גאוטמה בודהה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בודהה ("זה שהתעורר", בסנסקריט, פאלי) הוא כינויו של גאוטמה סידהרתה (המכונה גם שאקיאמוני, "החכם איש שבט שאקיה") (563 לפנה"ס-485 לפנה"ס), נסיך הודי, שהתווה את העקרונות הראשיים של הדת הנקראת על שמו, בודהיזם. אין כמעט תיעוד הסטורי על בודהה, מקור המידע הקיים בכתבים ומסורות בודהיסטיות. לכן, סיפור חיו של הבודהה, כמו של קדושים בדתות אחרות, הוא הגיוגרפיה (סוגה המוקדשת לסיפור חיי קדושים). הכרת חיי בודהה אמורה לעזור להבין את תורתו.
על פי המסורת סידהרתה היה בנו של סודהודנה, מלך מדינת שאקיה, ששכנה באזור שהיום הוא דרום נפאל, סביב העיר קאפילאוואסטו. הממלכה בה נולד הייתה ממלכה מפותחת מבחינה תרבותית, הנסיך הצעיר נהנה מחיים נוחים, ועד גיל 29 לא ידע אלא עונג. בעוזבו את ארמונו לראשונה התהפך עליו עולמו כאשר נחשף לסבל שבקיום האנושי. בשלושה ימים רצופים ראה גם אדם חולה מאוד, גם אדם זקן וגם אדם מת. הוא הוטרד עמוקות משהכיר בכורח הזִקנה, המחלה, המוות וארעיות הכול. הוא לא מצא רעיון כלשהו, שעליו יוכל להסתמך במחשבותיו. תהילה, שמחה, רכוש – הכול יחלוף. מבחוץ, כמו גם מבפנים, ראה רק דברים בני-חלוף; שום דבר לא היה אמיתי וממשי.
למחרת בבוקר חלף על פני יוגי השקוע במדיטציה עמוקה, ותודעתם נפגשה. היוגי חווה לא רק את הרגשות והמחשבות מבפנים, אלא גם את התנאים והעולם מבחוץ. מצבו של היוגי עורר בבודהה ניצוץ תובנה לגבי ריקות: המרחב הפתוח, היודע-כול, הבהירות הקורנת שלו, החופשיות המאפשרת לכול לקרות, והאהבה חסרת-הגבולות החובקת-כול. כהרף-עין הבין הנסיך, שהאמת המוחלטת שחיפש, אינה אלא התודעה עצמה – מודעות בסיסית בלתי-משתנה, שאיננה תלויה בזמן.
לכן, מלא השראה מהמפגש, בגיל 29 החליט בודהה לפרוש מחייו הנסיכותיים, לעזוב את ביתו ומשפחתו ולנדוד ברחבי הודו במטרה להבין את הסבל הכרוך בקיום האנושי ולמצוא לו פתרון. הוא נדד בארץ בחיפוש אחר לימודים, שיכריעו את המוות והסבל. איש לא הכיר דרך, שבה ניתן לשלב את הדרך הרוחנית בחיי היום-יום. מכיוון שכך, נאלץ בודהה לבחור בדרך הפרישות, שכן רצה לצמצם את כמות הרשמים שהגיעו לתודעתו. הוא למד עם מורים שונים, אך איש מהם לא יכול להביאו ליעדו הסופי - הכרת טבעה של התודעה. המורים ידעו רבות על המתרחש בתודעה – אך לא ידעו דבר על התודעה עצמה.
לאחר שש שנים מחוץ לארמון, הגיע בודהה לבודגאיה הנמצאת היום במדינת ביהר בהודו. הוא התיישב מתחת לעץ, נחוש בדעתו לשהות במדיטציה, עד שיהיה מסוגל להביא תועלת לכל היצורים. לאחר שישה ימים ולילות, בבוקר השביעי, השיג את רגע נירוואנה (הארה) שבו נחשפו לו אמיתות הקיום. היה זה גם יום הולדתו ה-35, ו-45 שנים לאחר מכן – יום מותו. בבוקר זה של ירח מלא נמוגו התפישות האחרונות על מושגיות, שעוד טשטשו את בהירות תודעתו. כל הרעיונות בדבר ההבדל בין חלל לאנרגיה, בתוכו ומסביבו נעלמו, והוא הפך למודעות יודעת-כול ועל-זמנית. הוא נהיה ער למהות כל הדברים: המרחב הכל-יודע, העושה הכול לאפשרי, בהירותו הקורנת המבטאת את עושר התודעה.
לפי האמונה עם מותו בודהה נשרף ואפרו חולק לשמונה מנות שנקברו ברחבי אסיה. ב1891 נמצאה אחת מהקופסאות ליד בייג'ינג בסין.
במשך 45 השנים הבאות לימד בודהה את השיטות להגיע להארה לאלפי תלמידים. בדרשתו המפורסמת בפארק הצבאים, לימד את תפיסת העולם הבודהיסטית – הדהרמה - המבוססת על ארבע אמיתות יסוד:
- האמת בדבר הסבל: סבל קיים, והוא אוניברסלי.
- האמת בדבר מקורו של הסבל: קיימת סיבה לסבל והיא השתוקקות.
- האמת בדבר סילוקו של הסבל: ישנה אפשרות להשתחרר מההשתוקקות וכך להשתחרר מסבל.
- האמת בדבר הדרך לשחרור מסבל: יש דרך המובילה לסיומו של הסבל, זוהי הדרך הקרויה "הדרך הנאצלת בת שמונת העקרונות".
[עריכה] בודהיזם
- ערך מורחב – בודהיזם
הפילוספיה הבודהיסטית גורסת כי העצמי (סנסקריט: אטמן) הוא אשליה. על פי תפיסה זו לא קיימת נשמה בת אלמוות או בעלת מהות קבועה ונצחית. על פי הבודהיזם אין אלוהים שברא את העולם או אלוהים שיכול בחסדו לגאול את האדם מהסבל. הפוטנציאל להשתחרר מצוי אצל האדם עצמו שבכוחו להתעורר ולראות את טבע המציאות, ולהשתחרר על ידי כך מהיצמדות לחומר ולצורה.
מבחינה היסטורית וחברתית, הבודהיזם הציב אתגר למערכת הברהמינית ממנה התפתח ההינדואיזם: בעוד שהדת הברהמינית היה מבוססת על חלוקה למעמדות (כהנים, לוחמים, סוחרים ואסורים במגע), הטיף הבודהיזם לשחרור מהאמונה בכתות, ואי תלות בכהני דת המתווכים בין המאמין לבין מושא אמונתו, בודהה עצמו האשים את הברהאמינים באי מוסריות וצביעות, ודרש מתלמידיו לחפש בעצמם את האמת על ידי למידה אישית והתנסות אישית, ולא להסתמך על הכהנים לשם כך.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: גאוטמה בודהא |
- דנה בכטינגר, עקרונות הבודהיזם
- סיפור חייו של הבודהה
