אלישע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלישע בן שפט, דמות תנ"כית, היה נביא שפעל בממלכת ישראל במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש. הוא התפרסם כתלמידו של אליהו הנביא, כממשיך דרכו במלחמה למען אלוהי ישראל, וכעושה ניסים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדשת אלישע לנביא
בספר מלכים א פרק יט מסופר כי אליהו הנביא ברח למדבר סיני, בחוששו לנפשו כיוון שאיזבל, מלכת ישראל ואשתו של המלך אחאב, ביקשה להורגו. בהיותו במדבר זכה אליהו להתגלות מפי אלוהי ישראל, שהטיל עליו שלוש משימות: למשוח את חזאל למלך על ארם, למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל, וכן למנות לו ממשיך - את אלישע בן שפט מאבל מחולה אשר בגלעד: "וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" (שם, פסוק טז).
אחר דברים אלו, הצפין אליהו לעבר דמשק, ובדרכו מצא את אלישע חורש את שדות משפחתו בשנים עשר צמדי בקר. אליהו השליך לעברו את אדרת השיער שלו, שהיוותה את סימנו המזהה, ובזאת אימצו כבן וכשמש והפקיד בידיו את שליחות הנבואה: "וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו... וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ - וַיְשָׁרְתֵהוּ" (שם, פס' יט-כא). כשמונה שנים ליווה אלישע את מורו הרוחני ושימשו, עד לעלייתו של אליהו השמיימה וצניחת רוח הנבואה על הנביא המתלמד. עם זאת, אין התנ"ך מספר כלל על פרק זמן זה.
אלישע דבק באליהו, והיה תלמידו הנאמן, וזאת אף על פי שהנביא היה אדם מתבודד ופעמים רבות נטש את חברת בני האדם לטובת מקומות שכוחי אל. כיוון שכך, זכה אלישע לחזות בהסתלקותו הפתאומית והפלאית של אליהו במרכבת אש השמיימה, ובטרם הלקחו אף זכה לשאול בקשה מאת אליהו: "וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (מלכים ב, פרק ב, פסוק ט). חז"ל הסבירו שאלישע ביקש כפלים ממה שהיה באליהו, וכן דרשו שנמצא אלישע ראוי "לעשות מעשי ניסים פי שנים ממספר הניסים שעשה אליהו".
[עריכה] אלישע כ"נביא בישראל"
לאחר עזיבתו של אליהו, נטל אלישע את אדרתו המושלכת ואיתה ביצע את מעשה הנס הראשון שלו: הוא חבט איתה על מי הירדן, והמים נחצו לשנים. כמו כן, בני הנביאים הכירו בכך שנחה רוח אליהו על אלישע, והאחרון הפך למנהיגם. מרגע זה ועד למותו כעבור שישים שנה, לא פסק אלישע לחולל ניסים ולנבא נבואות, והוא החזיק בתפקיד הרשמי של "נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל" (שם, פרק ה, פסוק ח).
סיפורי פלאות ומעשי ניסים רבים נקשרו בשמו של אלישע, ועיקר פרסומו עליהם. בין היתר, אלישע ריפא את מי יריחו המלוחים, על-ידי כך שהשליך לתוכם מלח מתוך צלוחית חדשה. הוא הציל אשה אלמנה ואת בניה היתומים מחיי עוני ועבדות בכך שהפך כד שמן בודד לקרן שפע שוצפת שמן. כמו כן, אלישע נהנה מתמיכתה של אישה שונמית חשוכת בנים, ולאות תודה על טרחתה הרבה בשבילו הבטיח לה בן, ולאחר שהבן מת, הוא אף החיה אותו. הוא השביע מאה איש מ"עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל" (מלכים ב, פרק ד, פסוק מב), הציף גרזן ששקע במים ואף ריפא את צרעתו של נעמן, שר צבא ארם, בכך שהורה לו לרחוץ שבע פעמים בנהר הירדן.
סיפורי ניסים אחדים מציירים את דמותו של אלישע כאדם טוב לב, שלא מהסס להושיט יד לעניים, לחלשים ולמרי הגורל. לעומת זאת, ניסים אחרים שבוצעו על-ידי אלישע מעלים דמות אחרת, אכזרית, לא רחמנית וקלה לרגוז. מעשה נס ידוע, המופיע במלכים ב, פרק ב, פס' כג-כה, מספר שבהיות אלישע בדרכו לבית אל יצאו נערים קטנים מהעיר ולעגו לו על קרחותו (וזאת בניגוד לאליהו, שהיה "בעל שיער"), באומרם "עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ". לפי הכתוב, אלישע קיללם בשם אלוהים, ושתי דובות יצאו מהיער והרגו ארבעים ושניים ילדים. הקושי שבהריגת הילדים בגלל לעגם נראה גם לחז"ל, שטבעו את הביטוי "לא דובים ולא יער" (ראו בהמשך). באירוע אחר קילל אלישע את נערו גיחזי ואת זרעו בצרעת נעמן, כיוון שגיחזי חמד לעצמו את מתנותיו של נעמן לאלישע שסירב לקבלן.
אלישע, מתוקף תפקידו כ"נביא בישראל", היה מעורב גם בארועים מדיניים-צבאיים: כאשר יורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום אסרו מלחמה על מואב ותוך כדי מסע מלחמתם הגיעו לידי מצוקת מים קשה, חזה להם אלישע נצחון סוחף והבטיח להם שהנחל אכזב יתמלא מים (מלכים ב, פרק ג, פס' א-כז). באירוע אחר, בן הדד מלך ארם הטיל מצור כבד על העיר שומרון, שהביא לרעב איום בעיר הנצורה, אך אלישע, בסופו של דבר, ניבא על סיום המצור "כָּעֵת מָחָר", ואכן צבא ארם נס ונבואתו של אלישע התקיימה במלואה (מלכים ב, ו כד-ז כ).
אלישע המשיך את פעולותיו של אליהו שנלחם בכל כוחו בעבודת האלילים שרווחה בממלכת ישראל ושעודדה על-ידי בית המלוכה, ושלח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל. יהוא, לאור הנסיבות החדשות, הכריז על מרד במלכות, הכרית את בית אחאב, הרג את איזבל ומחה את פולחן הבעל מישראל.
[עריכה] "לא דובים ולא יער"
- ערך מורחב – אלישע והדובים
לפי הטקסט בתנ"ך כפשוטו, לעגו מספר נערים לצורתו החיצונית של אלישע, באומרם: "עלה קרח, עלה קרח". פרשנים מפרשים שהנערים קראו לו "עלה קרח, עלה קרח" בגלל שהוא הקריח מהם את פרנסתם כי הם התפרנסו מיבוא מים ממקורות מים טובים. תגובתו לכך הייתה קיצונית מאוד: "ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". לכאורה, מעשה נורא זה של אלישע לא עולה בקנה אחד עם תפקידו כנביא, ואינו פרופורציונלי בחומרתו, כעונש, לחומרת מעשיהם של הנערים.
אכן, חז"ל לא חשו בנוח עם מעשהו זה של הנביא. בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד א') מובא הסבר אפשרי, להריגת הנערים. הסבר זה מודה כי אלישע אכן נכשל בתפקידו, במספר מקרים במהלך חייו, ודן אותו לכף חובה:
-
- "שלושה חלאין חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו".
אלישע הוא אחת הדמויות המרתקות בתנ"ך, דווקא בגלל האופן המטריד (אך גם האנושי) שבו הוא מתואר. זהו גם אחד מהמקרים שבהם נדרשו חז"ל להתמודדות לא פשוטה עם המתואר, ולהצדיק בכל זאת את קדושתו כנביא.
[עריכה] מותו של אלישע
שנים לאחר מכן, חלה אלישע "אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" (מלכים ב, פרק יג, פסוק יד), ויואש מלך ישראל בא לחלוק לו כבוד אחרון, וקונן לו באותן מילים שבהן קונן אלישע לאליהו: "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (שם). בשוכבו על ערש דווי חזה אלישע ליואש נצחון מכריע של ממלכת ישראל על ממלכת ארם.
אלישע אף חולל ניסים לאחר מותו: כשנה לאחר קבורתו, הושלכה גופת בן אדם לקברו, ובנוגעה בעצמותיו שבה רוח החיים לאיש המת, שהחל מהלך על רגליו (מלכים ב, פרק יג, פס' כ-כא).