מקורו של העולם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקורו של העולם (L'Origine du monde) היא יצירתו המפורסמת של הצייר הצרפתי גוסטב קורבה אשר צויירה בשנת 1866. זו תמונת שמן על בד שגודלה 55 סנטימטרים על 46 סנטימטרים, המתארת את אברי המין אגן הירכיים והבטן של אישה עירומה השוכבת על מיטה ומפשקת את רגליה.
העמדתה של הסצינה, בין הירכיים והחזה מדגישה את האירוטיקה של היצירה. יתרה מזאת, היותה של הפטמה זקורה, והאודם בשפתי הפות מרמזים על כך כי האישה המתוארת בתמונה השתתפה זה עתה באירוע מיני.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה הרצופה בשמות מפורסמים
לאורך כל ההיסטוריה שלה, מימי חליל ביי עד ז'אק לאקאן, "מקורו של העולם" מקושרת לאנשים מפורסמים, אשר שמירת הסוד שלהם באשר לתמונה לרוב נוגדת את האופי הפומבי של עבודתם והמוניטין שיצאו להם.
|
[עריכה] דוגמנית בעלת זהות מפוקפקת
בזמן שצוייר הציור, הדוגמנית האהובה על קורבה הייתה נערה צעירה בשם ג'ואנה היפרמן, הידועה אף כ"ג'ו". מאהבה, ג'יימס ויסטלר, צייר אמריקני ומעריץ של קורבה, השאיל אותה לקורבה לצורך עבודות דוגמנות.
בשנת 1866 צייר קורבה את הציור "האירלנדית היפהפיה" - "La bellle Irlandaise" הידוע גם כ"דיוקנה של ג'ו". כפי הנראה באותה תקופה צוייר גם "מקורו של העולם" תוך שימוש באותה דוגמנית. דבר זה יכול להסביר את ניתוק היחסים הברוטאלי בין קורבה ובין ויסטלר, שהתרחש זמן קצר לאחר שפורסמה התמונה, על אף שביוגרפיו של ויסטלר מצביעים לרוב על ציור אחר, "הנערות הנמות" כגורם לניתוק. למרות שצבע שערה האדום של ג'ו אינו תואם את הצבע השחור של שערות הערווה המופיע בתמונה "מקורו של העולם", ההשערה כי ג'ו היא הדוגמנית ששימשה את קורבה לציורו, עדיין נפוצה.
בעבודתו "הרומן של המקור" (יצירה בת 420 עמודים העוסקת כולה בציור "מקורו של העולם"), מרמז ברנאר טייסדר כי היפרמן הייתה הדוגמנית לציור.
[עריכה] כמה בעלים בחשאי
חליל ביי, דיפלומט תורכי, ושגרירה לשעבר של האימפריה העותומנית באתונה ובסנקט פטרבורג, אשר התיישב בפריז, הוא שהזמין את הציור מקורבה, עבור אוסף התמונות האירוטיות שלו, אשר כבר כלל תמונה נוספת של קורבה "הנערות הנמות".
לאחר שחליל ביי ירד מנכסיו עקב הימורים, מעט מאוד ידוע על הבעלים הבאים של התמונה. בשנת 1868 נמכר אוסף האירוטיקה של ביי, והתמונה נרכשה על ידי סוחר העתיקות אנטואן דה לה נארד. הסופר אדמונד דה גונקור נתקל בתמונה באקראי בחנות עתיקות בשנת 1889. בשנת 1910 מכרה גלריה פריזאית את התמונה לברון הונגרי בשם פרנץ הטוואני, והיא הייתה ברשותו בבודפשט עד לסיום מלחמת העולם השנייה.
הבעלים הפרטיים האחרון של התמונה היה הפסיכואנליטיקן ז'אק לאקאן. הוא רכש את התמונה בשנת 1955 והציב אותה בבית הכפר שלו בגיטראנקור. לאחר מותו של לאקאן ב-1981 הסכים שר האוצר הצרפתי להסדיר את עניין מיסי הירושה שהכביד על משפחתו, באמצעות העברת התמונה למוזיאון ד'אורסי.
[עריכה] השפעתו של הריאליזם
"מקורו של העולם" צויירה בתקופה בה הוטלו ספק בערכי המוסר. התמונה הינה בעלת השפעה ניכרת הן מבחינה אומנותית והן מבחינה תרבותית, השפעה בה ניתן להבחין אף כיום.
[עריכה] יצירה פרובוקטיבית
במהלך המאה ה-19, הצגתו של הגוף האנושי עברה מהפכה שהאחראים העיקריים לה היו קורבה ואדוארד מאנה. קורבה דחה את דרך הציור האקדמית, ואת ציורי העירום אשר הציגו את הגוף האנושי באופן אידאלי, חלק מפגמים, ו"נקי" אך גם התריע כנגד מוסכמות החברה הצבועה בזמנו, תקופת הקיסרות השנייה בה היו האירוטיקה ואף הפורנוגרפיה מקובלים במסגרת ציורים שעסקו במיתולוגיה.
קורבה התעקש כי מעולם לא שיקר בציוריו, והריאליזם שלו המשיך לבחון את גבולות המותר להצגה בציור. "מקורו של העולם" חשף את החלקים אותם ביקש מנה להסתיר בציורו "אולימפיה". הסופר מקסים דו קמפ תיאר את ביקורו אצל רוכש התמונה, וחווית הצפייה בה כ"מילה האחרונה של הריאליזם".
[עריכה] השפעה בה ניתן לחוש אף כיום
בפברואר 1994 עיטרה התמונה את עטיפת הספר "הערצה מתמדת" ("Adorations perpétuelles") מאת הסופר ז'אק הנריק. המשטרה הורתה למספר חנויות בצרפת להסיר את הספר מחלונות הראווה שלהן. חלק מן החנויות הסכימו להוראה, חלק סירבו לה, וחלק הסירו את התמונה מיוזמתן. הסופר ראה בהוראה משום צנזורה.
למרות שערכי המוסר והטאבו השתנו מאז צויירה התמונה, במיוחד בשל הפורנוגרפיה והקולנוע התמונה נותרה פרובוקטיבית. הגעתה למוזיאון ד'אורסי גרמה להתרגשות. שומר חמוש הוצב באופן תמידי על תמונה זו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מקור העולם דיון בבלוג של אלכסנדר מאן, עברית.
