חמורו של בורידן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חמורו של בורידן נוצר על ידי ז'אן בורידן כהדגמה לבעייתיות במושג רציונאליות.
הבעיה שהציג בורידן היא כזו:
ישנו חמור שהוא רעב וצמא במידה שווה. לפני החמור מונחת חבילת מספוא וכלי מלא מים מרחק שווה ממנו. מה יעשה החמור אם הוא רציונאלי?
לפי השיטה הרציונאלית עליו לבחור בטוב המרובה ביותר שמתגלה לו באמצעות חושיו, באופן שאין מקום לבחירה חופשית. בהניחנו שרציונאליות היא הדרך הנכונה לחשוב, הרי נהיר לנו כי החמור איננו "חמור" עד כדי למות ברעב או בצמא גם יחד, במיוחד כאשר אוכל ושתייה מונחים לפניו. בעל כורחו, יבחר החמור בין כוח הרעב וכוח הצמא הפועלים עליו. אולם, כוחות אלה פועלים עליו באופן שווה כאמור, ולכן אם החמור המסכן הוא רציונאלי, ימות הוא בהכרח, משום שיימשך אל המזון והמים במידה שווה.
במאה ה-14 הייתה שאלה זו מפורסמת מאוד בבתי הספר ורבים כפרו בעצם האפשרות שרעב וצמא יהיו מאוזנים. על כן נוצרה הגירסה שבפני החמור הרעב מונחים שני סלי תבן זהים במרחק שווה ממנו, והבעיה שניצבת בפניו היא מאיזה סל תבן להתחיל לאכול. מאחר שאף אחד מהם אינו עדיף על פני האחר, יאלץ החמור הרציונאלי לגווע ברעב.
הפילוסוף היהודי, ברוך שפינוזה, תקף את "החמור של בורידן" בקובעו ששום אדם לא יהיה טיפש עד כדי כך, ולכן אין בה בבעיה לא כלום עם רציונאליות.
על פרדוקס דומה מתבסס סיפורו של אייזיק אסימוב, Runaround.
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
בסיפור זה מתבקש רובוט להביא חומר ממקום בו רוחשת לו סכנת קורוזיה. הפוטנציאל של הבקשה שנעשתה כלאחר יד מתאזן אל מול הסכנה הגבוהה לקיומו של הרובוט, אשר מהיותו יקר ומתוחכם, הונחה ביתר תוקף לשמור על עצמו. התוצאה היא שהרובוט נשאר במרחק קבוע מיעדו, ומקיף אותו בסיבובים, תוך שהוא הולך ונתקף קורוזיה, אשר תביא להשבתתו בסופו של דבר.