גלישת רוח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלישת רוח( ידוע גם כגלשנות רוח) הוא ספורט ימי אשר החל בשנת 1969, מהנדס בשם ג'ים דרק הוסיף לגלשן הגלים מפרש, בין השאר כדי לאפשר לו היגוי (שהוא מאוד גס בגלשן גלים). את ההמצאה רכש משקיע בשם הוויל שווייצר.
בסוף שנות השישים הופיע בקליפורניה הדגם המסחרי הראשון שנקרא ווינדסרפר בתוך זמן קצר יחסית קמו ארגונים, בתי ספר,תקנות ותחרויות(אם כי התחרויות הראשונות נכשלו)
עם הזמן השתכללו הגלשנים:
- הגלשן עצמו התקצר - נעשה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 מ-4 מטר על למטר וחצי
- החרב (ראו בהמשך בחלקי הגלשן) נעלמה
- הסנפיר קטן (ולפעמים הפך מאחד לשלושה קטנים)
- דגם המפרש התחדד - הפך ממשולש לצורה הדומה יותר לחרוט קטום( ללכידת יותר רוח יחסית לגודל המפרש)
- התורן הפך לתורן מתברג בעל חלקים (לנשיאה ואחסנה קלה יותר)
- נוספו רצועות על הגלשן לאחיזת רגליים יותר טובה וכמו כן לקפיצות
- המנור השתככל בתופסנים שלו (לאחיזה יותר טובה בתורן)
[עריכה] חלקי הגלשן
לוח - הגלשן עצמו ,אשר אינו בנוי כמו גלשן גלים, מהווה את אבן הבניין של הגלישה - היה עשוי מפוליאתילן או פיברגלס מוקשים בשרף, בשנות השמונים והתשעים. בשנות האלפיים התחלפו החומרים לקצף מסגסוגת של פולימרים ומציפוי קרבון-אפוקסי וישנן מספר חברות מודרניות המוסיפות עץ בטכנולוגיה מתקדמת. עליו עומד הגולש באמצע הגלשן יש חריץ אליו נכנס הקראדן בגלשנים הישנים ישנו חרך המאפשר הכנסת חרב.בחדשים יש ארבע או שלוש רצועות לאחיזה לכפות הרגליים. (בעקבות הקטנת הגלשנים נוצר מצב שגלשנים כיום לא מסוגלים להחזיק את רוכביהם וללא תזוזה הם ישקעו)
קראדן - החלק אשר מאפשר את גלשנות הרוח, הקראדן הוא מפרק המחבר את הלוח אל התורן הוא מאפשר תנועה חופשית של התורן(כמו מפרק הצוואר רק עם אפשרות לסיבובים). בעבר היה הקראדן עשוי גומי, לאחר מכן התפתחו "משוכללים" שעשויים מתכת, אך הם היו כישלון ולאחן מספר שנים חזרו להשתמש בגומי.
חרב - חלק אשר לא קיים בגלשני פעלולים. עשוי פלסטיק ונראה כמו מקל שטוח באורך 20 ס"מ. נכנס בחרך בתוך הלוח והיה אפשר להורידו ב-90 מעלות ללוח או להשאירו צמוד ללוח. בעת שיש ב-90 מעלות ללוח היה מקטין את השפעת הזרמים על הגלשן. כיום כאשר הגלשן הקטן מסוגל לנווט יותר טוב ויותר מהר אין צורך בסרבול שכזה.(נעלמה בסביבות שנות ה-80)
תורן - עשוי פיברגלאס לרוב - בתרנים ישנים, ומקרבון בחדשים יותר. היום גם לא עשוי מקשה אחת אלא שני חלקים עם הברגה. התורן משמש להחזקת המפרש
מפרש - המפרשים שונים בגודלם תלוי בכמה רוח יכול/רוצה הגולש להתמודד איתה. המפרש עשוי פלסטיק ולא רק שטחו חשוב אלא איפה ממוקם השטח הזה. לדוגמה מ"ר בחלק העליון של הגלשן קולט יותר רוח מאשר מ"ר בחלקו התחתון מאחר שיש יותר רוח בגובה. עם הבנה זו השתנתה צורת המפרש ומפרש בעל אותו שטח היום יוצר יותר מהירות. גודל המפרש נע בין 1.7 מ"ר (מפרש סערה/ילדים) ל 7.5 מ"ר (מפרש לרוח חלשה). וישנם גם כן גלשנים מיוחדים מסוג פורמולה מסוגלים להחזק מפרשים גם בגודל 12.5 מ"ר
שחיפים - או לייסטים הם שמם של מקלות פיברגלאס (קרבון בחדשים) גמישים אשר נכנסים לתוך מקומות קבועים מראש במפרש לכליאת הרוח בצורה אופטימלית ומניעת נפנוף שפה אחורית. כיום לא כל המפרשים מצויידים בכך בגלל התקדמות בצורת המפרש.
מנור - קרבון או מתכת בגלשנים ישנים/אולימפיים בצורת אליפסה אשר מתלבשת על התורן ובתוך האליפסה עובר המפרש. המנור מאפשר לגולש להחזיק את המפרש מלזוז ובכך לגרום לגלשן כולו לנוע.
טרפז - וסט המתלבש על הגולש בעל וו מתכת המתחבר לחוט על המנור המאפשר לגולש להיתפס על המנור ולהקל על הגלישה. הטרפז משמש גם כחגורת ציפה אם כי היא אינה מציפה לחלוטין.
חליפה(לא הכרחי) - החליפה מסייעת לשמירת חום גופו של הגולש.
קסדה (לא הכרחי) - הקסדה מגנה על ראשו של הגולש, בגלל התפתחות הגלשנים בשנים האחרונות הגולש מגיע למהירויות גבוהות ומסוכנות. קסדה היא ציוד מגן דרוש והכרחי.
לגלשנים מוספים הרבה "שפצורים" כמו חוט קטן שנקשר לחלק העליון של התורן כדי לדעת לא הולכת הרוח וחבל מהמנור/תורן להרמה קלה(הרמת מתחילים) של המפרש מהמים....
היום הגלשנים הגדולים משמשים בעיקר לתחרויות גלישה אולימפיות מסוג Race וגם למתחילים הגלשנים הקטנים בעליי יכולת התמרון הטוב יותר אך יכולת הציפה שלהם קטנה בהרבה מן הגדולים, הקטנים שנקראים Funboard משמשים לפעלולים ולגלישת רוח על גלים נשברים
[עריכה] עקרונות הגלישה
הגלישה מתבססת על שיווי משקל בין הרוח לגולש. כדי לזוז על הגולש לעמוד עם הגב לרוח כשהמפרש לפניו ולהפעיל כוח במשיכת המפרש כאותו כוח שמפעילה הרוח. דבר זה יצור מצב שבו המפרש לא יזוז לא לכאן ולא לכאן ולכן הגלשן עצמו יזוז.
מונחים בגלישה
לעלות לרוח: מצב שבו חרטום הגלשן מסתובב אל הכיוון שממנו הרוח מגיעה
לרדת מהרוח: מצב שבו חרטום הגלשן מסתובב אל הכיוון שאליו נושבת הרוח
לחדד לרוח: נסיעה נגד הרוח עד 30 מעלות מהכוון שממנו באה הרוח
ווטרסטארט: תהליך עליה על הגלשן למתקדמים אשר בו הגולש שוכב במים מרים קצת את המפרש ונותן לרוח להרים אותו
פתיחת מפרש: הגדלת הזווית בין המפרש לגוף הגלשן
סגירת מפרש: הקטנת הזווית בין המפרש לגוף הגלשן
סיבוב: סיבוב הגלשן בעליה לרוח, גורר אחריו גם תזוזה של הגולש לצד השני של הגלשן
מהפך: סיבוב הגלשן בירידה מהרוח, גורר אחריו גם תזוזה של הגולש לצד השני של הגלשן
ניווט הגלשן:
ניווט הגלשן אינו קשה אך מצריך אימון. הדינאמיות של הכלי גורמת לכך שאין להתייחס לכיוונים כשמאל או ימין אלא על פי הגורם המשפיע ביותר - הרוח. פניות נקראות לעלות לרוח או לרדת לרוח. הרוח מוגדרת כרוח צד או גבית. מכיוון שהגלשן מונע על ידי הרוח בלבד אין הוא יכול לנוע ישירות כנגד הרוח, ניתן להתקדם עם הגלשן לכיוון אשר נמצא במעלה הרוח אך זאת על ידי גלסים.
פניה למעלה הרוח: כדי לעלות לרוח יש להטות את התורן מעט אל כיוון הירכתיים. מצב זה ייצור יותר כוח של הרוח על הירכתיים מאשר על החרטון ולכן יזיז אותם יותר. מצב זה יגרום לפניית החרטום אל מעלה הרוח.
פניה לירידה מהרוח: כדי לרדת מהרוח יש להטות את התורן מעט אל כיוון החרטום. פעולה זו תגרום למצב הפוך מאשר בפניה אל מעלה הרוח ולכן החרטום יזוז אל כיוון נשיבת הרוח
חידוד לרוח: גולש מנוסה יכול לחדד עד כ 10 מעלות לרוח אך לעולם אי אפשר לשוט כנגד הרוח ממש. כמו כן ככול שמחדדים לרוח מאבדים חלק גדול מהאנרגיה של הרוח שלא נלכדת במפרש בכזו זוית. מצב זה גורם להאטה של התנועה וקשיים בשיווי משקל. חידוד לרוח יתבצע לרוב כאשר הגולש ירצה להגיע למקום שממנו באה הרוח (כמו לחזור לחוף) דרך טובה נוספת להגיע למקום ממנו נושבת הרוח לגולשים פחות מנוסים היא ה"גלסים". "גלס" או צלע היא שיטה הפלגה בה אינך נוסע נגד הרוח אלא עושה זיגזגים ונוסע קצת באלכסון כל פעם לכיוון אחר. מהלך זה אמנם אינו קל(בגלל שכול גלס גורר איתו סיבוב) אך הוא קל יותר מאשר חידוד מתמיד וקשה לרוח
