קולנוע ביתי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולנוע ביתי הוא שם נפוץ למכלול מכשירי האלקטרוניקה הביתיים המשמשים ליצירת "חוויה של קולנוע" בבית הפרטי. בפרט, שימוש מקובל בשם זה הוא לתיאור מערכת האודיו מרובת הערוצים, בניגוד למערכת סטריאו ביתית רגילה.
[עריכה] שמע - רמקולים
מערכת האודיו מכילה בדרך כלל מערך רמקולים הקפי. מבנה נפוץ הוא 5.1 - חמישה רמקולים (מרכז, ימין-קדמי, שמאל-קדמי, ימין-אחורי ושמאל-אחורי) ורמקול נוסף עבור תדרי שמע נמוכים (באסים). מבנה מקובל נוסף הוא 7.1 - דומה ל-5.1 בתוספת שני רמקולים צדדיים.
[עריכה] חוזי (וידאו)
נגני DVD הם מקור החוזי המקובל כיום למערכות ביתיות, אולם בעולם עוברים בהדרגה לשימוש בBlu-ray עקב איכות החוזי העדיפה שהוא מאפשר.
[עריכה] שמע-מגברים
מערכות קולנוע ביתי כוללות בדרך כלל מגבר עם חיבורי כניסה ויציאה דיגיטאלים SPDIF או אנלוגיים (6 כאלה בדרך כלל). במערכות פשוטות יותר מוחלף המגבר במגבר הנמצא על רמקול אקטיבי מרכזי.
הסרט מוצג בדרך כלל על מסכים גדולים במיוחד, להשגת התחושה ה"קולנועית". המסך משמש בדרך כלל גם לצפייה בטלויזיה, ותקציב הרוכש קובע בדרך כלל את הטכנולוגיה - מסך טלויזיה (CRT), מסך שטוח (פלסמה או LCD) או מקרן.
המערכות החדשות משלבים מחשב HTPC או נגני מדיית רשת שמאפשרים השמעה וגם הקלטה לרשת המחשבים. במערכת HTPC ניתן להשתמש לא רק להשמעת מוזיקה וסרטים אלא גם להצגת תמונות כתחליף לאלבומי תמונות מסורתיים.
