אהרן ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936), פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, היועץ המשפטי לממשלה ונשיא בית המשפט העליון בשנים 1995 - 2006.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 פסקי דין עיקריים 3 ספריו ומאמריו 4 הערכת פעילותו המשפטית 5 משפחתו 6 נאומים 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייו

נולד ב-1936 בקובנה שבליטא ועבר את השואה בגטו קובנה. בנאום שנשא במאי 2002 (הלקחים שלמדתי מהשואה) תיאר תקופה זו בחייו:

"ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.

הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות.

בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים."

ב-1947 עלה לארץ ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר מוסמך. בשנים 1958-1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו חזר לאוניברסיטה העברית ובשנת 1963 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופ' גד טדסקי. במקביל עבר התמחות והוסמך כעורך דין.

בשנים 1966 - 1967 שהה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד בשנת 1968 נתמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית, וב-1974 לדיקן הפקולטה למשפטים. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בהיותו רק בן 38).

בשנים 1975 - 1978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה. החלטות חשובות שלו בתפקיד זה:

• ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית כנגד אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים הכללית ומועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל. ידלין הורשע בקבלת שוחד ונדון לחמש שנות מאסר. בפרשה זו טבע ברק את המונח "מבחן בוזגלו", באומרו: "דין ידלין - כדין בוזגלו".
• ההחלטה להמשיך בחקירת משטרה בעניין שר השיכון אברהם עופר, חרף בקשת השר להפסיק חקירה זו. עופר התאבד בשנת 1977, קודם שנפתח משפטו.
• ההחלטה להעמיד לדין את לאה רבין בשל פרשת חשבון הדולרים, החלטה שהביאה להתפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין.

בספטמבר 1978 היה חבר בצוות המשא ומתן לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד.

ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כצעיר שופטי בית המשפט העליון.

בשנים 1982 - 1983 היה חבר בוועדת החקירה הממלכתית בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הבטחון דאז, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה לעולם. בשנת 1993, עם פרישת השופט מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחני העמידות והשפיטות שבהם הרבה בג"צ להשתמש בעבר, ופתח את הדלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. במקביל קידם ברק שורה של סטנדרטים - הן למנהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין נושאים אלו. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרה הישנה "אמת ויציב - אמת עדיף").

החל משנת 1992 התבלטה פעילותו השיפוטית של אהרון ברק בעיקר בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע) שיצרו לשיטתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, חוקי יסוד אלה העניקו לבית המשפט (לא רק בית המשפט העליון) יכולת לפסול חוקים שמנוגדים לאותם חוקי יסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה חוקתית.

בעת כהונתו כנשיא קידם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר בחקיקה ולפתח את המשפט.

ב-14 בספטמבר 2006, עם הגעתו לגיל פרישה, פרש ברק מבית המשפט העליון.

במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות, שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת מטריה אחת, שתהיה הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

[עריכה] פסקי דין עיקריים

• ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
• ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
• ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת ולא אומצו עוד על-ידי בית-המשפט העליון.
• ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של תכלית החקיקה.
• ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות החקיקה המובילה במשפט.

[עריכה] ספריו ומאמריו

אהרן ברק הוא כותב פורה ביותר וברוך כשרון. ספריו ומאמריו הרבים הם מעמודי התווך של הספרות המשפטית העברית. כמו כן השתתף ברק בעריכתם של ספרי משפט רבים.

ספרים שכתב:

• אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964)
• מהותו של שטר (1974)
• שיקול דעת שיפוטי (1987)
• פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001)
• חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996)
• פרשנות תכליתית במשפט (2003)
• שופט בחברה דמוקרטית (2004)

[עריכה] הערכת פעילותו המשפטית

ברק זוכה להערכה רבה ביותר בקרב הקהילה המשפטית בישראל ("הנשיא אהרון ברק הוא בעיניי המשפטן מס' 1 בארץ" אמרה רות בן ישראל, כלת פרס ישראל לחקר המשפט [1]) ובעולם וספריו בדבר הפרשנות המשפטית נחשבים למובילים בתחומם בעולם ומשמשים כחומר לימוד וכמקור משפטי במדינות רבות בעולם.

יחד עם זאת יש בקרב הקהילה המשפטית כאלה המתנגדים לו, בפרט בעניין האקטיביזם השיפוטי. לטענתם, יוכל בית משפט העליון, אם יווצר בו הרכב שופטים בעלי השקפת עולם שונה מזו שיש בו היום, לבטל רבות מפסיקותיו, במיוחד בעניינים ציבוריים, שכן נעדרה מהם חובת "העמידה" (דהיינו החיוב לקשר ממשי בין התובע לבין נידון תביעתו) הנדרשת על פי החוק.

מחוץ לקהילה המשפטית יש מיעוט לא מבוטל הרוחש לשופט ברק איבה גלויה, בעיקר בשל פסיקותיו בענייני ביטחון ודת. בהקשר לכך יש להזכיר את ההפגנה ההמונית שנערכה על ידי חוגים דתיים לכל מגזריהם בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ שקבעה כי בתביעת גירושין, אין בתי הדין הרבניים יכולים, כדבר שבשגרה, להשאיר את כל הרכוש בידי הבעל ולהותיר את האישה חסרת כל.

[עריכה] משפחתו

אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, שבמהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. על מינוי זה נמתחה ביקורת בטענה שיש בו כדי ליצור ניגוד עניינים בפעולתו של אהרן ברק כמי שעומד בראש מערכת המשפט. לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם עורכי דין. גם בהקשר זה נמתחה ביקורת על ברק, משום שכל ילדיו התמחו אצל שופטים שנמצאו בקשרי עבודה אתו, כך שהתעורר חשש להעדפתם.

[עריכה] נאומים

• גבולות המשפט והשיפוט, נאום מיום 25 בפברואר 2001
• ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נאום מיום 18 ביוני 2002
• תפקיד השופט בחברה דמוקרטית, נאום מיום 5 בינואר 2003
• להגן על האזרח מידי המחוקק, נאום מיום 26 במאי 2003

[עריכה] לקריאה נוספת

• נעמי לויצקי, כבודו, אהרון ברק, הוצאת כתר

[עריכה] קישורים חיצוניים

• קורות חיים, באתר הרשות השופטת
• אהרן ברק, באתר nfc
• הלל נייער, תורת המהפכה של אהרן ברק, באתר "דעת"
• לרגל פרישתו - על ההבדלים בין אהרן ברק לדורית בייניש, אורי פז, באתר "אומדיה"

נשיאי בית המשפט העליון

משה זמורה יצחק אולשן שמעון אגרנט יואל זוסמן משה לנדוי יצחק כַּהן מאיר שמגר אהרן ברק דורית ביניש 1948‑1954 1954‑1965 1965‑1976 1976‑1980 1980‑1982 1982‑1983 1983‑1995 1995‑2006 2006‑