אליאס הראווי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליאס הראווי (בערבית: الياس الهراوي, 4 בספטמבר 1926 - 7 ביולי 2006) היה נשיא לבנון בשנים 1989 - 1998. הראווי, שנולד בבקאע, היה הנשיא הראשון שלא בא מקרב המארונים של הר הלבנון. הוא נבחר לנשיאות ב-24 בנובמבר 1989, יומיים לאחר ההתנקשות בחייו של רנה מעווד, אשר כיהן כנשיא במשך 17 יום. כשתקופת נשיאותו עמדה להסתיים בשנת 1995, הצביעו חברי האספה הלאומית בעד תיקון לחוקה כך שיוכל להמשיך בתפקידו שלוש שנים נוספות.
הראווי נולד בהאוך אל-אומרה שליד זחלה למשפחה מארונית של בעלי אדמות. הוא למד באוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות וקיבל תואר במסחר. הוא הקים חברה לייצוא ירקות ושיתף פעולה עם חברות שוויצריות. כמו כן, עמד בראש קואופרטיב הסלק סוכר בבקעא. כשעסקיו נפגעו קשות ולמעשה נהרסו כליל בעת מלחמת האזרחים בלבנון פנה לייבוא נפט.
הראווי, שהיה נצר למשפחה בולטת בשדה הפוליטי, הלך בעקבות אחיו ג'ורג' וג'וזף ונבחר לאספה הלאומית בשנת 1972. בשנים 1980 - 1982 היה שר העבודות הציבוריות (בתקופת שלטונם של הנשיא אליאס סרכיס וראש הממשלה שפיק אל וזאן). בתפקידו זה התמקד בבניית גשרים ודרכים מהירות כדי לחבר את כל חלקי המדינה.
בתקופת נשיאותו חתם הראווי על תיקונים לחוקת לבנון בהתאם להסכם טאיף, אשר העניקו כוח והשפעה גדולים יותר למוסלמים בלבנון. ב-13 באוקטובר 1990, בעזרת צבא סוריה, כפה על הגנרל מישל עאון, אשר עמד בראש מערכת שלטונית מקבילה, להיכנע. כניעתו של עאון הייתה המבשר לתחילת שיקום המדינה לאחר מלחמת האזרחים. ב-22 במאי 1991 חתם על חוזה האחווה, התיאום ושיתוף הפעולה עם סוריה, שבו התחייבה לבנון לא להרשות להשתמש בשטחה כדי לפגוע באינטרסים סוריים.
בלבנון חלוקות הדעות לגביו ולגבי תקופת שלטונו. חלק מהאוכלוסייה משבח אותו על פעולתו הנחרצת נגד המיליציות היריבות וסיום מלחמת האזרחים אשר קרע את המדינה לגזרים במשך 15 שנה. אחרים מאשימים אותו בפירוק הנוצרים ורוב המוסלמים מנשקם, פרט לחיזבאללה. מבקריו גם מצביעים על תמיכתו באינטרסים סוריים ובכך שההסכם עליו חתם הפך את לבנון לקולוניה סורית.
הראווי היה נשוי למונה ג'מאל ולזוג היו שלושה בנים (ג'ורג', רוי ורולנד) ושתי בנות (רינה וזלפה). הוא נפטר מסרטן בבית החולים של האוניברסיטה האמריקאית בביירות.
| הקודם: רנה מעווד |
נשיא לבנון 24 בנובמבר 1989 - 24 בנובמבר 1998 |
הבא: אמיל לחוד |
