הפרלמנט הלבנוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ממשל ופוליטיקה של לבנון |
 |
|
הפרלמנט של לבנון הוא הרשות המחוקקת הלבנונית. הוא נבחר לארבע שנים בבחירות כלליות על פי אזורי בחירה, המייצגים את מגוון העדות הנוצריות והמוסלמיות של המדינה. סמכויותיו העיקריות הן לבחור את נשיא לבנון, לאשר את הרכב הממשלה (ראש הממשלה והשרים נבחרים על ידי הנשיא, אך זקוקים לאישור הפרלמנט), לאשר חוקים ואת תקציב המדינה. שמו הרשמי של הפרלמנט בצרפתית הוא "האספה הלאומית" (Assemblée Nationale) , אך בערבית פירוש שמו הוא "מועצת הנבחרים" ( مجلس النواب, תעתיק מדויק: מג'לס אלנואב, Majlis an-Nuwwab).
תוכן עניינים |
[עריכה] הקצאת המושבים
השיטה הלבנונית מתאפיינת בחלוקה העדתית שלה - לכל עדה דתית מוקצה מספר קבוע של נציגים בפרלמנט. בבחירות שנערכו בין השנים 1972-1932 (אז הופסקו הבחירות עד לתום מלחמת האזרחים), חולקו המושבים ביחס של 6:5 בין המוסלמים לנוצרים - יחס שהתאים באופן גס לגודלן של שתי העדות. בשנות השישים הביעו המוסלמים שוב ושוב את מורת רוחם מהשיטה הקיימת, מתוך הכרה כי קצב הילודה הגבוה שלהם, במקביל להגירה השלילית של הנוצרים, הביא לשינוי יחסי הכוחות בין העדות ויצר רוב מוסלמי במדינה, שמבנה הפרלמנט לא שיקף אותו נאמנה. הפוליטיקאים הנוצרים סירבו לבטל את השיטה הקיימת או לשנותה, וסירובם היה אחד הגורמים שהוביל לפרוץ הלחימה בשנים 1975-1990. הסכם טאיף, שנחתם ב-1989 והביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון, שינה את יחסי הכוחות בפרלמנט והעניק ייצוג שווה לנוצרים ולמוסלמים - 64 מושבים לכל עדה.
למרות החלוקה העדתית, כל חברי הפרלמנט, ללא הבדל דת, נבחרים בבחירות כלליות, וזקוקים לתמיכה גם מחוץ לעדותיהם, למעט אזורי בחירה הנשלטים על ידי בני עדה אחת בלבד.
[עריכה] מפלגות פוליטיות
בלבנון פועלות מספר רב של מפלגות. רבות מהן אינן אלא רשימות מועמדים שנוצרות אד-הוק לקראת הבחירות ומורכבות מדמויות מפתח בעלות השפעה. מפלגות אלה, על פי רוב, אינן ממשיכות להתקיים בתום הבחירות. רשימות אחרות הן אלה המבססות עצמן סביב דמות מרכזית אחת - בדרך כלל מנהיג פוליטי או אזורי. רק מפלגות מעטות מבססות את קיומן על אידאולוגיה מוצקה, גם אם כולן טוענות לכך. ההישג הפוליטי הגדול ביותר של מפלגה אחת היה זכייה ב-12.5% מהמושבים בפרלמנט, ועד לבחירות של שנת 2005 אף קואליציה לא הצליחה להשיג יותר משליש מהמושבים בו. הבחירות של 2005 היו הראשונות בהן הושג רוב מוחלט (72 מושבים מתוך 128), שניתן לברית שהנהיג סעד חרירי; ב-36 מתוך מושבים אלה זכתה מפלגתו של חרירי זרם העתיד. חזבאללה זכתה באותן בחירות ב-14 מושבים.
[עריכה] שיטת הבחירה
על שיטת הבחירה של אזורי בחירה עם מספר נציגים לכל אחד נמתחה ביקורת רבה לאורך השנים מצד פוליטיקאים הטוענים כי הממשלה יכולה בקלות למתוח את גבולות אזורי הבחירה השונים. אזור הבחירה של בעבדה-עליי, למשל, נוצר בשנת 2000 ומאחד את האזור הדרוזי של עליי במזרח ביירות עם האזור הנוצרי בבעבדה. מצב דומה קיים בדרום המדינה, שם צריכים הנציגים הנוצרים לפנות לליבה של האוכלוסייה המוסלמית. פוליטיקאים רבים מהאופוזיציה טוענים כי בבחירות של השנים 1992, 1996 ו-2000 שונו גבולות אזורי הבחירה כך שייצרו רוב פרו-סורי. אחרים קוראים להפוך את המדינה כולה לאזור בחירה אחד (בדומה לשיטת הבחירות הנהוגה בישראל), אך שינוי כזה דורש את הסכמתם של כל הפלגים והעדות, ועל כן לא צפוי שיקרום עור וגידים.
[עריכה] יו"ר הפרלמנט
יו"ר הפרלמנט נבחר לכהונה של ארבע שנים, וחייב להיות מוסלמי שיעי. הוא מהווה חלק מהנהגת המדינה, לצד הנשיא (שחייב להיות נוצרי מרוני), וראש הממשלה (שחייב להיות מוסלמי סוני). סמכויותיו של יו"ר הפרלמנט נרחבות בצורה יוצאת דופן בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. שמורה לו, למשל, זכות וטו לכל הצעת חקיקה שמקבלת את אישור הפרלמנט. יו"ר הפרלמנט הנוכחי הוא יו"ר תנועת אמל, נביה ברי.
