פיוטר הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פיוטר הראשון "צאר כל רוסיה"

ערך זה עוסק בצאר רוסיה; לערך העוסק באי, ראו פטר הראשון (אי).

פיוטר הראשון אלכסייוויץ' (רוסית: Пётр I Алексеевич) המוכר כפיוטר הגדול (9 ביוני (לפי הלוח הגרגוריאני), 30 במאי (לפי הלוח היוליאני) 1672 - 8 בפברואר (לפי הלוח הגרגוריאני), 28 בינואר (לפי הלוח היוליאני) 1725) היה שליט רוסיה החל מה-7 במאי 1682 ועד ליום מותו. ראשית שלטונו של האיש הייתה בשיתוף עם אחיו החלש והחולני, איוון החמישי, אולם לאחר מותו של הלה בשנת 1696 נותר שליט יחיד עד שנת 1724. בשנה זו חלק את השלטון יחד עם אשתו יקתרינה הראשונה. תקופת שלטונו של פיוטר, שהתנשא לגובה של שני מטרים וארבעה סנטימטרים, עומדת בסימן ההתפשטותה הטריטוריאלית של רוסיה לכיוון מערב, באופן שהפך אותה למעצמה אירופית מהדרג הראשון.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו

פיוטר, בנם של הצאר אלכסיי הראשון ואשתו השניה, נטליה קירילובנה נרישקינה, נולד במוסקבה. עוד קודם לכן נישא אלכסי הראשון למריה מילוסלבסקיה, ממנה נולדו לו חמישה בנים ושמונה בנות, אף על פי שרק שנים מהבנים - פיודור ואיוון - נותרו בחיים עם לידתו של פיוטר. בשנת 1674 מת אלכסיי הראשון, ופיודור, בכור בניו, היה ליורשו.

במהלך שש שנות שלטונו של פיודור לא ידעה רוסיה אירועים מיוחדים; משהסתלק מבלי להעמיד יורש, התעורר ויכוח על הירושה בין משפחותיהן של נרישקינה ומילוסלבסקיה. יורש העצר אמור היה להיות איוון, אולם הלה סבל מפיגור קל שממנע ממנו לקבל את הירושה. בעקבות זאת, התכנסה הדומה הביוארית, מועצת האריסטוקרטים הרוסיים ובחרה בפיוטר בן העשר ליורש, כשאמו משמשת עוצרת. עם זאת, אחת מבנותיו של אלכסיי, סופיה אלכסייבנה סירבה להכיר בכך והסיתה את ה"סטרלצים" (פירוש מילולי - קלעים) (הצבא הסדיר של רוסיה) למרוד במלכות, במסגרת מרד זה נרצחו מרבית קרוביו וחבריו של פיוטר. אפשר שהאלימות בה חזה גרמה לו לטראומה בשנותיו המאוחרות.

לפי דרישתה של סופיה, פיוטר ואיוון ישלטו במשותף, כשהאחרון יהיה הבכיר מבין השניים. סופיה שימשה כעוצרת וריכזה בידיה את כל הסמכויות השלטוניות במדינה למשך שבע שנים, עד שיגיעו הנערים לבגרות. פיוטר עצמו לא הוטרד מכך, והעביר את זמנו במשחקי מלחמה עם ידידיו, מהם צמחו שני הרג'ימנטים הראשונים של הצבא הסדיר החדש שלו ולאחר מכן גם ה"גווארדיה" הרוסית. בנוסף לכך התעניין פיוטר בבניית ספינות ואף שט בספינה שבנה וכונתה "הספינה של פיוטר הגדול". אמו כפתה עליו להינשא, ובשנת 1689 נישא לאודוקסיה לופוחינה. הנישואין היו כישלון חרוץ והסתיימו כעבור עשר שנים, כשכפה פיוטר על אשתו להצטרף למנזר.

בקיץ 1689 תכנן פיוטר ליטול את רסן השלטון מידיה של אחותו למחצה סופיה, שמעמדה נחלש עם כישלון המערכה בקרים. כשלמדה סופיה על תכניותיו, קשרה נגדו יחד עם אחדים ממנהיגי הסטרלטצים. אלא שלרוע מזלה, פלג יריב בסטרלצים תכנן להיפטר ממנה בלאו הכי. היא הודחה מהשלטון, וכך החלה תקופת שלטונם המשותפת של פיוטר הראשון ואיוון החמישי.

גם בשלב זה לא הייתה בידיו של פיוטר שליטה מלאה על המדינה; רק עם מות אמו בשנת 1694 נעשה פיוטר שליט עצמאי לחלוטין. רשמית, השלטון התחלק בינו לבין אחיו למחצה, אלא שתפקודו של איוון היה מוגבל ביותר, והוא מת בשנת 1696. עתה נעשה פיוטר שליטה היחיד של רוסיה.

[עריכה] ראשית שלטונו

בראשית שלטונו יישם פיוטר רפורמות מקיפות שמטרתן להביא למודרניזציה ברוסיה. בעצת יועציו המערביים ארגן את הצבא הרוסי בהתאם לתפיסות אירופיות, פיזר את גדודי הסטרלצים המרדניים והרכיב צבא חדש על בסיס שני רג'מנטים שעם מפקדיהם שיחק בילדותו. בנוסף לכך חלם להפוך את רוסיה למעצמה ימית. הבעיה העיקרית עם חלומו זה הייתה נעוצה בעובדה שבזמנו לא היה לרוסיה מוצא ראוי לשמו לים. כל מדיניותו העתידית שאפה להשיג מוצא זה, או כפי שהוא קרא לו "חלון לאירופה". מדיניותו נתקלה בהתנגדות רבה בתוך רוסיה, אולם הוא דיכא באכזריות כל ביטוי מרי בסמכותו.

על מנת לשפר את מעמדה של רוסיה כמעצמה ימית, תכנן פיוטר לכבוש מוצאים נוספים לים הפתוח. בראשית שלטונו היה הים הלבן המוצא היחיד שבשליטתו. באותה תקופה נשלט הים הבלטי על ידי שבדיה. פיוטר ביקש להשתלט על הים הכספי, אך לשם כך היה עליו לגרש את הטטרים מקרבתו. הוא נאלץ לנהל מלחמה נגד החאן של קרים, שהיה הוואסאל של הסולטן העותומני. יעד הכיבוש העיקרי של פיוטר היה המצודה העותומנית בעיר אזוב, השוכנת על נהר הדון. בקיץ 1695 ארגן פיוטר את מערכת אזוב על מנת לכבוש את המצודה, אולם תוכניתו לא צלחה. פיוטר שב למוסקבה בנובמבר אותה שנה, ועבר לבנות צי גדול. ביולי 1696 שלח כוח ימי בן שלושים ספינות לערך על מנת לכבוש את המצודה, עד שזו נפלה בחודש יולי של אותה שנה.

פיוטר ידע שאין בכוחה של רוסיה להתמודד לבדה עם האימפריה העותמנית החזקה. בשנת 1697 יצא לאירופה בחברת יועציו הרבים - "המשלחת הגדולה" - כדי לבקש את עזרת המלכים האירופיים. תקוותיו נגוזו במהרה; צרפת הייתה בת בריתו המסורתית של הסולטן העותומני, ואילו אוסטריה ביקשה לשמור על יציבות במזרח שעה שהיא מנהלת את מלחמותיה במערב. זאת ועוד, פיוטר בחר בהזדמנות שגויה לבקש בן ברית; עיקר עניינם של האירופים בתקופה זו היה בשאלת ירושת מלך ספרד קרלוס השני, ולא בניהול מלחמה נגד הסולטן. שאלת הירושה גרמה למלחמה עקובה מדם במערב אירופה הידועה בתור מלחמת הירושה הספרדית.

הגם שנכשלה בנסיונותיה להקים ברית אנטי-עותומנית, המשיכה ה"המשלחת הגדולה" לסייר באירופה. בביקוריו באנגליה, באימפריה הרומית הקדושה ובצרפת למד הצאר הרוסי אודות התרבות המערבית. הוא חזה בבניית ספינות בדטפורד ובאמסטרדם, למד על הארטילריה המודרנית בביקורו בקוניסברג. ביקורו נקטע בשנת 1698 כשנקרא לסור בדחיפות לרוסיה על מנת לדכא את מרד הסטרלצים. אלא שהמרד דוכא עוד לפני שובו של הצאר, במחיר הרוג בודד. למרות זאת, פיוטר לא גילה רחמים כלפי המורדים. יותר מ 1,200 מהם עונו והוצאו להורג, כשפיוטר עצמו נמנה על המוציאים להורג. הסטרלצים פוזרו, ומושא הערצתם - סופיה, אחותו למחצה של פיוטר - הוכרחה להצטרף למנזר. בשובו לרוסיה התגרש באופן רשמי מאשתו, הצארינה אודוקסיה לופוחינה, אותה גירש למנזר שנים קודם לכן. היא ילדה לו שלושה בנים, אולם רק אחד - יורש העצר אלכסי שרד מעבר לגיל ההתבגרות.

בביקוריו בממלכות האירופיות התרשם פיוטר כי המנהגים והגינונים האירופיים הנם עליונים על אלו הנהוגים ברוסיה. בעקבות זאת, ציווה על כל פקידיו ואנשי חצרו לגזוז את זקניהם הארוכים ולעטות מלבושים אירופיים. בויארים שביקשו לשמור על זקניהם נדרשו לשלם מס שנתי בן מאה רובל, סכום עתק בימים ההם, כשברובל אחד אפשר היה לקנות 20 חזירים. יתר על כן, בשנת 1699 הוחלף לוח השנה היוליאני שהיה נהוג ברוסיה, שעל פיו התחילה השנה ב-1 בספטמבר, בלוח הגרגוריאני, הפותח ב-1 בינואר. באופן מסורתי חושב מניין השנים ברוסיה על פי הזמן שחלף מאז בריאת העולם, ואולם לאחר הרפורמות של פיוטר שונה המניין באופן שיתאים לזמן שחלף מאז לידת ישו.

[עריכה] המלחמה הצפונית הגדולה

ערך מורחב – המלחמה הצפונית הגדולה

מונומנט פיוטר הגדול ליד קטדרלת ישאק הקדוש בסט.פטרבורג

פיוטר כונן שלום עם האימפריה העותומנית, והפנה את תשומת לבו להשגת העליונות המיוחלת בים. יעדו הבא היה הים הבלטי, שחלקו המזרחי נכבש כמעט כולו על ידי שבדיה חמישים שנה קודם לכן. פיוטר הכריז על המלחמה הצפונית הגדולה כנגד שבדיה ועל מלכה בן ה-16, קרל השנים עשר מלך שבדיה. אויבותיה הנוספות של שבדיה באותה תקופה היו דנמרק, נורבגיה, סקסוניה ופולין.

רוסיה לא הייתה מוכנה דיה כדי להילחם בצבא השבדי החזק, ונסיונה הראשון לתפוס את החוף הבלטי הסתיים באסון בקרב נארווה שנערך בשנת 1700 ועלה לרוסיה במחיר דמים של עשרות אלפי הרוגים. התבוסה בנארווה ביטלה את מעמדה של רוסיה כשחקן משמעותי במלחמה למשך מספר שנים, במה שאפשר לקארל למקד את תשומת לבו בפולין ובסקסוניה. פיוטר ניצל תקופה זו כדי לשפר את איכות צבאו ואף לכבוש את השטח בו שוכנת כיום אסטוניה, שעה שהמלך השבדי, שהיה משוכנע ביכולתו להכניע את הרוסים, מתעלם מהמתרחש בגזרה זו.

בשנת 1703, בעיצומם של הקרבות בין שבדיה ופולין, ייסד פיוטר את עירו החדשה סנקט פטרבורג (על שם פטרוס הקדוש) באזור אינגריה (אותה כבש מידי שבדיה). כדי לנצל את מלוא המשאבים לצורך בניית העיר החדשה, אותה ביקש להפוך לבירת רוסיה, אסר פיוטר על בניית מבני אבן כלשהם מחוץ לשטח העיר, עד אשר בנינה יושלם. במקביל, לקח פיוטר את מרתה סקוורונסקיה כפילגש. לאחר שהמירה דתה לנצרות אורתודוכסית ואימצה את השם יקתרינה, נשאה לפיוטר בחשאי בשנת 1707.

סדרת הפסדים הביאה את המלך הפולני אוגוסט השני לוותר על כתרו בשנת 1706. תשומת לבם של השבדים הועברה עתה לרוסיה, וב-1708 פלשו לתחומה. ביולי של אותה שנה נוצחו כוחותיו של פיוטר בקרב גולובצ'ין. וקארל המשיך את מסעו לתוך רוסיה, תוך כדי שהוא כורת ברית עם ההאטמאן של הקוזאקים מזפה. ציוד הצבא השבדי היה דל מאוד והוא סבל ממחסור חמור. קארל סמך על התגבורת שהייתה אמורה להגיע משבדיה ויחד איתה הספקה רבה, אך בקרב לסנאיה ספג כח זה ההפסד צורב ואבד את כל המטען.

למרות אובדן האספקה סירב קארל לסגת, ובמקום זה בחר לפלוש לאוקראינה, בה היה לו בן ברית בדמותו של מזפה. פיוטר השכיל לשנע את כוחותיו דרומה, ולהשמיד כל נכס רוסי שיכול היה לסייע לשבדים בדרכם לאוקראינה. ללא אספקה ראויה, השבדים לא הצליחו לכלכל את כוחותיהם, וסבלו בחורף הקר של 1708\1709. אף על פי כן, עם בוא הקיץ חידשו השבדים את מאמציהם לכבוש את אוקראינה. בשלב זה פיוטר גילה תוקפנות רבה יותר, וצבאו פגש בצבא השבדי בקרב פולטבה ב-27 ביוני, 1709. עתה קצר פיוטר את פירות ההשקעה בצבאו: הצבא הרוסי גרם לעשרת אלפים הרוגים בקירוב לצבא השבדי, ושבה את רוב שרידיו של הצבא השבדי במחיר של כמה אלפי הרוגים ופצועים מצידם. בפולין שב אוגוסט השני לכהן כמלך. קארל נמלט לשטח האימפריה העותומנית ששמרה עד אז על ניטרליות, וניסה לשכנע את הסולטן, אחמד השלישי לסייע לו במערכה מחודשת נגד הרוסים.

פיוטר הוכיח את פזיזותו כשתקף את האימפריה העותומנית ב-1711, פעולה שבעקבותיה לא יכלה האחרונה להישאר נייטרלית. המערכה שניהל פיוטר נגד העותומנים הייתה הרת-אסון. צבאו כותר בערבות הלא נגמרות ובהסכם השלום שנחתם לאחר המלחמה, נאלצה רוסיה להשיב לחזקת העותומנים את נמלי הים השחור שתפס בשנת 1697. בתמורה, הסכים הסולטן לגרש את קארל מארצו.

צבאותיו הצפוניים של פיוטר השתלטו על המחוז השבדי ליווניה (צפונה של לטביה המודרנית ודרומה של אסטוניה המודרנית), ודחקו את השבדים לאזור פינלנד. רובה של פינלנד נכבשה על ידי הרוסים בשנת 1714. הצי הרוסי היה כה חזק, עד כי פלישה לשבדיה גופא הסתמנה כאפשרות מציאותית. פיוטר אף השיג את תמיכתן הצבאית של פרוסיה ונסיכות האנובר. ובכל זאת, סירב קארל להיכנע, ורק נפילתו בקרב בשנת 1718 אפשרה את סיום המלחמה. עד 1720 כרתה שבדיה הסכמי שלום עם כל אויבותיה, מלבד רוסיה. בשנת 1721 חוזה נישטאד סיים את המלחמה, שנודעה בתור המלחמה הצפונית הגדולה. בסיומה השיגה רוסיה את אינגריה, אסטוניה, ליווניה וחלק ניכר מקרליה. בתמורה, נדרשה רוסיה לשלם סכום בן שני מיליון ריקסדלר, כמו גם להשיב את פינלנד לחזקה שבדית. יחד עם זאת, הותר לצאר לספח אדמות פיניות בקרבת סנקט פטרבורג, שנקבעה כבירתו בשנת 1712. מלחמה זו סיימה את ההגמוניה השבדית באירופה המזרחית והיא לא השתקמה לעולם מהפסד זה וירדה מעמדת הבכורה שהייתה לה לדרגה משנית בקרב מדינות אירופה.

[עריכה] סוף שלטונו

פיוטר הגדול, מצביע על סט.פטרבורג במפה כמקום מושבו ובירת האימפריה, עונד סרט כחול כסימן לתואר אצולה ומחזיק בידו הימינית חרב המונחת על תותח כסימן לכיבושיו הרבים

שנותיו האחרונות של פיוטר עמדו בסימן רפורמות נוספות ברוסיה. בשנת 1721 זכה לתואר "קיסר רוסיה כולה" (Император Всероссийский). תוארו הקיסרי זכה אמנם להכרתם של שליטי שבדיה, פולין ופרוסיה, אולם מלבד אלה לא הכיר בו אף מלך אירופי. לדעת רבים סימל התואר "קיסר" עליונות שיש בה איום כלפי מלכים "רגילים". שליטים אחדים חששו שמא פיוטר יכריז על סמכותו בשטחם, בדומה לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשר תבע בשעתו את הסמכות השלטונית בכל האומות הנוצריות.

פיוטר אף שינה את מבנה הכנסייה האורתודוכסית. מנהיגה המסורתי של כנסייה זו היה הפטריארך של מוסקבה. בשנת 1700, כשהתפנתה משרה זו, סירב פיוטר למנות אליה אדם כלשהו וביטל אותה. בשנת 1721 הקים את הסינוד הקדוש, מועצה המונה עשרה אנשי דת, שנועדה למלא את תפקיד הפטריארך של מוסקבה.

פיוטר עדכן את מערכת המיסוי וקבע מסים חדשים באופן שיאפשר לממן שיפורים בסנקט פטרבורג. הוא ביטל את מס הקרקעות ומס משק-הבית, והחליפם במס גולגולת; זאת מכיוון שרק בעלי הרכוש ובעלי המשפחות יכולים היו לשלם את המסים הישנים, ואילו עתה חויב כל אדם במס.

בשנת 1724 הכתיר פיוטר את אשתו השניה, יקתרינה, בתואר קיסרית, אף על פי שהמשיך להחזיק בפועל בשלטון. כל בניו הזכרים של פיוטר מתו - בנו הבכור, אלכיסי, עונה והוצא להורג בפקודתו של אביו משנת 1718 כיוון שהתנגד למדיניותו הרשמית של פיוטר. גם אמו, אודוקסיה, נענשה; היא נגררה מהמנזר והואשמה בניאוף. גם חבריו של אלכסיי עברו עינויים.

בשנת 1725 הושלמה בנייתו של הפטרהוף (בהולנדית: "חצרו של פיוטר"), הארמון הצופה על סנקט פטרבורג. היה זה משכן מפואר, שנודע בתור "ורסאי הרוסי" (ע"ש הארמון הצרפתי הגדול).

[עריכה] אחרית חייו

חוק שאושר בשנת 1722 העניק לפיוטר את הזכות לבחור את יורשו, אולם פיוטר לא זכה לנצל חוק זה לפני שמחלה קשה הביאה למותו בשנת 1725. היעדר יורש מוסכם עורר סכסוכי ירושה רבים ב"עידן מהפכות הארמון" העתיד לבוא. בסופו של דבר הייתה יקתרינה, אשתו של פיוטר, ליורשת, תוך שהיא מסתייעת במשמר הקיסרי. עם מותה בשנת 1727 ירש אותה בנו של אלכסי, פיוטר השני, במה שסיים את קו הירושה הזכרי הישיר של שושלת רומנוב. מעתה ואילך, תהליך הירושה התבצע בחוסר סדר מוחלט - שני השליטים שעלו לאחר פיוטר השני היו צאצאיו של איוון החמישי, אחיו למחצה של פיוטר הגדול, אולם הכתר הועבר לצאצאיו של פיוטר ב-1741 בכוח הזרוע. יותר משבעים שנה לאחר מותו של פיוטר, עד עלייתו של פאבל הראשון, בנה של יקתרינה הגדולה, בשנת 1796, לא ירש אף ילד את אביו או את אמו באופן פשוט וישיר.

[עריכה] תוארו

תוארו המקורי של פיוטר הראשון היה "פיוטר, צאר ודוכס עליון, שליטה היחיד של רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה, של מוסקבה, קייב, ולדימיר, נובגורוד, צאר קאזאן, צאר אסטרחאן, צאר סיביר, אדונה של פסקוב, הנסיך הגדול של סמולנסק, טוור, אוגרה, פרם, ויאטקה, אדון והנסיך הגדול של נובגורוד התחתונה, של צ'רניגוב, ריאזן, רוסטוב, יארוסלבל, בלוצרו, אודור, אובדוריה וקונדה, שליט כל הארצות הצפוניות, אדון ארצותיהן האיוורניות של הצארים הקרתליניאנים והגרוזינים, ושל ארצותיהן הקרברדיניאניות של הנסיכים הצ'רקסיאנים והגורסיאנים, ושל כל הארצות האחרות, אדון ושליט."

התואר השתנה בשנת 1721, כשהמשפט "צאר ונסיך גדול, שליטה היחיד של רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה" הוחלף במשפט "קיסר ושליט יחיד של רוסיה כולה." זאת ועוד, המשפט "דוכס עליון של סמולנסק, טוור, אוגרה, פרם, וייטקה ובולגריה" תוקן באופן הבא: "הנסיך הגדול של סמולנסק, דוכס אסטוניה, ליווניה, קרליה, טוור אוגרה, פרם, וייטקה ובולגריה." בנוסף כינה עצמו "פיוטר הראשון", למרות הנוהג הרוסי לפיו אין ממספרים את שמותיהם הרשמיים של השליטים.

[עריכה] מורשתו

במאה ה-20 הכריזה המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות על כוונתה להתעלות על כל פועלם ומעשיהם של הצארים הרוסיים מאז ומעולם. על אף שנאתם כלפי דמותו, התייחסו הקומוניסטים כלפי פיוטר הגדול ובמיוחד כלפי המודרניזציה שחולל ברוסיה ובצבאה כאל אתגר משמעותי. כך, למשל, ביצע סטלין את תוכניתו של פיוטר לכרות תעלה שתקשר את הים הבלטי עם הים הלבן בתעלה שידוע בתור בלומור קאנל למטרות מסחריות וצבאיות (המבצע, אגב, התבצע באופן בלתי מתוכנן, גבה חיים רבים והסתיים בתעלה בלתי-שמישה מבחינה צבאית). הקומוניסטים הרוסיים ראו בפיוטר מבשר העידן המודרני, כאשר עידן מהפכת אוקטובר מתעלה מעליו בהמשיכו בקו זהה. מן העבר השני של הקשת הפוליטית, הלאומנים הרוסים עודם מתייחסים לדמותו של פיוטר הגדול במידת הערצה השמורה רק לדמויות מכוננות בהיסטוריה האנושית.