אלווין איילי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
אלווין איילי (5 בינואר 1930 - 1 בדצמבר 1989), רקדן וכוריאוגרף אמריקני ממוצא אפרו-אמריקני.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות
איילי נולד בטקסס, בשם רוג'רס (Rogers), הוריו התגרשו כשהיה צעיר והוא עבר לגור עם אימו. בשנת 1942 בהיותו בן 12, עבר ללוס אנג'לס, שם במסגרת של בית הספר ראה לראשונה הופעות מחול את הלהקה של מונטה קרלו (Katherine Dunham Company), מממשיכי ה"בלט רוס" (Ballet Russe), ועוד מספר הופעות של להקות שונות. הופעות אלו היו בעצם המפגש הראשוני של אלויין עם המחול, מה שגרם לו להתעניין ולעסוק במחול מאוחר יותר. בהמשך ניתן היה לראות את ההשפעה של הופעות אלו על הרפרטואר האישי שלו.
[עריכה] לימודי מחול
ב-1949 החל איילי לרקוד אצל לסטר הורטון עד 1953, שם הוא פיתח את הסגנון ריקוד שלו והגישה שלו, הורטון היה משמעותי עבורו בהרבה מובנים.
בהמשך עבד בתיאטרון בתור שחקן, רקדן וכוריאוגרף.
לימודי המחול שלו כללו "ריקודי נקישות" (Tap dance), "ריקוד פרימיטיבי"(Primitiv dance) - עם תלמה רובינסון (Thelma Robinson), לקיחת שיעורים אצל סטלה אדלר (Stella Adler 1960-62), מרתה גרהם (Martha Graham) (הופיע אצלה בתור פרטנר בריקודי דואט), צ'ארלס ווידמן (Charles Weidman), אנה סוקולוב (Anna Sokolow) ועוד רבים וטובים – שמאוחר יותר נעזר בשיטות שלהם.
הוא למד באוניברסיטת קליפורניה "שפות וספרות" (Romance Languages). ב-1953 הצטרף ללהקה של הורטון. נשאר שם עד להיותו כוריאוגרף, לאחר מותו של הורטון.
ב-1954 עבר לניו-יורק, שם המשיך את לימודי המחול שלו אצל המורים הגדולים - אנה סוקולוב, הניה הולם (Hanya Holm), צ'ארלס ווידמן וקרל שוק (Karel Shook). הוא רקד ושיחק בברודווי במספר הפקות מצליחות.
[עריכה] הקמת להקת מחול
ב-1958 הקים את הלהקה שלו, שהייתה בהתחלה מורכבת רק מרקדנים שחורים(אפריקאים אמריקאיים), מה שגרם להכנסת הסגנון האפריקאי לריקודים. אלויין מסביר את צורך בלהקים להקה כזו מאחר והוא ראה מעט הזדמנויות לעצמו בעולם של המחול המודרני או כפי שכתב בספרו
- "...היו הרבה רקדנים שחורים מצוינים בניו-יורק. אבל עדיין ....לא היה מקום בשבילם לרקוד...לא הייתה לנו דרך מעשית להגשים את הרצון, ההשתוקקות המרתקת לקחת חלק מלא במחול העולמי..." .
ההרכב של רקדנים שחורים, היה רק בעונה הראשונה. מאחר ואיילי הרגיש שיש כאן חזרה אחורה עם להקה של רקדנים שחורים בלבד שמופיעה רק עבור קהל שחור, לכן הוא הרחיב בהמשך את מעגל הרקדנים. איילי הכניס רקדנים לבנים ויפנים ללהקתו. איילי ראה ביפנים משהו מן ה"שחור" - מאוד עניין אותו וסיקרן אותו אותן קווים התואמים בין השחורים ליפנים .
היו לו הרבה רעיונות והוא רצה מאוד להיות כוריאוגרף.
היצירות שלו הכילו בתוכם מחול אתני, מחול קלאסי, מחול מודרני, תיאטרון מחול ועוד. היה שילוב של הרבה סגנונות וטכניקות שונות (של המורים שמהם למד) בעבודות שלו, מה שגרם לגיוון ועניין בהם.
ב-1958 איילי יצר ללהקתו את הכוריאוגרפיה הראשונה, סוויטת בלוז Blues Suite. הריקוד הושפע מדמויות ומקומות מילדותו בטקסס. הריקוד מלווה במוזיקת בלוז מסורתית. הוא מכיל חלקים של ריקודים חברתיים מהמאה ה-20. זוהי יצירה מאוד מרשימה ומעוצבת. אחרי שנתיים, ב-1960, העלה את יצירת המאסטר שלו תגליות REVELATIONS, גם היא נוצרה בהשראת הילדות שלו בטקסס.
בשנים הראשונות של הלהקה, איילי רקד בריקודים שיצר, הוא יצר הרבה ריקודי סולו - מה שגרם לביקורות חיוביים על הכוריאוגרפיה, על הכישרונות הדרמטיים ועל הנוכחות שלו. איילי פרש מהריקוד בגיל 34, אך המשיך ליצור - הדבר שעניין אותו יותר מכל.
איילי יצר יצירות כוריאוגרפיות פרטיות (חלקם היו ריקודי סולו) ללהקתו וכן יצר עבודות לאופרה ולברודווי. בנוסף יצר בלטים מוצלחים רבים (150 במספר, למרות היותו כוריאוגרף מודרני).
הלהקה שלו הייתה בין היחידות שסובסדה על ידי הממשל של ארצות הברית. הם היו להקת השחורים הראשונה שנשלחה להופיע בארצות הברית ומחוצה לה. הם השתתפו בפרויקט "החלפת ידע בינלאומי".
ב-1962 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בעולם, כמו כן הם השתתפו בהרבה פסטיבלי-מחול ופסטיבלי אומנות ברחבי העולם: אוסטרליה, דרום–מזרח אסיה, ברזיל ועוד.
כמה מהריקודים של איילי היו תקדים לריקודיים אמריקאיים.
ב-1967 ביסס איילי, את עניין "תיאטרון מחול" (כהמשך דרכו של הורטון לסטר) במובן האמריקאי של המושג, זאת אומרת מחול על במה, שבא לספר ולהביע רעיון או סיפור.
בשנת 1968 להקתו הפכה להיות הלהקה הייצוגית של "מרכז הנקישה" (סטפס) בניו-יורק.
בשנים 1972-1976 הקים איילי את המרכז שלו (ביה"ס) 'THE ALVIN AILEY CITTY CENTER DANCE THEATRE", בית הספר ללימוד מחול ותאטרון מחול.
ב-1972 איילי הגיע לישראל ועבד עם להקת "בת דור" על שתי יצירות שלו. לפני בואו הוא שלח את מרי, אשתו של אוהד נהרין, שרקדה אצלו, שתלמד את היצירות ורק לאחר מכן הוא הגיע.
[עריכה] אחרית ימיו
ב-1980 בעקבות לחצים עסקיים ואכזבות אישיות בשילוב עם מחלת מניה-דפרסיה עבר התמוטטות עצבים. איילי החלים מהמחלה והמשיך ליצור.
בכל דרכו איילי זכה בהרבה פרסים יוקרתיים כמו של "מגזין מחול", "קנדי קנדר פרס", פסטיבל הריקוד הבינלאומי בפריס ועוד. בנוסף הוא הנחה פרויקטים ב"חופש אפריקאי".
איילי נפטר ב-1989 מאיידס. העבודות שלו נמצאות עד היום ברפרטוארים של בלט מודרני וקלאסי באירופה ובארצות הברית.
[עריכה] יצירותיו של אלווין איילי
היצירות המצליחות ביותר של איילי היו אלו ששילבו אלמנטים תיאטרליים חזקים. היה בהופעות משהו חי ודינאמי מאוד. חלק מהעבודות שלו בוחנות את העומק של העצב מתחת למעטה תיאטרלי זוהר. הכוריאוגרפיה שלו לוקחת בחשבון את היסודות האנושיות ואת היכולות של האנשים להתחבר דרך הריקוד. ישנם מספר יצירות שבהן הוא מנסה לתאר את האדם המפורסם במפלתו, הוא מראה דמויות מאוד זוהרות עם בגדים, תחפושות ואור עם אהבת קהל ואז הם מגלים בחיים הפרטיים של הדמויות עולם פרטי שמלא במתחים וייאוש . כמו רבים מהיוצרים אפרו-אמריקאיים, הוא ניסה להציג ולייצג ביצירות שלו את הגזע שלו. עשה גם עבודות מופשטות שבחנו איכות של תנועה בדרך כלל היה סיפור מסגרת פולחני. ביצירות שלו היה עיצוב קומפוזיציה חזק. איילי לעיתים רחוקות פרט והסביר את הרעיון שעמד מאחורי יצירה, הוא העדיף שהיצירה תעמוד בפני עצמה. בהיותו קטן הוא חווה הרבה גזענות דבר שהשפיעה רבות על יצירותיו ועל הלהקה שלו : " ...אני מחבב מאוד את הרקדנים, אני אוהב את האישיות שלהם, את החדשנות שבהם, את ההשתוקקות שלהם להיות מושלמים, אני מחפש רקדנים שיש להם משהו בלתי רגיל בגוף...שיש להם ייחודיות..." דגל בשוויון ובייחודיות של כל אדם ללא קשר למוצאו . הוא התעסק רבות בנושא ריקוד וגזע- הוא יצא נגד התופעה, שהייתה בעיקר בארצות הברית ופחות באירופה, שישנם רקדנים שחורים אך הם לא מופיעים בלהקות, ובמיוחד לא בלהקות הקלאסיות "...הבעיה האמיתית בלהקות של הלבנים שהם לא רוצים לראות שחורים בתפקידים הראשיים הקלאסיים....אתה לא תראה רקדנית שחורה שרוקדת את "גי'זל"..." איילי לא חיפש טכניקה גבוהה אצל הרקדנים שלו הוא חיפש "...פחד, התקדמות, היסטוריה, היה עליהם איום, סכנה מה שלילדים של היום אין.....הם צריכים לתת משמעות לריקוד, להציג את עצמם מבפנים לבחוץ..." הוא חיפש את הרגש, את ההבעה, את הפנימיות, את המקום לביטוי האישיות. איילי מתאר את זה כך "...אנחנו מאמנים אותם ומכוונים אותם להביא החוצה את האישיות שלהם...זה לוקח זמן ואימון אפילו הרקדנים הגדולים לא הצליחו בקלות אך כאשר הם הצליחו הרגשתם הייתה נפלאה, יוצאת מן הכלל...."
[עריכה] ה"אני מאמין" של אלווין איילי
- איילי האמין שלהקה צריכה למלא תפקיד יצרתי ושחזורי כאחד.
- האמין שצריך לייצר עבור הקהל ריקודים פופולריים ותיאטרליים כאחד וזאת מתוך החשיבה של קודם נמשוך את הציבור להופעות אחר כך נראה להם כל דבר שנרצה.
- האמין שהריקוד בא מהאדם והוא תמיד צריך להיות מוחזר לאדם.
- האמין שיש לבחור ולשלב מתוך הבלט, המחול המודרני והמחול החברתי על מנת להביע הכי טוב את האנושות.
- האמין ביכולת של הריקוד המודרני לחבר בין תרבויות וחברות שונות. הוא ראה את עצמו כמי שצריך להביא לעולם את הרעיונות של היופי בריקודי השחורים ועבד למען פיתוחה של נציגות חיה ונוכחת של אפרו-אמריקאיים בריקודיים, בבמה, בקהל ומאחורי הקלעים.
- האמין ש"...הריקוד זה לא מה שאתה עושה מתנועה אחת לשנייה, אלא מה שקורה בין שתי התנועות האלו עם הגוף..." .
איילי אהב וחיפש רקדנים בעלי התפרצויות של מצבי רוח, בעלי דעה, רקדנים שמראים את רגשותיהם, שהם נפתחים ונסגרים, שלא מתחבאים, רקדנים שרוצים להראות את עצמם לקהל.
באחד מהראיונות שנתן הוא אמר:
- "אני מנסה לבטא משהו שאני מרגיש כלפי אנשים, כלפי החיים, כלפי הרוח האנושית, וכלפי היופי של הדברים בעולם...אני מנסה לחגוג את ההישגים של האדם, את היופי במוזיקה, בצורות, בתנועה, בצבע, באור, במרקם, הרעיון שבן אדם עושה זאת עם הגוף של עצמו, הרעיון של חירות בתוך גבולות היא מדהימה עבורי..."
איילי דגל בשוויון לכל, יצא נגד הגזענות והכניס זאת לריקודיו "...זה מדבר על אנושיות, כבוד ואהבת האדם... ".
לסיכום: אלווין איילי היה ראשית כל בן אדם בעל אישיות עמוקה וגדולה ויחד עם זאת הוא גם יוצר ורקדן גדול. הוא היה משמעותי למחול המודרני מאחר והוא זה שהכניס את השחורים למעגל הרוקדים וגרם לכך שיהיה להם במה ומקום. הוא השתמש באוצר התנועתי שלהם, בייחודיות שלהם וביופי שלהם והכניס אותם לעבודות שלו. הוא הכניס גם את ה"אני מאמין שלו"- ליצירות שלו. הרגש, הפנמיות והאישיות של הרקדן הייתה מאוד משמעותית עבורו.
[עריכה] הלהקה של איילי
כפי שצוין לעיל, איילי הקים להקת מחול בשנת 1958. איילי היה היוצר הראשי של הלהקה. אחת הסיבות המרכזיות להקמתה של הלהקה הייתה הצורך במסגרת מחול לאותם רקדנים ויוצרים שחורים אשר בדרך כלל לא מצאו את מקומם בלהקות השונות בגלל מוצאם וצבע עורם השונה. כמו כן היא נוצרה על מנת להגיע לקהל השחור ולהביע את הצדדים השונים של אוכלוסייה זו דרך המחול לקהל הרחב. עם השנים הרכב הרקדנים נהיה הטרוגני . הנושאים של היצירות היו מגוונים אך ניתן לומר בברור שהנושא ששלט ברובם והנחה את איילי בדרכו הוא נושא הגזענות. עניין זה השפיע על אופן העבודה בלהקה, על הבחירה של הרקדנים,על הסגנון התנועתי והמוסיקלי וכמובן על התכנים של הריקודים. ללהקה יצא שם בכל עולם המחול. היא הופיע בארצות רבות במהלך השנים וזכתה בפרסים רבים. בלהקות בכל רחבי תבל רוקדים עד היום מהרפרטואר של הלהקה. הלהקה עד היום פועלת יוצרת ורוקדת ואף הוקם באותה הרוח בית הספר שפועל עד היום בניו-יורק.
