ג'ון בארנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ג'ון בארנס (נולד ב-7 בנובמבר 1963), כדורגלן בינלאומי אנגלי יליד ג'מייקה ואחד משחקניה המובילים של ליברפול בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים.

בארנס נולד בקינגסטון, ג'מייקה והיגר לבריטניה כילד. הוא החל את הקריירה שלו במדי ווטפורד ב-1981. הקבוצה הלונדונית העפילה בעזרתו לליגה הבכירה ואף הגיעה לגמר הגביע האנגלי והשתתפה בגביע אופ"א. מאמן נבחרת אנגליה בכדורגל בובי רובסון שם לב למהירות והכשרון שהפגין בארנס באגף שמאל של ווטפורד וזימן אותו לנבחרתו. ב-1983 ערך הופעת בכורה בינלאומית.

במשחק ידידות מול ברזיל באיצטדיון המרקנה שבריו דה ז'ניירו שנערך כשנה לאחר מכן, מבצע אישי יוצא מן הכלל ביופיו של בארנס הסתיים בשער. בארנס עבר מספר מגנים, את השוער הברזילאי והבקיע מקרוב מול השער הריק. השער המיוחד הפך אותו בין לילה לשם מוכר בעולם כולו. עם זאת רף הציפיות לגביו הועלה משמעותית. אף שהיה חלק מהנבחרת במשך עשור שלם וצבר 12 שערים ב-79 הופעות, נחשב בארנס כמי שלא הצליח מעולם להביא לנבחרת את יכולתו הטובה מהליגה.

במקסיקו 1986 שותף בארנס רק בחמש עשרה הדקות האחרונות של אנגליה בטורניר. רובסון הכניס אותו לכר הדשא כאשר הנבחרת פיגרה כבר בשני שערים במשחקה מול ארגנטינה ברבע הגמר. בזמן הקצר הזה הספיק לבשל לגארי לינקר שער מצמק וליצור עבורו הזדמנות נוספת, טובה לא פחות אשר הוחמצה. בעקבות הפסד זה סיימה אנגליה את דרכה בטורניר.

לקראת עונת 1987-1988 נרכש בארנס על ידי ליברפול המתחדשת של קני דלגליש ב-900,000 לירה שטרלינג. הקבוצה דהרה לאליפות והפסידה רק שני משחקים בדרך אליה. במפעל הגביע נחלה הקבוצה אכזבה עת הפסידה בגמר לוימבלדון. בעונה העוקבת ההצלחה והאכזבה התחלפו: ליברפול זכתה בגביע לאחר ניצחון בגמר על היריבה העירונית אברטון אבל הפסידה את האליפות ברגע האחרון לארסנל. בעונתו השלישית בקבוצה, 1989-1990 שבה ליברפול וזכתה באליפות האחרונה שלה. בשורותיה שיחק אז גם רוני רוזנטל.

במונדיאל 1990 שוב נחלה אנגליה אכזבה ובארנס איבד את מקומו בהרכב במהלך הטורניר. ב-1992 ספג שריקות בוז מהקהל באיצטדיון וומבלי לאחר הופעה פושרת של הנבחרת כולה.

בארנס נשאר בליברפול ושקע יחד איתה בשנות התשעים. הוא הוסט מעמדתו באגף לקישור המרכזי על ידי המאמן גרהם סונס, משום שהפציעות שעבר וגילו המתקדם האטו אותו ומנעו ממנו להמשיך לרוץ באגף כבעבר. כמו כן הוא סייע בחניכתם של הכשרונות הצעירים של המועדון, רובי פאולר וסטיב מקמנמן. יחד עימם זכתה ליברפול בגביע הליגה ב-1995 וסיימה במקום השני בפרמייר ליג ב-1997, זאת לאחר קרב צמוד עם מנצ'סטר יונייטד.

ב-1997 עבר לניוקאסל יונייטד, שוב תחת המאמן דלגליש. אחר כך שיחק בצ'רלטון אתלטיק ופרש ממשחק פעיל. ב-1999 הזמין אותו דלגליש שהיה למנהלה של סלטיק לאמן את הקבוצה. הוא שימש כמאמנה של סלטיק (במדיה שיחק גם אייל ברקוביץ') במשך כשנה אולם לא נחל הצלחה. מאז שעזב את המועדון הוא מופיע כפרשן בטלויזיה האנגלית ועוסק גם בקידום מטרות חברתיות מגוונות.

כשחקן שחור עור סבל בארנס מגילויי גזענות רבים. אוהדי אברטון, כמו גם חברי ארגונים מן הימין הקיצוני, הרבו להטיח בו כינויי גנאי גזעניים. תמונה מפורסמת הנציחה אותו במדי ליברפול מנער בנונשלנטיות מרגלו קליפת בננה שהושלכה עליו במהלך משחק. גם במדי הנבחרת לא נמלט בארנס - השחקן השחור שהופיע הכי הרבה פעמים בנבחרת אנגליה - מנהמות ואיומים על רקע גזעני. על המטוס שהחזיר את הנבחרת מברזיל, לאחר המשחק בו הבקיע את שערו המפורסם ביותר, הטיחו חברי מפלגת הימין הקיצוני החזית הלאומית הבריטית בבארנס כי השער שהבקיע לא נחשב, בגלל צבע עורו. לאחר פרישתו היה בארנס לאחד מהפעילים למיגור הגזענות בעולם הכדורגל, קמפיין שבמסגרתו הגיע גם לישראל.