תאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במרכיב בדפני התאים הצמחיים; לערך העוסק בשפה הרשמית של תאילנד, ראו תאית (שפה).
תאית (צלולוז - cellulose) היא פחמימה, רב סוכר, פולימר המורכב משרשראות ארוכות של מולקולות גלוקוז-בטא. התאית היא מרכיב מרכזי בדפני התאים הצמחיים ואינה ניתנת לעיכול על ידי בני אדם.
תאית התגלתה כמרכיב מרכזי בדפני התא הצמחי ב1838 על-ידי Anselm Payen. בצורתה הטהורה ביותר, מופיעה התאית בסיבי כותנה. ברוב הצמחים האחרים היא מופיעה בצירוף ליגנין והמיצלולוז. התאית היא הצורה הנפוצה ביותר של ביומסה יבשתית. התאית משמשת בין השאר לייצור ניטרוצלולוז, מרכיב מרכזי באבק שריפה נטול ריח. התאית משמשת גם לייצור צלופן וזהורית. תאית משמשת לכרומוטוגרפיה במעבדות הכימיות.
מספר בעלי חיים , במיוחד טרמיטים ומעלי גירה, מסוגלים לאכל תאית באמצעות חיידקים סימביוטיים. ישנים גם מספר מינים של בקטריות המסוגלים לייצר צלולוז.
[עריכה] מבנה כימי
הנוסחה הכימית של תאית היא C6H10O5)n), כאשר n הוא מספר יחידות הגלוקוז במולקולה. מולקולות הגלוקוז מחוברות בתאית באמצעות קשרים גליקוזידיים בין הפחמנים 1 ו- 4. המבנה הוא שרשרשת ישרה ללא ליפופים. במיקרופיברילות המרכיבות את דפנות התא הצמחי, שרשראות התאית מחוברות יחד על-ידי קשרי מימן, מה שתורם למנה חזק המאפשר לשמור על קשיות התאים הצמחיים. קשיות זו תורמת, בסופו של דבר ליכולת הצמיחה לגובה של הצמחים. הפירוק של התאית לתתי היחידות שלה מתבצע על ידי האנזים צלולאז.
