אריק קאנטונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריק קאנטונה (נולד ב-24 במאי 1966 במרסיי) הוא שחקן כדורגל צרפתי לשעבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת הקריירה
מילדותו שיחק בקבוצות כדורגל בעיר הולדתו, אך בהגיעו לגיל 15 התגלה דווקא על ידי מגלי הכשרונות של אוקזר ועבר לשחק באקדמיית הכדורגל שלה. בגיל 17 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה, אך התקדמותו הואטה מעט, כיוון שבילה שנה בצבא הצרפתי. כששב מהצבא בתחילת 1986, הושאל לחצי עונה למארטיג מליגת המשנה כדי לצבור ניסיון משחק. בסיום העונה חזר לאוקזר, חתם על חוזה מקצועני והעונה שבאה אח"כ סימלה את הפריצה הגדולה שלו לתודעת העולם. קאנטונה תופקד בקישור של קבוצה צעירה וכשרונית בהדרכת המאמן הנצחי גי רו. קאנטונה הבקיע 21 שערים בשתי עונות בקבוצה וסיים איתה בצמרת בשתי העונות. הוא זומן גם לנבחרת צרפת הצעירה שזכתה באליפות אירופה בשנת 1988.
[עריכה] תקופת הליגה הצרפתית
באותו קיץ שילמה עליו אולימפיק מרסיי שיא צרפתי של 2.3 מיליון ליש"ט וקאנטונה הגשים חלום לשחק עבור הקבוצה אותה אהד כילד. אך מאותו רגע, כאילו נכנס שד בקאנטונה. מכאן והלאה השערוריות לא הפסיקו לרדוף אותו. הבעיות התחילו בנבחרת, קאנטונה העליב בפומבי את המאמן הלאומי, הנרי מישל, והושעה מהנבחרת לשנה. לאחר מכן החלו גם הבעיות בקבוצה. אריק בעט כדור ליציע וזרק חולצה על שופט לאחר שהוחלף במשחק ידידות מול טורפדו מוסקבה. למארסיי נמאס ממנו והוא הושאל לבורדו עד תום העונה, שם הציג יכולת נפלאה עם 6 שערים ב-11 משחקים.
בסיום העונה רכשה אותו מונפלייה ב-300 אלף ליש"ט בלבד. במונפלייה אריק חזר לעצמו עם עונה מצוינת שבסיומה זכתה הקבוצה בגביע הצרפתי. גם ההשעייה ל-10 ימים בעקבות בעיטה בפניו של חברו לקבוצה לא השפיע רבות על קאנטונה והוא זומן שוב לנבחרת, הפעם על ידי המאמן מישל פלאטיני.
העונה המוצלחת במונפלייה שיכנעה את ברנאר טאפי להשיב את קאנטונה לקבוצת הכוכבים שלו, מארסיי. קאנטונה פתח את העונה נפלא, אך נפצע והושבת משך רוב העונה. הוא חזר לקראת סיום ועלה מהספסל כדי לעזור לקבוצה לקחת אליפות. אבל ישיבה על הספסל לא התאימה לאריק והוא החליט לעבור לנים הקטנה תמורת מיליון ליש"ט. אחרי חודש בנים הוא איבד את קור-רוחו, הטיח כדור בשופט והושעה לחודש על ידי ועדת המשמעת של ההתאחדות הצרפתית. בתגובה כינה קאנטונה את שופטי הועדה "אידיוטים" והם מיהרו להכפיל את עונשו לחודשיים. קאנטונה ההמום הודיע שנמאס לו והודעי על פרישה מכדורגל בדצמבר 1991 כשהוא בן 25 בלבד.
[עריכה] מעבר לאנגליה
אחרי חודש מחוץ למגרשים הוא שוכנע לחזור בו מפרישתו ולעזוב את צרפת לטובת אנגליה. קאנטונה החליט להיעתר להצעות מעבר לתעלה ונסע לחתום עם שפילד וונסדיי. מאמן שפילד, טרבור פרנסיס הודיע במפתיע שהוא לא יחתים אותו ללא מבחנים, קאנטונה נעלב, עזב את שפילד וחתם בלידס יונייטד הסמוכה. בלידס הוא נתן חצי עונה נפלאה והצליח לזכות איתה באליפות הפרמיירשיפ בפוטו-פיניש מול מנצ'סטר יונייטד. פלאטיני התרשם והחזיר אותו למדים הכחולים לטורניר יורו 1992 בשבדיה, אבל נבחרת צרפת נכשלה בלעבור את הבית המוקדם ופלאטיני התפטר.
[עריכה] תקופת מנצ'סטר יונייטד
קאנטונה חזר ללידס ופתח את העונה די חלש ואף איבד לתקופה קצרה את מקומו בהרכב. מאמן לידס, הווארד וילקינסון, לא הסתיר את אי שביעות רצונו בכושרו של אריק וכשהגיעה הצעה ממנצ'סטר יונייטד, השיב עליה בחיוב. ב-27 בנובמבר 1992 עשה קאנטונה את הצעד החשוב, המשמעותי וכנראה גם הנכון בחייו: הוא חתם במנצ'סטר יונייטד ששילמה ללידס תמורת שירותיו סכום נמוך יחסית – מיליון ליש"ט. בתוך שבועיים הבקיע קאנטונה במדי השדים האדומים נגד צ'לסי ועד סיום העונה הוסיף עוד שמונה שעזרו ליונייטד לזכות באליפות ראשונה מזה 26 שנה. קאנטונה היה גם השחקן הראשון בתולדות אנגליה שזכה בשתי אליפויות רצופות בשתי קבוצות שונות.
בעונה שאחריה קאנטונה הציג את אחת העונות הטובות בקריירה שלו. אמנם שערוריות משמעתיות לא חסרו – יריקה על אוהד לידס וקנס של 1000 ליש"ט, העלבת שופט במשחק גביע אירופה מול גלאטסראיי ולאחריו מכות עם שוטר תורכי והשעייה ל-4 משקים. אבל הוא גם הבקיע 18 שערים ב-34 משחקים כולל צמד בניצחון 4-0 בגמר הגביע על צ'לסי והוליך את יונייטד לדאבל היסטורי. יכולתו כגאון היצירתי בלב המערך של יונייטד זכתה להכרה על ידי עמיתיו והוא נבחר לכדורגלן העונה של ארגון השחקנים. באותה עונה הוא גם סבל את אכזבת חייו, כאשר פיספס את העלייה למונדיאל 1994 עם נבחרת צרפת וזאת בשל שני הפסדים ביתיים סנסציוניים בשניות האחרונות לישראל ולבולגריה.
עונת 1994/95 זכורה בשל השערוריה הגדולה בקריירה של קאנטונה. העונה התחילה רע עם מכות במשחק קדם עונה מול ריינג'רס והשעייה ל-3 משחקים והמשיכה עם אירועי "סלהארסט פארק" ב-25 בינואר 1995. קאנטונה שוב הורחק לאחר בעיטה בלי כדור בשחקן פאלאס ובדרכו החוצה הוא התנפל בבעיטות קונג-פו על אוהד קריסטל פאלאס, מת'יו סימונס, לאחר שהאחרון המטיר עליו קללות גזעניות. האירוע זיעזע את בריטניה והעולם. חיצי ביקורת נשפכו מכל הכיוונים. הנהלת היונייטד הודיעה שתקנוס את קאנטונה בקנס כספי גבוה ותשעה אותו עד לסיום העונה. עיתונאים, שחקנים ואוהדים טענו שרק הרחקה לצמיתות הולמת את חומרת המעשה. ועדת המשמעת של ההתאחדות האנגלית החליטה להשעות את קאנטונה מכל פעילות עד ספטמבר ולקנוס אותו ב-1000 ליש"ט, פיפ"א הודיע כי ההשעייה תקפה לכל העולם וההתאחדות הצרפתית שללה ממנו את סרט הקפטן.
קאנטונה גם נתבע על תקיפה במשפט אזרחי ונשפט ל-120 שעות של עבודות שירות. התמיכה היחידה שהוא קיבל הגיע דווקא מהיונייטד, הראשונה שפתחה נגדו בסנקציות אחרי התקרית. במרץ 1995 הוצע לו חוזה לעוד 3 עונות וקאנטונה חתם, תוך שבועה שהוא עוד יראה לכולם. יונייטד עצמה לא התאוששה מהמכה והפסידה את האליפות במחזור האחרון לבלקבורן וגם בגמר הגביע לאברטון. קאנטונה חזר לעונה החדשה בכוחות מחודשים. התנהגותו הייתה למופת משך כל העונה, הוא הבקיע 14 שערים ב-30 משחקים זכה באליפות שלישית בארבע שנים במועדון והבקיע גם את שער הניצחון בדקה ה-86 בגמר הגביע מול ליברפול. הוא גם מונה לקפטן הקבוצה והיה לקפטן הזר הראשון שמניף את הגביע האנגלי. הוא נבחר לתואר היוקרתי של שחקן השנה של העיתונאים והיה לשחקן יונייטד הראשון שזוכה בתואר מאז ג'ורג' בסט ב-1968. כושרו המצוין לא נעלם גם מעיני מאמן נבחרת צרפת, ז'ראר הוייה, אבל קאנטונה סרב לחזור למדים הלאומיים גם בשביל יורו 1996 ופרש כאשר באמתחתו 43 הופעות ו-19 שערים.
בעונת 1997 הוביל קאנטונה את היונייטד לאליפות רביעית בתוך 5 שנים ושבוע לאחר סיום העונה פרש במפתיע והוא בן 31 בלבד. הפרישה הכתה את כל בריטניה בתדהמה, אבל קאנטונה הודיע שנמאס לו מכדורגל. הוא היה לא נורמלי כששיחק וגם כשפרש נשאר ככזה. מאז פרישתו קאנטונה משחק קצת בקולנוע עושה קצת עסקים, אבל בעיקר מתפקד כמאמן-שחקן של נבחרת צרפת בכדורגל חופים. בעוד הוא נחשב לגאון כדורגל באנגליה, שם יש לו עד היום קאלט ומעמד של חצי-אל ב"אולד טראפורד", במולדתו הוא נחשב הרבה פחות. בצרפת הוא נחשב לשחקן טוב, אבל "בד-בוי" קלאסי. הוא היה כשלון טוטאלי בנבחרת ומה שייזכר ממנו שם זה העובדה שכינה את דידיה דשאן "עגלת מים". גם הסירוב שלו לשחק ביורו 1996 לא תרם למוניטין בצרפת. גם ברמה האירופית לא תרם קאנטונה הרבה. הוא לא הצליח להתמודד עם השמירות ההדוקות בגביעי אירופה ולא עלה עם יונייטד מעבר לשלב חצי הגמר (הפסד כפול לדורטמונד בעונתו האחרונה).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- זהו ערך שמבוסס על כתבה שמקורה בספורטאנטר – מגזין כדורגל עולמי וכדורגל ישראלי. תוכלו להכנס גם לכתבה המקורית.
| הקודם: פול מקגראט' |
כדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת הכדורגלנים 1994 |
הבא: אלן שירר |
| הקודם: יורגן קלינסמן |
כדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים 1996 |
הבא: ג'יאנפרנקו זולה |
