בלה בארטוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלה בארטוק (25 במרץ 1881 - 26 בספטמבר 1945) היה אחת הדמויות הדומיננטיות במוזיקה של המאה העשרים וכנראה גדול המלחינים ההונגריים, שהשפעתו אדירה גם בארצות הברית. ריכרד וגנר הוציא את הקצב מן המוזיקה הקלאסית, ובארטוק הכניס אותו חזרה תוך שימוש במוזיקת עם וחידושים בתחום התיזמור וההרמוניה הא-טונלית.
מבין יצירותיו המשפיעות: קונצ'רטו לתזמורת; מוזיקה למיתרים, כלי הקשה וצ'לסטה; קונצ'רטו לפסנתר מס' 3, קונצ'רטו לכינור מס' 2, סוויטת מחול, טירתו של כחול הזקן, רביעיית מיתרים מס' 4, 5, ו-6.
בארטוק ניחן בתשוקה לאתנו-מוזיקולוגיה (ענף המוזיקולוגיה, העוסק בחקר המוזיקה של עמים ותרבויות שונות). המוטיבים המקצבים והדפוסים התבניתיים הפיחו חיים במוסיקה של המלחין ההונגרי ובמוזיקה העממית (מסורתית) שהוא למד, הוא יצר לעצמו סגנון מקורי ומיוחד על ידי שילוב של המוזיקה העממית והשפעתם של מלחינים בני זמנו. בארטוק החזיר את הקצב למוזיקה הקלאסית תוך שימוש במוזיקת עם וחידושים בתחום התיזמור וההרמוניה הא-טונלית.
[עריכה] ביוגרפיה
בארטוק גדל בהונגריה של האימפריה האוסטרו הונגרית, לאחר מותו של אביו בשנת 1888 הייתה אמו הדמות המרכזית בחייו. בשנת 1894 עברה המשפחה המצומצמת לברטיסלבה.
בארטוק הראה כבר בגיל צעיר יכולת מוסיקלית מפותחת, המעברים התכופים של המשפחה נבעו בחלקם מרצונה של פולה בארטוק לספק לבארטוק הצעיר את המורים הטובים ביותר. ב- Pozsony בארטוק עסק בלימודי הפסנתר והצליח ללמד את עצמו קומפוזיציה על ידי קריאת פרטיטורות. תחת ההשפעה של המלחין Erno Dohnanyi בארטוק כתב מוזיקה קאמרית בסגנון ברהמס. ב-1899 עבר בארטוק לאקדמיה למוסיקה בבודפשט בעקבות Dohnanyi. התפעלותו של בארטוק משטראוס בשילוב עם הלאומניות ההונגרית של בארטוק תרמו ליצירת העבודה הגדולה הראשונה שלו: הפואמה הסימפונית (symphonic poem) - לכבודו של לאיוש קושוט גיבור המהפכה ההונגרית בשנת 1848.
לאחר שסיים את האקדמיה למוסיקה, פתח בארטוק בקריירה של נגן פסנתר בקונצרטים (במהלך חייו הופיע בארטוק ב-630 קונצרטים ב-22 מדינות). ב-1907 החל ללמד פסנתר באקדמיה בבודפשט ונשאר בתפקיד זה במשך 25 שנה.
המשיכה של בארטוק למוסיקת עמים החלה בשנת 1904 בעקבות מפגש שלו עם Lidi Dósa , ששרה את "התפוח האדום". כבר בשנת 1906 החל בארטוק לאסוף דגימות של מוזיקה בהונגריה. בשנת 1909 ברטוק נישא למרתה זיגלר ושנה לאחר מכן נולד בנם Bela Jr.
מעמדו הבינלאומי של בארטוק היה יציב, הסונטות לכינור שלו משנת 1922 / 1921 ו- Dance Suite עזרו להכרתו כמלחין בעל שם עולמי. בשנת 1926 הלחין מספר יצירות חשובות לפסנתר וביניהם הקונצ'רטו הראשון לפסנתר (מבין שלושה). את הקוורטטים השלישי והרביעי (1927 - 1928) מגדירים מבקרי מוזיקה רבים יצירות מופת. בשנת 1924 כתב בארטוק את "המיקרוקוסמוס", בהשפעת הולדת בנו פיטר (בנו מאשתו השנייה), יצירה ללימוד פסנתר בת 6 חלקים ברמות קושי עולות.
יצירות רבות שבזכותן זוכרים את ברטוק נכתבו בשנות השלושים, הוא כתב את הקוורטט החמישי למיתרים, הלחין את הסונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה בשנת 1936, את ה"מוזיקה לכלי קשת, כלי הקשה וצ'לסטה" בשנת 1937 ואת הדיברטימנטו לכלי קשת בשנת 1939. עוד כתב קונצ'רטו לכינור ב-1938 ורביעיית מיתרים ב-1939.
בשנת 1940 עזב בארטוק את הונגריה עקב המצב הפוליטי המעורער שהיה באירופה באותו הזמן והפליג לארצות הברית יחד עם אשתו.
היו דיווחים על כך, שבארטוק חי בעוני בשנים ששהה בניו יורק (לדיווחים אלו אין הוכחות בנות תוקף), כאשר חלה בסרטן, ה- ASCAP דאג לטיפולו הרפואי ולרווחתו ובתמורה בארטוק כתב את הקונצ'רטו לתזמורת, אחת מיצירותיו החשובות והפופולריות ביותר. בארטוק החל בכתיבת שתי יצירות נוספות, שלא הצליח לסיים לפני מותו, קונצ'רטו לפסנתר וקונצ'רטו לויולה, אשר הושלם על ידי Tibor Serly, עמית של בארטוק מהונגריה.
בארטוק נפטר ב-26 בספטמבר 1945 בבית חולים בניו יורק כאשר אשתו ובנו פיטר לצידו.
