יהדות הולנד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התעודה הראשונה על אודות היהודים בהולנד היא מהמאה ה־12. בימי הביניים היו בה מספר קטן של יהודים אך למרות זאת הספרות ההולנדית מאותה תקופה מבטאת שנאה אליהם. במאה ה־17 נוסדו בה קהילות אנוסים, רובם מפורטוגל, שישבו באמסטרדם, רוטרדם, אלקמר והארלם. באמסטרדם נוסדה קהילת נווה שלום ואף נבחר לה רב. בשנת 1619 החליטה הולנד שכל עיר תחוקק חוקים בנושא היהודים. לאחר מכן הגיעו יהודים אשכנזים להולנד בעיקר מגרמניה, פולין וליטא והקימו את קהילתם הראשונה בשנת 1635. למרות שהוטלו מגבלות שונות על היהודים, הם הצליחו להגיע לעצמאות כלכלית מסוימת עד כדי כך שיהודים ספרדים היו בעלי מניות בחברת הודו המזרחית ההולנדית וליהודים היו עמדות חשובות בכמה ענפי כלכלה, ביניהם ענף היהלומים (עם הזמן נוצר מונופול יהודי בענף זה).
בשנת 1626 הקים מנשה בן ישראל דפוס עברי באמסטרדם ולימים הייתה העיר למרכז הדפוס העברי. באותה עת היו הקהילות היהודיות בהולנד מרכז תרבות גדול בלימודי יהדות ולימודים כלליים. במאה ה־17 באו על הקהילה היהודית מספר משברים בן המתבוללים לאוררתודוקסים, והמפורסמים שבהם היו פרשיות אוריאל אקוסטה וברוך שפינוזה. באמצע המאה ה־17 רבים מיהדות הולנד נתפסו לרעיונות המשיחיים של שבתאי צבי. במאה ה־18 הורע מצב היהודים, היקף המסחר שלהם הידרדר והם סבלו משלטון צרפת. 54% מיהודי אמסטרדם תוארו כאנשים שזקוקים לתמיכת הקהילה.
ב־1796 הוכרז שיוויון זכויות ליהודי הולנד והשלטונות השתדלו לשלבם בחיי המדינה. בשנת 1810 היו בהולנד 49,973 יהודים אשכנזים ו־5,000 יהודים ספרדים. המלך ויליאם ה-1 התעניין בקהילה היהודית ואף הוציא צווים שנגעו לענייניה הפנימיים.
בערב מלחמת העולם השניה היו בהולנד 140,000 יהודים ועליהם נוספו 30,000 פליטים מגרמניה. כאשר הולנד נכבשה על ידי הנאצים הוטלו עליהם גזרות. היהודים הבינו שמצבם הורע וכ־2,000 מהם ברחו כאשר השאר הסתתרו. הנאצים הקימו מחנות ריכוז ברחבי הולנד ויהודי הולנד נשלחו למחנות השמדה ברחבי אירופה. למרות מסירות הנפש של חלק מההולנדים ליהודים והסיוע הנרחב שהגישו להם, ניצלו רק כ־20% מיהודי הולנד. אלפים מהם עזבו את הולנד לטובת מדינת שונות באירופה, ארצות הברית וכן 6000 יהודים הולנדים מצאו בית בישראל.
כיום (2005) יש בהולנד כ- 26,500 יהודים.
