לודמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לודמיר היא עיר במחוז ווהלין במערב אוקראינה, סמוך לגבול עם פולין בחבל ווהלין. בשמה הרוסי נקראת ולדימיר שבווהלין, או ולדימיר וולינסקי (רוסית:Владимир-Волынский), שכן יש מספר מקומות נוספים הנקראים ולדימיר, כמו העיר ולדימיר צפונית-מזרחית למוסקבה. אוכלוסייתה, על-פי מפקד משנת 1994 היא כ־39,000 תושבים: אוקראינים, רוסים, פולנים ומעט יהודים, בעיקר קשישים.

תוכן עניינים 1 תקציר היסטורי 2 לודמיר היהודית 3 השואה 4 אחרי השואה 5 בני העיר הידועים

[עריכה] תקציר היסטורי

העיר הוזכרה לראשונה ב־988. בתקופת רוס הקייבית הייתה בירת נסיכות ולדימיר-ווהלין בשנים 1156-1300. מ־1300 הייתה בירת נסיכות גליציה-ווהלין. ב־1370 נכבשה על ידי ליטא, ולאחר האיחוד עם פולין עברה לפולין ב־1569, ונהייתה מרכז נפה (וויבודסטבו) בחבל ווהלין. מאז בכל שינויי הגבולות שמרה על מעמדה זה. לאחר חלוקת פולין השלישית ב־1795 צורפה לאימפריה הרוסית. ב־1919 שוב חזרה לפולין העצמאית, עד שבשנת 1939, לפי הסכם ריבנטרופ מולוטוב צורפה לברית המועצות. בין 1941-44 בכיבוש גרמני. מ־1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.

[עריכה] לודמיר היהודית

העיר נודעה כמרכז יהודי חשוב למן המאה ה-12. התישבו בה יהודים רבים מארץ הכוזרים, מקייב ומארצות אחרות. רוב המתישבים היו סוחרים, שפיתחו את העיר עד למעמד של מרכז סחר בין מזרח למערב אירופה. כמו כן ביקרו בעיר סוחרים יהודים רבים מגרמניה. בארכיון העיר שטרלזונד שבגרמניה נשמר מכתב ששלחו יהודי לודמיר הסוחרים לסוחרים בקהילה המקומית בהצעת החלפת סחורות. הקהילה היהודית נוסדה רשמית במאה ה־16. בשנת 1527 "משרתים יהודיים" שילמו מס לנסיך המקומי. ב־1552 מתוך 243 בתים שמסביב למבצר 22 השתיכו ליהודים. על אדמת הכנסייה נמצאו עוד 7 משפחות נוספות, ועוד 2 שכרו בתים בעיר.

בשנת 1649 הגיעו לעיר המורדים של בוגדן חמלניצקי וטבחו קשות ביהודים. בעיר נשארו רק 39 משפחות. הסבל נמשך אך לאחר שחרור העיר על ידי חיילי פולין-ליטא ב־1653, כאשר החיילים המשיכו את הטבח. האוכלוסייה היהודית גדלה לאחר מכן בקצב איטי, ומנתה כ־340 איש בשנת 1784.

לאחר צירוף העיר לאימפריה הרוסית, חלה תפנית בגידול האוכלוסייה היהודית. בשנת 1861 היו בעיר כבר 6122 יהודים (כ־70% מהאוכלוסייה), האחוז הגבוה ביותר של חהודים שנרשם בעיר וכן 7 בתי כנסת. בשנת 1897 האוכלוסייה היהודית נדלדלה במעט ומנתה 5869 (כ־59.3% מהאוכלוסייה). לאחר הקמת פולין העצמאית העיר גדלה בקצב מסחרר, בבחירות שנערכו למועצת העיר ב־1929 זכו היהודים במחצית המושבים. ב־1931 נמנו בה 11 אלף יהודים (כ־44% מהתושבים), 84% מבתי המסחר השתייכו להם. וכן פעלו בעיר 3 בתי ספר עם הוראה בעברית. בעת כניסת הרוסים ב־1939 היו בעיר 25 אלף יהודים, רובם מאזורי פולין שעליהם השתלטה גרמניה הנאצית. המשטר הסובייטי הפעיל מיד את כל כובד משקלו על יהודי העיר. בתי הספר העבריים נסגרו, ופעילי כל המפלגות ותנועות שאינן קומוניסטיות נשלחו מיד לסיביר.

[עריכה] השואה

הגרמנים נכנסו לעיר ב־25 ביוני 1941 וב־6 ביולי חברי הגסטפו כבר השתלטו על יהודי העיר. 150 יהודים נעצרו ונורו למוות. בעיר הוקמה גטו, שלשם קובצו כל יהודי העיר. כראש היודנראט מונה הרב יעקב מורגנשטרן, אך כעבור זמן קצר הוא הוצא להורג, ואת מקומו תפס העורך-דין וגנר. ונגר כמו כן לא הצליח למצא חן בעיני הגרמנים, ונתפס בספטמר באותה שנה עם יהודים אחרים , בנסותו להביא מזון לגטו. ראש היודנראט האחרון ל. לודיש כבר הצליח להשביע את הגרמנים על ידי מעלליו הרבים בתושבי הגטו במיוחד במתן היתרי תעסוקה. כל אותה העת (ספטמבר-דצמבר 1941) רצח היהודים נמשך, רובם נורו בחצר בית הסוהר, ונקברו בקברי אחים במקום.

באפריל 1942 הגרמנים קיבצו לגטו את כל יהודי העיר והסביבה שמנו כ־22,000. ב1 cספטמר אותה שנה הגרמנים ערכו אקציה במשך שבוע, שבה נהרגו 18,000 יהודים. לאחר מכן לפי מקורות גרמניים נשארו בעיר רק 1,500. רובם ניספו באקציה השנייה ב13 בנובמבר אותה שנה. הרבה יהודים מהעיירות הסמוכות הסתתרו בעיר ובבונקרים, אך גם גם התגלו והוצאו להורג על ידי הגרמנים שרצו לפני עזיבתם להרוג את מי שעוד אפשר. רבים מאלו שברחו ליערות הוצאו להורג על ידי הצבא הפולני "ארמיה קריובה".

[עריכה] אחרי השואה

נשארו בעיר 140 יהודים, רובם היגרו לפולין לפי הסכם החלפת אוכלוסין בינה לבין ברית המועצות. ב1994 לפי נתוני הסכנות היו בעיר 1,200 יהודים, וב2001 במפקד האוקראיני הכללי, לא נרשמו יהודים, הגרים בעיר בקביעות.

[עריכה] בני העיר הידועים

פעלו בה בין היתר הט"ז שנולד בה, הבעש"ט ותלמידיו. בין המפורסמים בהם ר' שלמה מקרלין, שהמשיך שם את רבנותו ושם נקבר, והאדמו"רית חנה מלודמיר, המכונה "הבתולה מלודמיר".