בזיליקטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| בירה | פוטנזה |
| נשיא | ויטו דה פיליפו |
| נפות | מאטרה פוטנצה |
| מספר רשויות מקומיות | 131 |
| שטח | 9,992 קמ"ר |
| - דרוג | 14 (3.3 %) |
| אוכלוסייה (2001) - כללי - דרוג |
597,768 18 (1 %) 60/קמ"ר |
 |
|
| מפה המציגה את מיקום מחוז בזיליקטה באיטליה | |
בזיליקטה הוא מחוז בדרום איטליה, הגובל בקמפניה במערב, פוליה במזרח, קלבריה בדרום. למחוז שתי רצועות חוף קצרות, האחת בים הטירני והשנייה בים האיוני. המחוז משתרע על פני כ-10,000 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה 597,768 תושבים.
בירת המחוז היא העיר פוטנצה.
מבחינה גאוגרפית מאופיין המחוז בפני שטח הרריים ביותר, והנקודה הגבוהה ביותר בו היא "מונטה פולינו", הר בדרום האפנינים שגובהו 2,441 מטרים. בשל צורתו ההררית של המחוז הייתה הגישה אליו קשה עד לתקופה המודרנית, דבר שהביא להיותו אחד המחוזות האחרונים להתפתח באיטליה.
[עריכה] היסטוריה
בתקופה הרומית נקרא המחוז "לוקאניה" וזאת על שם העם ה"לוקאני" אשר פלש לאזור בסביבות המאה ה-5 לפנה"ס וגירש את תושביו המקוריים אל ההרים שמצפון. הפולשים התיישבו במרכז האזור, וזאת עקב היות חופי המחוז מיושבים בצפיפות על ידי קולוניות יווניות חזקות ביותר.
הלוקאנים דיברו שפה הדומה לשפת תושבי איטליה הקדומים. לפי תיאוריו של ההיסטוריון סטראבון, ניהלו הלוקאנים דמוקרטיה חוקתית. מעט הכתבים והמטבעות אשר נמצאו באזור ומתוארכים לתקופת הלוקאנים משמשים ביוונית כשפת הכתיבה.
החל מהמאה ה-3 לפנה"ס החלו הלוקאנים סובלים מהטרדות מצד שכניהים היוונים, אשר גובו בתמיכת מדינת אפירוס. בשנת 298 לפנה"ס הקימו הלוקאנים ברית עם רומא, שמיד החלה משפיעה על התרבות הלוקאנית. אולם, הפסדים חוזרים ונשנים של רומא במגוון מלחמות אשר התנהלו בארץ המגף העמידו את הלוקאנים בצד המפסידים והמוכים, דבר שהביא לבסוף לחיכוכים עם בת בריתם. כשפירוס מלך אפירוס נחת בחופי איטליה בשנת 281 היו הלוקאנים הראשונים להודיע על תמיכתם בו, אולם כשעזב פירוס במפתיע השתעבדה לוקאניה לרומא במלחמה אשר נמשכה כ-10 שנים. האיבה לרומא, שהפכה לטבעם של הלוקנים, הביאה אותם לתמוך בצבאותיו של חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה (216 לפנה"ס), תמיכה שהביאה הרס רב על המחוז מצד שני הצבאות אשר ניהלו בו את קרבותיהם. לוקאניה מעולם לא התאוששה מהאסונות שניתכו עליה במהלך המלחמה הפונית השנייה, וסדרת קרבות מול רומא בשנת 90 לפנה"ס הכריעו אותה לחלוטין. מושבות היוונים שהחלו ננטשות, והמלריה אשר החלה פושטת בדרום איטליה, הביאו את המחוז לשפל כלכלי ותרבותי אשר נמשך למעשה עד לימינו.
