חיות המוזכרות במקרא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנ"ך עשיר בתיאורים של נופי הארץ, הצומח והחי בה. למרות שהוא מתאר את קורות עם ישראל ומתמקד בעיקר באדם, הרי שיטוט בין דפיו חושף לא מעט ידיעות אודות בעלי חיים, בעיקר בסוגיות הקושרות אותם לאדם: אלה המשמשים את האדם בביתו ובמשקו ואלה המזיקים לו. דוגמה לחיה מזיקה המוזכרת לא אחת במקרא היא הארבה.
בספר ויקרא (פרק י"א) יש רשימה ארוכה של חיות שנאסרו לאכילה, שם מוזכרים גם סימני הטהרה של דגים (סנפיר וקשקשת) ושל חיות (מעלה גרה, שוסע שסע ומפריס פרסה). בפרק י"ד בספר דברים ישנה רשימה של בעלי חיים אסורים ומותרים לאכילה על פי דיני היהדות, וממנה ניתן ללמוד על עולם החי בתקופת המקרא ועל דפוסי ההתנהגות של חלק מן החיות המוזכרות.
בשיר השירים פרק ב' אפשר למצוא דימויים רבים המשתמשים במיני הצומח והחי של ארץ ישראל.
פרק ק"ד בתהילים מעניק לנו תיאור חזותי מרשים של המערכת האקולוגית בארץ.
ישנם במקרא גם תיאורים של בתי הגידול והקשר שלהם לבעלי החיים שמאכלסים אותם, בנופי מים, הרים סלעיים, מעזבות, חורשים ובמדבר. עם זאת שלעיתים אפשר להתבסס עליו כעל מסמך המתאר את בעלי החיים שהיו בארץ ישראל, כמו כפירי האריות שהורגים שמשון ובניהו בן יהוידע, או הדוב שיוצא מהיער ומבקע ילדים אצל אלישע הנביא, התנ"ך אינו יכול להוות מסמך מדעי, עליו אפשר להתבסס בזיהוי בעלי חיים, שנכחו בארץ בתקופת המקרא. העיט מתואר כעוף הניזון מנבלות למרות שאיננו כזה. התנשמת מוזכרת כאחד הזוחלים, הקיפוד (או הקיפוז) הינו עוף מדברי, זרזיר המתניים הוא כלב ציידים דק מתניים ומהיר ריצה, (משלי ל' ל"א) ואילו הברדלס שחי באותה תקופה, אינו מוזכר כלל בתנ"ך. ייתכן שהתיאורים השונים ממה שמוכר לנו כיום נובעים מזיהוי לא נכון של החיות המוזכרות בתנ"ך. פרופ' יהודה פליקס הקדיש את חייו לחקור ולזהות את עולם הצומח והחי של התנ"ך.
בתנ"ך מוזכרים לא מעט אנשים בשמות של חיות. הבולטים שבהם הם, חמור שליט שכם, נחש מלך עמון, עכסה (נקבת העכס) בת כלב, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, ושפן סופר המלך יאשיהו.
[עריכה] רשימה אלפביתית של בעלי חיים בתנ"ך
- אוח
- אית צרעים
- אנפה
- אנקה (שרץ)
- ארבה
- מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ (ספר משלי פרק ל כ"ז) אף שאין מלך לארבה הם יודעים להתאחד ולהתאסף ביחד, דבר המהווה את עוצמתם.
- אריה, כפיר
- גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. (ספר בראשית פרק מ"ט ט') לפי (אבן עזרא) האריה רובץ על טרפו, ואין טורף אחר שיכול להבריח אותו.
- "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ:" (ספר שופטים פרק י"ד ה') על פי התיאור האריה היה חיה ארץ ישראלית שבשלב מסוים הוכחדה.
- ארנבת מצויה
- בת יענה, לא יען. מוזכרת כעוף טמא בויקרא י"א ט"ז: ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף...
- גמל
- דאה
- דוב
- אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם...(ספר הושע, פרק י"ג ח') בפסוק מתוארת עוצמתו הקטלנית של דוב שנהרגו גוריו.
- דוכיפת
- דיה מצויה
- "שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ." (ספר ישעיה פרק ל"ד ט"ו)
- זבוב
- זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ... ספר קהלת, פרק י א) הזבובים מתוארים כחיות שנמשכות לגופות מתים, בשל הרצון להטיל שם את ביציהם.
- זאב
- בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. (ספר בראשית פרק מ"ט כ"ז) על פי ספורנו הזאב תוקף כאשר האור חלש בבוקר ובערב, וכך היו המלכויות שיצאו מבנימין שאול בבוקרה של מלכות ישראל ומרדכי בערבה.
- חגב
- "הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי:" (ספר דברי הימים ב פרק ז' י"ג)
- חזיר
- נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. (ספר משלי פרק י"א כ"ב)
- חולד
- חמור
- חמט
- חסידה
- גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִוס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה, וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהֹוָה: (ספר ירמיה פרק ח ז). פסוק זה מזכיר את נדידת הציפורים, ואת ידיעתן את העיתוי המדוייק לנדידה.
- החסידה מתוארת כמי שבונה את קינה בצמרות העצים הגבוהים. ...חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ (ספר תהילים פרק ק"ד י"ז)
- חרגול
- יונה
- יחמור פרסי
- ֵים אולי פרד. הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר... (בראשית ל"ו כ"ד)
- ינשוף שדות, ינשוף עצים
- יעל נובי
- הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים (ספר תהילים פרק קד יח) היעלים מתוארים כמי שחיים במקומות תלוללים וגבוהים.
- יען כיענים במדבר. (איכה ד' ג').
- כוס החורבות
- דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר, הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת: (תהלים פרק ק"ב פסוק ז')
- כח
- כלב
- וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד... (ספר שופטים פרק ז ה) לקיקת המים בלשון ככלב, ציינה חיילות טובה, של אדם שגם בעת השתיה שומרת על עירנות.
- לטאה
- לילית מצויה
- נחש, פתן, צפעוני, שרף
- יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר.(ספר בראשית פרק מ"ט י"ז)
- "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק - עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל - יָדוֹ הָדָה:"(ספר ישעיה פרק י"א ח')
- "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף:" (ספר ישעיה פרק י"ד כ"ט)
- נשר
- כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ (ספר דברים פרק ל"ב י"א) על פי רש"י, הנשר אינו נכנס במפתיע לקינו אלא מרחף סמוך לו במטרה להעיר את גוזליו, וכאשר הוא לוקח את גוזליו בניגוד לעופות אחרים, הוא שם אותם על כנפיו, מכיוון שהוא הגבוה ביותר, ואיננו חושש שמישהו יפגע בהם מלמעלה.
הנשר מובא כמשל לשמירה שהאלוקים מעניק לבני ישראל, כשם שהנשר נושא את בניו על כתיפיו אברתו, מפני שמוטב שיכנס חץ הציד בי, ולא בבני, כך שומר אלוקים על בניו.
- נמלה
- הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם (ספר משלי פרק ל כ"ה)
- נמר
- הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו? גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ. (ספר ירמיה, פרק י"ג כ"ג)
- "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם \{מְשׁוּבוֹתֵיהֶם\}:" (ספר ירמיה פרק ה' ו')
- נץ
- סוס
- "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ." (ספר ירמיה פרק ה' ח') רד"ק: "הנה הם כמו הסוסים שנתנו להם מזון רב בלילה והם שבעים בתאותם בבוקר יצאו ויצהלו וצהלתם היא נתינת קולם ובשמחה אורי"ליר בלע"ז..."
- סלעם
- בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַיהֹוָה... (ספר זכריה פרק י"ד כ')
- עורב
- עַיִן תִּלְעַג לְאָב, וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם, יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל, וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר. ספר משלי, פרק ל' י"ז)
- עזניית הנגב
- וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה ויקרא, פרק י"א פסוק י"ג.
- עטלף
- עיט
- נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט (ספר איוב פרק כ"ח ז') העיט מתואר כעוף שמגיע במעופו לפינות הרחוקות והשוממות ביותר.
- עכבר
- עלוקה
- לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. (ספר משלי פרק ל' ט"ו) העלוקה שמוצצת דם מתוארת כאן, כשהיא מבקשת עוד ועוד.
- ערוד
- פרא
- פרס מצוי
- צב
- צבי
- דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים (ספר שיר השירים פרק ב' ט') האהוב מומשל לצבי ועופר בשבל יופיו הרב ועדינותו של הצבי.
- קאת
- "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ויקרא פרק י"א פסוק י"ח)
- ראם לבן
- רחם
- "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ויקרא פרק י"א פסוק י"ח)
- שור
- שחף
- שממית
- שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ. (ספר משלי פרק ל' כ"ח)
- שעיר מצוי
- "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם": (ישעיהו פרק י"ג פסוק כ"א)
- שפן סלע
- תוכי
- תולעת
- וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: (ספר יונה פרק ד' ז')
- תחמס
- תחש
- תן
- תנין
- פרעה מלך מצרים מומשל לתנין הגדול של ארץ מצרים שהיה אליל באותה תקופה. הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר, לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.(ספר יחזקאל פרק כט )
- תנשמת
- "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ויקרא פרק י"א פסוק י"ח)