הסגנון הבינלאומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסגנון הבינלאומי הוא סגנון באדריכלות שהיה דומיננטי מאוד משנות ה-20 עד שנות ה-70 של המאה העשרים. הסגנון הבינלאומי הושפע רבות מאסכולת בית הספר לעיצוב ואדריכלות "באוהאוס" שפעל בדסאו שבגרמניה ושרבים מתלמידיו ומרציו תכננו בסגנון הבינלאומי. מסיבה זו, מכונה פעמים רבות הסגנון הבינלאומי - "סגנון הבאוהאוס".
אבות הסגנון הבינלאומי הם האדריכלים ואלטר גרופיוס, מיס ואן-דר-רוהה ולה קורבוזיה (לה קורבוזיה אינו קשור לבית ספר הבאוהאוס). לספרו של אדולף לוס, "אורנמנט ופשע" הייתה השפעה רבה על אדריכלים אלו ועל התפתחות הסגנון. כמו כן, רעיונותיו של לה קורבוזיה בדבר "הבית כמכונת מגורים" וגישתו הפונקציונלאיסטית והרעיונות המינימאליסטים של מיס תרמו גם הם להתפתחותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות הסגנון
- תפיסה מודרניסטית - הסגנון הבינלאומי הוא חלק מהתרבות המודרניסטית שהתפתחה גם בתחום האמנות, הספרות וכו'.
- ביטול הקישוטיות - על רקע משנתו של אדולף לוס בספרו "אורנמנט ופשע".
- פונקציונאליזם - "Form follows Function" (הצורה נובעת מהפונקציה).
- השתחררות מהסימטריה - אין שום צורך בסימטריה כל עוד היא אינה נובעת מהפונקציה.
- אוניברסליות - הבניין בסגנון זה יתאים לכל מקום בעולם ויתאים לאנשים באשר הם, בלי קשר למקום ולעברו.
[עריכה] הסגנון הבינלאומי באירופה
כבר בשלהי המאה ה-19 מספר אדריכלים באירופה החלו לפתח סגנונות בנייה חדשניים שהתאימו לצרכים החברתיים החדשים וניצלו את טכנולוגיות הבנייה החדשות שעיקרן הבטון המזוין והפלדה שייצורה הפך זמין ומשוכלל יותר. סגנונות אלו התפתחו גם כפועל יוצא של העיור שנבע מהמהפכה התעשייתית במאה ה-19. בין אדריכלים אלו ניתן למנות את ויקטור הורטה בבריסל, אנטוני גאודי בברצלונה, אוטו ואגנר בוינה וצ'ארלס רני מקינטוש שפעל בגלזגו.
הצורך החברתי והכלכלי שהיה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה היה רב עוד יותר והוא זה שהביא בשנות ה-20 להולדתו של הסגנון הבינלאומי. הצורך לשכן מיליוני פועלים בשיכונים והצורך לבנות מהר ובזול ובכל מקום הביאו את האדריכלים לפיתוח סגנון זה. חלק גדול מהעיסוק של מפתחי הסגנון היה בשאלת השיכון של הפועלים הרבים שנהרו אל הערים הגדולות. הייתה זו למעשה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה האדריכלות התעסקה בבנייה של מגורים למעמד הנמוך.
בשנת 1927 נוסח לראשונה המאניפסט של הסגנון הבינלאומי בתערוכה שנערכה בגרמניה ביוזמתו של מיס ואן-דר-רוהה. בתערוכה הוצגו 15 מבנים שתוכננו במיוחד לאירוע על ידי האדריכלים הבולטים ביותר בזרם המודרניסטי. אותם עקרונות שהוצגו אומצו באופן רשמי בשנת 1928 על ידי CIAM - הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (Congres Internationaux d'Architecture Moderne).
[עריכה] הסגנון הבינלאומי בארצות הברית
באופן דומה ובאותה תקופה התפתח הסגנון גם בערים הגדולות בארצות הברית. מחלוצי רעיון הפונקציונאליזם והבנייה הנקייה ונטולת הקישוטים היה האדריכל לואיס סאליבאן שפעל בשיקגו בסוף המאה ה-19. סאליבאן היה מי שתבע לראשונה את הביטוי "Form follows Function" שהשפיע רבות גם על האדריכל פרנק לויד רייט.
אדריכלות הסגנון הבינלאומי תפסה תאוצה בארצות הברית בעיקר לאחר הגירת אדריכלי הבאוהאוס אליה החל משנת 1933.
ראו גם: אדריכלות בארצות הברית.
[עריכה] הסגנון הבינלאומי בישראל
- ערך מורחב – העיר הלבנה
הסגנון הבינלאומי היה מקובל מאוד באדיכלות של ארץ ישראל ושל העיר תל אביב בפרט. התפיסות החברתיות של סגנון זה יחד עם החיסכון הכלכלי שבו, התאים מאוד לישוב היהודי בארץ. הסגנון עבר באופן טבעי שינויים קלים שהתאימו אותו לבנייה בארץ, שינויים בעיקר בהתייחסות לאקלים בארץ. הפתחים במבנים היו קטנים יותר, כמעט ולא נעשה שימוש בקירות זכוכית והשימוש במרפסות היה רב יותר מאשר במבנים באירופאים.
מתחילת שנות ה-20 הגיעו לעיר הצעירה תל אביב אדריכלים רבים מגרמניה, חלקם אף בוגרי הבאוהאוס, ועסקו בתכנון ובנייה של מבנים רבים בעיר. כעיר בתנופת צמיחה גדולה מאוד בעקבות העליות ועל רקע התפיסה הסוציאליסטית ששלטה בארץ, תל אביב הייתה למגרש משחקים של אדריכלות הסגנון הבינלאומי. בעקבות הבנייה הרבה בסגנון זה זכתה תל אביב להכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2004 על ידי אונסק"ו.
הסגנון הבינלאומי, והאדריכלות המודרניסטית בכלל, היו בגרסאות שונות הסגנון השולט בארץ עד סוף שנות ה-70. בשנים האחרונות זוכה הסגנון לתחייה מחודשת בעיקר בשל עליית המודעות לבנייה בסגנון זה (לרוב מכונה בהקשר זה "סגנון הבאוהאוס") ושימור מבנים רבים בתל אביב.
השיכונים הנפוצים בישראל, גם הם תוצאה של הסגנון הבינלאומי. קיים הבדל משמעותי מאוד בין שיכוני העובדים שנבנו בשנות ה-30, בעיקר במרכז תל אביב, בהשפעת שיכוני העובדים באירופה לבין השיכונים שנבנו אחרי קום המדינה. בניית השיכונים, בעיקר בשנות ה-50 וה-60, נעשתה במהירות על ידי הממשלה באיכות תכנונית נמוכה בהרבה מהשיכונים שתוכננו על ידי מיטב האדריכלים בשנות ה-30. רבים מבקרים את בניית השיכונים במדינת ישראל בהשוואה לשיכונים שנבנו באירופה בתקופה המקבילה במסגרת השיקום שאחרי מלחמת העולם השנייה.
שכונות הפועלים בתל אביב הובילו לטיפולוגיית בניה שהתקיימה בצורה זו או אחרת עד היום. שקיעתו של הסגנון הבינלאומי בארץ הייתה הדרגתית, ונבעה בין השאר מן האנומאליה שנתקיימה בו מלכתחילה: הסגנון היה מופשט, מתוחכם ואף אליטיסטי, ובפירוש לא התחבר עם ה"המונים" אשר אותם בא לשרת. קבלנים וייזמים אשר לא הבינו עד הסוף את הסגנון שכפלו לעייפה את המבנים הפשוטים ביצירת שכונות חד גוניות משמימות. אלמנטים שנוספו בשנות ה-60 כמו יערות של דודי שמש, אנטנות, מזגנים, וצנרת סניטארית הפכו מבנים אלו לחזיון בלתי מלבב.
[עריכה] מאפייני הסגנון
הסגנון השתנה מארץ לארץ והושפע מאדריכלים שונים שלא למדו בבית ספר הבאוהאוס (כגון לה קורבוזיה) אולם היו לו מספר מאפיינים עיקריים:
- העדפת הפונקציונליות על העיטוריות והנוי. האדריכל אמור לבנות מבנה שיש למגורים. המבנה צריך להיות מיועד לצורה זו, פשוט לבניה, ומותאם לכל מעמד כלכלי, ולא מיועד למעמד מסויים. ניצול השטח צריך להיות אופטימלי. מסיבה זו, כל בניין עומד באמצע מגרש מוקף בצמחייה (כל המעמדות זכאיות לשטח להינפש בו), וקווי המתאר של הבניינים הם פשוטים ונקיים וללא קישוטים מורכבים. צורות פשוטות יוצרות את מסת המבנה.
- מוטיב "הקו הזורם" החוצה את המבנה- חלונות סרט אופקיים וחלונות "מד חום" בחדר המדרגות. חלונות אלה נוצרו בהשפעת לה קורובוזיה. החלונות מאפשרים הארה של המבנה ושל חדרי המדרגות ואוורור החדרים. בארץ ישראל העדיפו מרפסות רחבות (לעיתים גם מרפסות מתעגלות) וזאת על מנת למנוע חימום יתר של החדרים.
- העדר סימטריה בין חלקי הבניין. הבניין אמור להיות פונקציונלי. אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה.
- מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה. הסגנון הבינלאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסויימת או לתרבות מסויימת.
- אלמנט ייחודי לבנייה הארץ ישראלית: קירות הצלה המקררות את המרפסות מפני השמש, ופתחי אווירור לאפשר משב רוח אל תוך המרפסת.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכאל לוין, עיר לבנה - אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל, בהוצאת מוזיאון תל אביב, 1984.
- תל אביב ותכנון מודרני, מאת אדר' נחום כהן. Architecture.org.il
