טיבריוס יוליוס אלכסנדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיבריוס יוליוס אלכסנדר (חי במאה הראשונה לספירת הנוצרים). מצביא יהודי בצבא הרומי בתקופת הבית השני והמרד הגדול. שימש בין היתר כנציב יהודה בין השנים 46 - 48 לספירה.
טיבריוס יוליוס אלכסנדר נולד למשפחה יהודית עשירה ומיוחסת באלכסנדריה, אביו היה מוכס, ודודו היה הפילוסוף וההיסטוריון פילון האלכסנדרוני. אחיו מרקוס נישא לברניקי בתו של אגריפס הראשון מלך יהודה.
אלכסנדריה במאה הראשונה לפני הספירה הייתה מקום ובו מתח בין גזעי ובין דתי בין האוכלוסיות השונות, ובמיוחד בין היהודים ובין היוונים. בשנת 38 לספירה אירעו בעיר תגרות אלימות על רקע זה, ואירעו פרעות ומהומות, שהביאו עד כדי כך שהצדדים הניצים שלחו משלחות לשטוח את עניינן בפני הקיסר קליגולה. ראש המשלחת היהודית היה פילון, דודו של אלכסנדר. אין לדעת כיצד השפיעו אירועים אלו על אלכסנדר, אך נראה כי הוא ניצל את כישוריו על מנת להפוך לרומאי, וזנח את זהותו היהודית.
תפקידו הראשון היה מושל מחוז תבי שבדרום מצרים. לאחר מכן נשלח בשנת 46 עד שנת 48 לשמש כנציב ביהודה. אם סבר העם המעונה ביהודה כי נציב ממוצא יהודי יקל עליו, הרי שטעות הייתה בידו. שנות נציבותו של אלכסנדר היו שנים של רעב ומחסור, אך גם של מרד והתקוממות. בניו של יהודה הגלילי, ראש הקנאים מימי הנציב קויריניוס, הרימו את נס המרד, אך אלכסנדר הביא לתפיסתם והעניש אותם בצליבה. צליבתם לא דיכאה את תנועת הסיקריקיים, והקנאים המשיכו לטפח את גחלת המרד עד לפרוץ המרד הגדול כעשרים שנים לאחר מכן.
לאחר סיום תפקידו ביהודה המשיך אלכסנדר בקריירה צבאית, והיה ממפקדי המלחמה באימפריה הפרתית. בימי נירון קיסר מונה לנציב מצרים, ותחת פיקודו שני לגיונות רומיים.
לאחר פרוץ המרד הגדול פרצו אף מהומות באלכסנדריה, שם התמרדו היהודים, כשם שהתמרדו בערים מעורבות ביהודה, כגון קיסריה או עכו. כאשר ראה טיבריוס כי לא יוכל לדכא את המרידה, שלח במורדים את שני הלגיונות שעמדו לפקודתו, ובטבח ביהודי העיר נהרגו חמישים אלף יהודים.
בשנת 69, לאחר רצח הקיסר נירון, שררה אי יציבות ברומא. הקיסר שהחליף את נירון, גלבה נרצח אף הוא, ועל כס הקיסרות רבו אותו וויטליוס. באווירה זו נראה כי מנהיג צבאי חזק יוכל לקבל את השלטון. אספסיאנוס אשר פיקד על הלגיונות שביהודה ועסק בדיכוי המרד הגדול שקל להכריז על עצמו כקיסר, אך היסס. ברניקי, שהייתה אלמנת אחיו של אלכסנדר, והמאהבת של טיטוס, בנו של אספסיאנוס, ראתה לעצמה סיכויים טובים אם יוכרז אביו של מאהבה טיטוס (שהבטיח לשאת אותה לאישה) לקיסר ברומא. בהשפעתה, הכריז אלכסנדר על אספסיאנוס כקיסר, ובעקבותיו עשו כן גם הצבאות שבסוריה וביהודה. בעקבות תמיכה זו החל אספסיאנוס במערכה צבאית כנגד הקיסר ויטליוס שבסופה היה לקיסר.
אספסיאנוס הותיר ביהודה את בנו טיטוס, אשר מינה את אלכסנדר למפקד צבאותיו. אלכסנדר הפך ליועץ ראשי לטיטוס, בעת המצור על ירושלים ואף בעת שריפת בית המקדש.
על פי מקורות אחדים שימש אלכסנדר לאחר עליית אספסיאנוס לשלטון כראש המשמר הפריטוריאני, אם כי הדבר אינו ודאי.
| הנציבים הרומאים בארץ ישראל |
|
קוויריניוס | קופוניוס | אמביבולוס | רופוס | גראטוס | פונטיוס פילאטוס| מארקלוס | מארולוס | פאדוס | טיבריוס יוליוס אלכסנדר | קומאנוס | אנטוניוס פליקס | פסטוס | אלבינוס | גסיוס פלורוס |
