אמנסטי אינטרנשיונל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אמנסטי אינטרנשיונל ("ארגון אמנסטי הבינלאומי"; מהמלה האנגלית Amnesty, "חנינה") הוא ארגון לא-ממשלתי בינלאומי הפועל לקידום זכויות האדם המקודשות במגילת זכויות האדם ובסטנדרטים בינלאומיים אחרים לזכויות אדם. בפרט, אמנסטי פועל לשחרור כל אסירי המצפון; ביטול עונש המוות, עינויים, וכל יחס אכזרי אחר לאסירים; סיום תופעת הרציחות הפוליטיות וההעלמות הפוליטיות; ומתנגד לכל רמיסה של זכויות אדם, הן בידי ממשלות והן בידי קבוצות אופוזיציה.

[עריכה] היסטוריה

הארגון הוקם בשנת 1961 בידי עורך-דין בריטי בשם פטר בֶּנֶנְסוֹן. בננסון הזדעזע כשקרא בעיתון על שני סטודנטים פורטוגזים שנשפטו לשבע שנות מאסר כשכל חטאם היה הרמת כוסית לחיי"החופש". בננסון כתב לעורך העיתון "The Observer", וב-28 במאי פרסם זה את מאמרו של בננסון. המאמר, תחת הכותרת "האסירים הנשכחים", קרא לקוראים לכתוב מכתבי תמיכה בסטודנטים. התגובה הייתה גדולה בהרבה מהצפוי, עד שבתוך שנה התארגנו קבוצות של כותבי מכתבים ביותר מתריסר מדינות, שכתבו להגן על קורבנות חוסר-צדק באשר הם. באמצע 1962 כבר היו לאמנסטי קבוצות פעילות, או בשלבי התארגנות, בגרמניה המערבית, בלגיה, שווייץ, הולנד, נורבגיה, שבדיה, אירלנד, קנדה, ציילון, יוון, אוסטרליה, ארצות הברית, ניו זילנד, גאנה, ישראל, מקסיקו, ארגנטינה, ג'מייקה, מאלי, קונגו, אתיופיה, ניגריה, בורמה והודו. מאוחר יותר באותה שנה עיצבה דיאנה רדהוס, חברה באחת הקבוצות, את הלוגו של אמנסטי, המורכב מנר וחוט תייל.

בשנותיו הראשונות התמקד הארגון רק בסעיפים 18 ו-19 של הצהרת זכויות האדם של האו"ם, העוסקים באסירים פוליטיים. עם הזמן הרחיב הארגון את מטרותיו לכיסוי קורבנות של מקרים אחרים של הפרת זכויות אדם, ולא רק אסירי מצפון. בשנת 2000 לבדה פעל הארגון בעניינם של 3,685 בני-אדם ספציפיים - וביותר משליש מהמקרים, חל שיפור במצבו של האסיר. כיום ישנן מעל 7,500 קבוצות אמנסטי, עם כמיליון חברים הפעילים ב-162 מדינות ואזורים. מאז הוקם אמנסטי, הוא פעל להגנתם של מעל 44,600 אסירים במאות מדינות.

בשנת 1977 זכה ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בפרס נובל לשלום על פעילותו להגנה על זכויות האדם ברחבי העולם. בסוף כל שנה מקיים אמנסטי פגישה כללית שנתית, עם "הרמת כוסית לחופש".

[עריכה] פעילות

הארגון פועל לשימור כל זכויות האדם הבסיסיות המופיעות בהצהרת זכויות האדם של האו"ם. בהתאם לזאת, אמנסטי פועל כדי:

לשחרר את כל אסירי המצפון (אסיר מצפון הוא מי שנכלא בשל הפגנה לא-אלימה של אמונותיו, מה ששונה מעט מאסיר פוליטי).
להבטיח משפטים הוגנים וזריזים.
להפסיק כל צורה של עינויים וטיפול גרוע באסירים, ובכלל זה שימוש בעונש המוות.
להפסיק תופעות של הפעלת טרור בידי מדינות, הרג בידי מדינות, ו"העלמות" של בני אדם.
לעזור למחפשי מקלט פוליטי.
לשתף פעולה עם ארגונים כמו האומות המאוחדות, המנסים גם הם למנוע הפרות של זכויות אדם.
להגביר את המודעות להפרות של זכויות אדם ברחבי העולם.

כדי להגשים מטרות אלה פועל אמנסטי כארגון שדולה ענק. כשנשמעת טענה על הפרת זכויות אדם, אמנסטי שולח קבוצה של חוקרים כדי לחקור את הטענה ביסודיות וללא משוא-פנים. אם הטענה מגלה כנכונה, הארגון מפרסם את ממצאיו ומניע את חבריו לפעול כנגד ההפרה - על-ידי כתיבת מכתבים (לנושאי תפקידים רשמיים שונים), הפגנות, מחאות, ארגון ערבי תרומה, חינוך הציבור בדבר ההפרה, ולפעמים כל אלה גם יחד.

אמנסטי פועל כנגד פגיעות ביחידים (כגון אדם שנעצר בערב הסעודית משום שהפיץ "ספרות אסורה") כמו גם מדיניות רחבה (כגון המדיניות להוציא להורג פושעים קטינים בחלק ממדינות ארצות הברית). אמנסטי פועל במישור המקומי, אולם לאחר יותר מארבעים שנות פעילות ופרס נובל לשלום, ההערכה לה הוא זוכה גדולה דיה כדי לאפשר לקולו להשמע ברמה.

מרבית חברי אמנסטי משתמשים בכתיבת מכתבים כדי להעביר את המסר. כשארגון אמנסטי המרכזי מוצא ומוודא מקרים של הפרת זכויות אדם, הם מודיעים על כך לכל אחת מהקבוצות המקומיות (מהן יש יותר מ-7,500, כאמור), ולכל החברים העצמאיים (מעל מיליון איש ברחבי העולם). קבוצות וחברים מגיבים על-ידי כתיבת מכתבי מחאה והבעת דאגה לגורם הממשלתי הקרוב ביותר למקרה, בדרך-כלל מבלי להזכיר את אמנסטי במכתבים. המדיניות של אמנסטי שוללת מעורבות של חברי הקבוצה מהמדינה הרלוונטית וזאת על מנת למנוע התנכלות להם מצד השלטונות המקומיים.

הארגון ממומן ברובו מתרומות, ולמעט קבוצה קטנה של בכירים בשכר, כל חבריו, פעיליו, מארגני הפעילויות והעובדים פועלים בהתנדבות.

אמנסטי הוא ארגון לא מפלגתי וא-פוליטי, והוא מסרב לקבל תרומות מממשלות או ארגונים ממשלתיים. כל הונו של אמנסטי מגיע מכיסיהם של חבריו ומתרומות של ארגונים א-פוליטיים אחרים. תקציב אמנסטי לשנת 2000 כלל:

תמיכה בחברים: 2.5 מיליון לירה שטרלינג (13%)
פעילויות מחאה: 1.8 מיליון ליש"ט (10%)
פרסומים ותרגומים: 2.5 מיליון ליש"ט (13%)
מחקר ופעילות: 5.1 מיליון ליש"ט (26%)
משרדים ברחבי העולם: 1.2 מיליון ליש"ט (7%)
תמיכה במחקר ופעילות: 2.6 מיליון ליש"ט (14%)
הוצאות תפעוליות: 3.2 מיליון ליש"ט (17%)
תשלומי סעד: 0.1 מיליון ליש"ט (פחות מ-1%)
סך הכל: 19.5 מיליון ליש"ט

העובדה שאמנסטי מורכב מקבוצות עצמאיות קטנות המחוברות באופן רופף לגופי ניהול גדולים יותר מקשה על הסברת המבנה הארגוני והביורוקרטי. בכל מדינה בוחרים החברים ישירות בחברים בולטים כדי שישמשו, במשך שלוש שנים, ב"מועצת מנהלים" בת 18 חברים. בבחירות אלה, לכל ארגון-חבר יש קול אחד, ולכל חבר בודד יש קול אחד, ללא תלות בגילו. מועצת המנהלים שוכרת מנכ"ל ואנשי צוות.

במישור העולמי מנוהל ארגון אמנסטי בידי "מועצת המנהלים הבינלאומית" - מועצה של שמונה חברים הנבחרים לכהונה של שנתיים בידי "פגישת המועצה הבינלאומית", המורכבת מנציגים ממועצת המנהלים של כל מדינה. מוצעת המנהלים הבינלאומית שוכרת מזכ"ל ומזכירות בינלאומית.

כדי לשמור על נייטרליות, אמנסטי מקפיד על כך שחברים לא יהיו פעילים בנושאים הקשורים למדינתם-הם. מדיניות זו גם עוזרת להגן על פעילים מפני פגיעת הממשל במדינתם, אם הוא ממשל המפר זכויות אדם. עקרון זה, המכונה "כלל המדינה שלך", תקף גם לגבי חוקרים ופעילים העובדים עם המזכירות הבינלאומית, כדי למנוע מהכיסוי של מדינה מסוימת להיות מושפע מאמונתו הפוליטית המקומית של מי שמטפל בתחום.