חואן דומינגו פרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולונל חואן דומינגו פרון (8 באוקטובר 1895 - 1 ביולי 1974), קצין צבא ארגנטיני שנבחר לכהן כנשיא ארצו שלוש פעמים בשנים 1946-1955 ו-1973-1974. פרון הוא אביה של התנועה הקרויה על שמו, פרוניזם, ושל מפלגת החוסטיסיאליסמו.
פרון נולד למשפחת איכרים בלובוס, עיירה קטנה במחוז בואנוס איירס, לאב ממוצא אירי ולאם מסטיסה. בגיל 16 החל את לימודיו בבית ספר צבאי ולאחר שסיים אותם כקצין, התקדם במהירות בסולם הדרגות. בסוף שנות ה-30 שרת פרון באיטליה כמשקיף צבאי, מה שאיפשר לו להכיר מקרוב את משטרו של בניטו מוסוליני. ביוני 1943, בדרגת קולונל, היה חלק מ"קבוצת הקצינים המאוחדים" (GOU - Grupo de Oficiales Unidos), שהפילה בהפיכה צבאית את ממשלתו השמרנית של רמון קסטיג'ו. בממשלה החדשה שהוקמה כיהן כשר המלחמה, ובנובמבר 1943 החל לכהן כשר העבודה והרווחה, ובהמש חזר לכהן כשר המלחמה וסגן הנשיא.
ב- 9 באוקטובר 1945 אולץ להתפטר בעקבות ההתנגדות לו בקרב הצבא ונאסר, אך הפגנות תמיכה של ארגוני הפועלים בהשפעתה הכריזמטית של רעייתו לעתיד אוויטה הביאו לשחרורו המהיר מספר ימים לאחר מכן, ב- 17 באוקטובר. כשהוא נהנה מתמיכת ארגוני הפועלים, זכה לאמונם של 54% מהמהצביעים בבחירות הדמוקרטיות שנערכו ב- 24 בפברואר 1946, ונבחר כנשיא ארגנטינה לכהונה שנמשכה בין 1946 ל- 1952.
תקופת נשיאותו הראשונה התאפיינה בלאומנות קיצונית דמויית פאשיזם ובתמיכה גורפת של האיגודים המקצועיים, כשהוא נעזר בפופולריות הסוחפת של אשתו אוויטה. הוא דיכא כל גילויי אופוזיציה, אסר את מתנגדיו והגביל את חופש הדיבור. במקביל, חיזק מאוד את האיגודים המקצועיים – בסיס תמיכתו, והרחיב את השרותים הסוציאליים להמונים. למשנתו הכלכלית קרא "העמדה השלישית" – שילוב אלמנטים מן הקומוניזם והקפיטליזם. לימים, נקראה דרכו ומורשתו "פרוניזם".
ב- 11 בנובמבר 1951 נבחר לקדנציה נוספת כנשיא, לתקופה שבין 1952 ו- 1958, אך כאן גם החלה שקיעתו. משבר כלכלי חמור ומותה של רעייתו הנערצת אוויטה גרמו לאובדן הפופולריות העממית שנהנה ממנה בקדנציה הראשונה. הקואליציה הלא שגרתית של מוקדי הכוח שתמכו בו – קציני צבא, איגודים מקצועיים, לאומנים ואנשי כנסייה – התפרקה, והוא הודח בהפיכה צבאית ב- 21 בספטמבר 1955.
פרון מצא מקלט בפרגוואי, וב-1960 עבר לגלות בספרד. בארגנטינה, בינתיים, התחלפו נשיאים בזה אחר זה, אשר לא הצליחו להשיב את הסדר הציבורי במדינה על כנו. ב-1971, לאחר 18 שנות גלות, בשלו התנאים לחזרתו של פרון, עם התגברות האמונה שרק הוא יוכל לייצב את משטר וכלכלת המדינה.
ב- 23 בספטמבר 1973 ניצח בבחירות ושב לכהונה נוספת כנשיא, עם רעייתו השלישית איזבל כסגניתו. קדנציה זו לא האריכה ימים – לאחר פחות משנה, ב- 1 ביולי 1974, נפטר פרון מהתקף לב. רעייתו איזבל מונתה לנשיאה אחריו, אך התקשתה לאחוז במושכות השלטון ולאחר פחות משנתיים הודחה בהפיכה צבאית.
חרף התהפוכות הרבות בחייו ולאחר מותו, האידיאולוגיה הפרוניסטית עדיין חיה ונושמת בארגנטינה, ומהווה מרכיב חשוב בפוליטיקה של המדינה עד היום.
