אופקים חדשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אופקים חדשים הוא שמה של קבוצת אמנים שפעלה בישראל החל משנת 1948.

חברי הקבוצה טענו כי האמנות הממסדית מגוייסת לצרכים לאומיים. חברי הקבוצה בחרו לעסוק בנושאים שאינם לאומיים, אלא כאלו העוסקים באדם הפרטי. בסגנונם נטו חברי הקבוצה לאמנות מופשטת ובייחוד למופשט לירי.

הקבוצה הוקמה בעקבות תערוכת הביאנלה לאמנות בוונציה, בה ניתן היה לייצג את היישוב בארץ על ידי מספר מוגבל של אמנים. יוסף זריצקי, שהיה יו"ר אגודת הציירים, החליט לבחור על דעת עצמו את האמנים מחשש שבחירה על ידי הכלל תוביל לתצוגה בינונית. בעקבות השערוריה שהתחוללה פרשו מהאגודה אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטרייכמן ואחרים. זריצקי, שהוצא מהאגודה הצטרף אליהם והפך למנהיג הקבוצה.

אמנים רבים נמנו על קבוצה זאת (וגם התווספו רבים אחרים במשך פעילותה של הקבוצה) כמו אביגדור לואיזאדא, פנחס אברמוביץ, אהרון כהנא, צבי מאירוביץ, מרסל ינקו, משה קסטל, דב פייגין, יחיאל שמי, יעקב וכסלר, אבשלום עוקשי, משה פרופס ואחרים, אולם שלושת האמנים הבולטים ושגם מזוהים עם הקבוצה היו יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. הבולט שביניהם והאיש שזוהה כהאמן המרכזי והאיש האידיאולוגי של הקבוצה היה יוסף זריצקי.

יחודה העיקרי של הקבוצה היה גיבוש חבריה סביב גישה כללית - העדפת האוניברסלי על המקומי וקידמה, ולא סביב מצע אידיאולוגי ייחודי. למרות מאפיינים אוונגרדים בקבוצה, היא אומצה על ידיו וחבריה הפכו לנציגים רשמיים של המדינה. בהעדפתם את האוניברסלי על המקומי, השפיעו חברי הקבוצה, על כל הפעילות האומנותית בארץ. זריצקי הסביר בקטלוג התערוכה הראשונה של הקבוצה כי מטרתה היא "להסביר לקהל את דרכיה וצורותיה של האמנות החדשה, ולהחדיר בו ערכי אמת אלה ולמען יוכל לעכלם ויצעד קדימה יחד איתנו"

מקור ההשפעה החזק על חברי הקבוצה הייתה האמנות האירופית המופשטת, ובייחוד השפעת האמנות הצרפתית של פיקאסו וז'ורז' בראק, אשר היו מחלוצי ההפשטה. השאיפה לאוניברסליזם הביאה את האמנים להתרכז באמנות שנחשבה בעיניהם באותה עת כאוונגרד אמנותי מתקדם. אמנות אשר תתבוסס על האלמנטים הכי הבסיסים והכי טהורים של ציור: קו, טקסטורה, צבע, קומפוזיציה. התנועה הציגה גירסה מקומית לסגנון הציור המופשט שהיה מפותח באירופה ובארצות הברית זה מכבר. רוב חברי הקבוצה לא הגיעו לאמנות מופשטת "טהורה", אלה להפשטה בעלת זיקה לנוף המקומי.

סגנון הציור האקספרסיבי של הקבוצה, שימש פעמים רבות מסגרת לציור בעל מאפיינים לאומיים שונים. הצייר יוסף זריצקי יוצר בשנים אלו, לדוגמה, סדרות של ציורים הנושאים שמות של יישובים וקיבוצים כגון "יחיעם" (1951) ו-"נען" (1950-1952) ובהם הפשטה צורנית של הנוף. דב פייגין יוצר פסל מופשט בשם "אלומות" (1956), כך גם מרסל יאנקו, אשר מפתח סגנון פיגורטיבי-אקספרסיבי המציג "חיילים" או "צופרי אזעקה". אחרים, כמו משה קסטל ואהרון כהנא, הוסיפו לסגנון מוטיביים "מזרחיים" בהשפעה של האמנות הכנענית.

במידה רבה דחק הסגנון המופשט של הקבוצה אמנים רבים אשר ציירו אמנות פיגורטיבית יותר.

[עריכה] מחברי הקבוצה

[עריכה] לקריאה נוספת

סמדר שפי, אופקים חדשים - עשר שנות אמנות, נדפס בהעשור הראשון תש"ח - תשי"ח, 1997.
גדעון עפרת, יוסף ואחיו, נדפס בביקורי אמנות, 2005.
גדעון עפרת, הכנעניות הסודית של "אופקים חדשים", נדפס בביקורי אמנות, 2005.