אסטרוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המבנה הכימי של אסטרוגן

אסטרוגן (estrogen) הוא הורמון מין נקבי המופרש מן השחלות. להורמון חלק מכריע בהתבגרות המינית של האישה והפרשתו בגיל ההתבגרות גורמת לסימני המין המשניים כגון גדילת שדיים. בימים ה- 10-28 למחזור החודשי עולה כמות האסטרוגן המופרשת ומגיעה ל- 50-150 pg/ml בדם, בימים אלו האסטרוגן גורם להכנה של הגוף האישה לקליטת העובר על ידי גרימה לעיבוי רירית הרחם והתפתחות צינורות החלב שבשד. בתקופת הוסת שבה נהרסת רירית הרחם ונפלטת יורדת כמות האסטרוגן בדם ל 64-24 pg/ml. אסטרוגן מופרש בכמויות נמוכות בזמן הריון והנקה (15-40 pg/ml) ובגיל האל-וסת.

נשים שגופן מיצר כמויות קטנות של אסטרוגן, בייחוד נשים בגיל האל-וסת עלולות לסבול מתופעות כגון יובש בנרתיק. ניתן לטפל בבעיה זאת על ידי נטילת אסטרוגן באופן מלאכותי- תופעה המכונה טיפול הורמונלי חלופי (HRT, hormone replacement therapy).

אסטרוגן פועל בכך שהוא חודר לתאי האפיתל של המערכת המינית וניקשר לקולטן (רצפטור), הנקרא אסטרוגן רצפטור. לאחר הקישור בין האסטרוגן לאסטרוגן רצפטור ניכנס הקולטן לגרעין התא ומפעיל מגוון של גנים, חלקם קשורים לחלוקת התא. יש לציין כי בשנים האחרונות נמצא שיש שני קולטנים לאסטרוגן- אסטרוגן רצפטור α ואסטרוגן רצפטור β, רוב ההשפעה של האסטרוגן מתבטאת בשימוש באסטרוגן רצפטור α.

אסטרוגן רצפטור α בתאי סרטן השד

תוכן עניינים

1 אסטרוגן וסרטן השד
- 1.1 חשיפה לאסטרוגן והסיכוי לסרטן השד
2 אסטרוגן וגברים
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] אסטרוגן וסרטן השד

כאמור תפקידו של האסטרוגן באופן טבעי הוא לגרום לחלוקת תאים ברקמות מסוימות כמו רקמת השד והרחם. חלק מהגידולים הסרטניים ברקמות אלו מתפתחים כתוצאה מחשיפתם לאסטרוגן. סוגים אלו נקראים (סרטן תלוי אסטרוגן). ניתן לנצל את תלותם של התאים הסרטניים באסטרוגן למטרות ריפוי- נשים המבטאות בגידולים הסרטניים שלהם רצפטורים לאסטרוגן או פרוגסטרון מגיבות היטב טיפול הורמונאלי בתרופה טמוקסיפן (Tamoxifen), תרופה זאת היא אנלוג כימי לאסטרוגן. התרופה נקשרת לרצפטור אבל לא מפעילה אותו. בשנים האחרונות הוחל להשתמש בטומוקסיפן גם כצעד מניעתי בנשים בעלות נטייה גנטית לחלות הסרטן השד והשחלות.

[עריכה] חשיפה לאסטרוגן והסיכוי לסרטן השד

בעשורים האחרונים נמצאו עדויות שחשיפה לאסטרוגן, הן ממקור חיצוני והן ממקור פנימי, מעלה באופן זעיר את הסיכוי לסרטן השד. חשיפה לכמות מוגברת של אסטרוגן ממקור פנימי יכולה לנבוע מהתבגרות מינית מוקדמת, מאל-וסת מאוחרת או מאי כניסה להריון בגיל מוקדם (עד גיל 30). גם השמנת יתר מעלה בנשים את כמות האסטרוגן ואיתו את הסיכון לסרטן השד.

גם חשיפה לאסטרוגן ממקור חיצוני מעלה את הסיכוי ללקות בסרטן השד: נשים המשתמשות באמצעי מניעה חשופות לאסטרוגן ופרוגסטרון למשך שלושה רבעים מן המחזור, בצירוף מספר גדול של מחקרים בו נכללות 150,000 נשים נמצא שיש עליה זעירה בסיכון לסרטן השד. הסיכון גדול יותר לנשים שהחלו להשתמש באמצעי מניעה לפני גיל 20. הנזק אינו נשאר לאחר הפסקת נטילת הגלולות (כמו במקרה של נזקי עישון) כך שעשר שנים אחרי הפסקת הנטילה הסיכוי לנשים שנטלו גלולות שווה לאילו שלא נטלו.
נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (HRT) עושות זאת בגיל האל-וסת כאשר הן נמצאות בסיכון גבוהה ללקות בסרטן השד, על כן טיפול הורמונלי חלופי מעלה את הסיכוי לסרטן השד אחרי 5 שנות שימוש בערך ב 35% ביחס לשאר האוכלוסייה. הסיכוי לסרטן יורד כשנתיים אחרי הפסקת הטיפול ההורמונלי.

[עריכה] אסטרוגן וגברים

אסטרוגן מופרש בכמויות קטנות יותר בגברים מן האשכים (12-34 pg/ml), ידוע שיצירה מוגברת של אסטרוגן או נטילה של אסטרוגן באופן מלאכותי על ידי גברים גורם לפמניזציה כלומר לסימני מין נשיים כגון שדיים, זאת בין היתר בזכות דיכוי הפרשת הטסטוסטרון. ניתן להשתמש באסטרוגן לטיפול בסרטן הערמונית בגברים, האסטרוגן מדכא את יצור הטוסטסטרון ובכך ומעכב את הגידול הסרטני.