אדריכלות הרנסאנס

סגנון הרנסאנס בארכיטקטורה התחיל עם תחילת הרנסאנס במאה ה-15 ונמשך עד המאה ה-16 אז החל להתפתח הסגנון המנייריסטי. למעשה, עד סוף המאה ה-19 המשיכו לבנות בצורה דומה בסגנון נאו-קלאסיציסטי. אדריכלות הרנסנס החלה להתפתח בצפון איטליה ובעיקר סביב העיר פירנצה והתפתחה לשאר חלקי אירופה. הסגנון ניסה לחזור לאדריכלות הקלאסית שלפני ימי הביניים שנשתכחה. הסגנון דוגל בהרמוניה בין חלקי הבניין למבנה כולו ולסביבתו כמו גם על מרכזיותו של האדם.

עיקר הסגנון מתאפיין באלמנטים שאיפיינו את האדריכלות הרומית עם חידושים שנבעו מהתפתחות הטכנולוגיה ותפיסות תרבותיות וחברתיות של הרנסנס. להבדיל מאלמוניותם של האדריכלים בימי הביניים באירופה, אדריכלי הרנסאנס היו אמנים בעלי שם שעסקו גם בתחומים נוספים כגון ציור, פיסול, הנדסה אזרחית וצבאית. החשובים שבהם הם: פיליפו ברונולסקי, לאונה בטיסטה אלברטי, דונטו ברמנטה, ליאונרדו דה וינצ'י, אנדראה פלדיו, מיכאלנג'לו וברניני. אדריכלות הרנסאנס אינה רק אדריכלות של כנסיות כמו הסגנונות שקדמו לה. ניתן למצוא את הסגנון גם במבני ציבור אזרחיים שונים, ארמונות ואף בוילות פרטיות של אצילי התקופה.

[עריכה] מאפייני הסגנון

שימוש בשפה החזותית של האדריכלות הקלאסית
שימוש בעמודים לפי הסדרים הקלאסיים
קשתות עגולות, וגמלונים נקיים
שימוש ברוטונדות (מבנה בצורת גליל)
סימטריה מובהקת
הדגשת הקו האופקי של הבניין (לעומת הקו האנכי בגותיקה)
פרופורציות אנושיות.

[עריכה] גלרייה

כנסיית סנטה מריה נובלה בפירנצה	כנסייה בגרמניה	הכנסייה הגדולה של ברלין	שאטו שמבור בצרפת
וילה קפרה "לה רוטונדה", אנדראה פלדיו

חזית הבזיליקה של סן פייטרו

אחד המבנים הכי מפורסמים בסגנון הרנסאנס הוא הבזיליקה של סן פייטרו בקריית הוותיקן. את המבנה עיצבו כמה מן האדריכלים הגדולים בהיסטוריה: מיכלאנג'לו עיצב את הבזיליקה של סן פייטרו לפי כנסייה של ברונלסקי ונפטר בגיל 92 במהלך הבנייה, ואת עבודתו המשיך האדריכל דונטו ברמנטה והאמן רפאל צייר את קירות הקפלה הסיסטינית. בהמשך תכנן האדריכל ברניני את כיכר סן פייטרו, אך התכנון היה כבר בסגנון בארוק מובהק.