ג'ורג'ה אנסקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג'ה אנסקו George Enescu, (נולד ביום 19 באוגוסט 1881 בליבני שבמחוז בוטושני ונפטר ביום 4 במאי 1955 בפריז), מלחין, כנר, מחנך, פסנתרן, ומנצח רומני.
אנסקו הפגין כבר בילדותו נטייה חזקה למוזיקה. הוא התחיל את לימודי הנגינה בכינור בגיל 4 וכעבור שנה כבר הופיע בקונצרט תחת הדרכתו של אדוארד קאודלה. בין השנים 1888 - 1894 למד בקונסרבטוריום של וינה ובין מוריו היו יוסף הלמסברגר (כינור) ורוברט פוקס (הלחנה). הוא השתלב במהירות בחיי המוזיקה של וינה, בקונצרטים שלו יש אינטרפרטציות ליצירות של יוהנס ברהמס, פבלו סאראסאטה, פליקס מנדלסון-ברתולדי ועוד, ביצועים שמלהיבים את הציבור ואת העיתונות וכל זה בגיל 12 בלבד.
לאחר שסיים את לימודיו בקונסרבטוריום של וינה עם מדליית כסף, המשיך בלימודיו בשנים 1895 - 1899 בקונסרבטוריום של פריז תחת הדרכתם של ארמנד מרסיק (כינור), אנדרה גדאלג' (קונטראפונקט), ז'יל מאסנה וגבריאל פורה (הלחנה).
ביום 16 בפברואר 1898 הופיע לראשונה כמלחין, במסגרת הקונצרטים קולונל בפריז. הוא הופיע עם הסויטה הסימפונית אופוס 1, פואמה רומנית. באותה שנה התחיל לנצח קונצרטים בבוקרשט ונתן רסיטלים לכינור. הוא זכה להערכתה של המלכה אליזבטה של רומניה, שהייתה חובבת אומנות ונהגה לזמן את כרמן סילבה לביצוע יצירות כינור בארמון פלש בסינאיה.
יצירותיו הידועות יותר הן מתחילת המאה ה-20, רפסודיות רומניות וסויטה מספר 1 לתזמורת. פעילותו המוזיקלית נמשכת לסירוגין בבוקרשט ובפריז, הוא יוצא לסבבי הופעות בארצות אירופה עם שותפים נודעים כמו אלפרדו קאזלא Alfredo Casella, פאבלו קאזאלס Pablo Casals, לואי פורנייה Louis Fournier וריכארד שטראוס Richard Strauss ועוד.
במהלך מלחמת העולם הראשונה אנסקו נשאר בבוקרשט וניצח על הסימפוניה התשיעית של בטהובן Ludwig van Beethoven, על יצירות של ברליוז Hector Berlioz, דביסי Claude Debussy ווגנר Richard Wagner וגם על יצירות משלו כמו הסימפוניה השניה וסויטה עבור תזמורת מספר 2. באותו זמן מתחילה לראשונה תחרות ההלחנה על שמו. לאחר המלחמה הוא חוזר לחייו המחולקים בין רומניה ובין צרפת. מאותה תקופה זכורות האינטרפרטציות שלו לפואמה לכינור ולתזמורת של ארנסט שוסון Ernest Chausson וגם הסונטות והסולוים לכינור של באך Johann Sebastian Bach. הוא נסע כמה פעמים לארצות הברית שם ניצח בשנת 1923 על התזמורת פילדלפיה ובשנת 1938 על התזמורת של ניו-יורק.
בין תלמידיו מונים את הכנרים כריסטיאן פראס Christian Ferras, עברי גיטליס Ivry Gitlis, ארתור גרומיו Arthur Grumiaux ויהודי מנוחין Yehudi Menuhin. האחרון היה קשור אליו במיוחד והתיחס אליו כעל אביו הרוחני.
- "עבורי, אנסקו ישאר תמיד אחד הפלאים הגדולים של העולם. האופי שלו וקלסתרו חרוטים בנשמתי כמו עץ או הר מסינאיה. שורשיו החזקים ואצילות נפשו מוצאם מארצו, ארץ בעלת יופי שאין שוה לו." על החתום יהודי מנוחין.
ביום 4 בדצמבר 1937 התחתן עם הגברת מריה טסקנו רוסטי (ראה על האופרה אדיפוס).
לאחר התבססות הדיקטטורה הקומוניסטית ברומניה, גלה ממנה אנסקו והתיישב סופית בפריז, שם מת בלילה שבין 3 ובין 4 במאי 1955.
[עריכה] מיצירותיו
- האופרה אדיפוס Oedipus, על פי סופוקלס, הולחנה בין השנים 1921 -1931. את היצירה הקדיש אנסקו לאישתו, הגברת מריה טסקנו רוסטי Maria Tescanu Rosetti, ממלוות המלכה. רוסטי הייתה בעבר נשואה לאחר ולאחר נשואיה ניהלה רומן סוער עם הפילוסוף נאה יונסקו. האחרון שפכה חומצה על פניו וכאשר שמע זאת אנסקו, שב מייד מפריז לבוקרשט והתייצב למשמרת לצדה של רוסטי, בה היה מאוהב. הליברית של האופרה נכתב על ידי אדמונד פלג. הפרמיירה בוצעה בפריז ביום 3 במרץ 1936 כשהטנור בתפקידו של אדיפוס היה אנדרה פרנה Andre Parnet. מופע האופרה נקטע עם התחלת מלחמת העולם השניה וכיבוש פריז על ידי הגרמנים.
- רביעית מיתרים מספר 2
- סימפוניה קאמרית עבור 12 כלים סוליסטים
- ווקס מאריס, פואמה סימפונית עבור סופרן, טנור, מקהלה ותזמורת
- סימפוניה מס' 4 וסימפוניה מס' 5, לא זכו להשלמה בחייו, אך מאוחר יותר הכין אותן לתזמורת המלחין פסקל בנטויו Pascal Bentoiu.
[עריכה] ההנצחה
בבוקרשט יש מוזיאון על שם "ג'ורג'ה אנסקו". באזור אונשטי Oneşti יש את האחוזה טסקני Tescani שנתרמה על ידי אנסקו למדינה הרומנית בתנאי שיוקם בה מרכז תרבות עבור אומנים ואומנם בשנות ה-80 של המאה ה-20 נפתח שם מרכז ליצירה וכל שנה יש בו כינוס בנושא הציור וכינוס בנושא פילוסופי. קיים בית המוקדש לזכרו של אנסקו בסינאיה והארמון קנטקוזינו Cantacuzino (כשמו של הבעל הראשון של אשת אנסקו), השוכן על דרך הניצחון (רחוב ראשי יוקרתי בבוקרשט) בו התגוררו אנסקו ואישתו, שוכן בו "מוזיאון המוזיקה". התזמורת הפילהרמונית שבסיסה באתנאול רומן Ateneul Român נושאת את שמו.
