בחירות בשיטה הרובנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בחירות בשיטה הרובנית, בחירות בהן המועמד המנצח זוכה בשלטון באופן מוחלט והמפלגות המפסידות אינן זוכות בדבר. בשיטה זו ערך ייצוג דעות שונות הוא משני בחשיבותו. בחירות בשיטה זו מקנות שלטון יציב בדרך כלל אך אינן מהוות כלי לביטוי דעותיו של המיעוט. לשיטה הרובנית גרסאות שונות:
[עריכה] שיטת הרוב הפשוט
בשיטה זו נשלח לפרלמנט מועמד שזכה ברוב, אפילו אם היה זה רוב נמוך מ-50% שהושג בהפרש של קול בודד.
שיטה זו מקובלת בבחירות הנערכות במתכונת אזורית חד נציגית; כל המדינה מחולקת לאזורים כמספר המושבים בגוף הנבחר. בכל אזור נבחר נציג אחד בלבד, הנציג אמור לשמש איש קשר בין האזור שממנו נבחר לבין השלטון ולקיים מגע הדוק עם הבוחרים.
שיטה זו נהוגה לדוגמה בבחירות לפרלמנט של בריטניה, שם בכל מחוז בחירה נבחר המועמד בעל מספר הקולות הגבוה ביותר.
[עריכה] שיטת הרוב המוחלט
שיטה זו מבוססת על עקרון הצבעות חוזרות עד שמועמד אחד זוכה ברוב מוחלט - מעל 50% אחוז מהקולות.
בבחירות לנשיא מדינת ישראל נדרש רוב של חברי הכנסת לבחירה (61 חברי כנסת). החל מהסיבוב השלישי המועמד בעל מספר הקולות הנמוך ביותר לא מתמודד בהצבעות הנוספות.
