דורסי יום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| דורסי יום | |
|---|---|
 |
|
| עיט זהוב | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחות | |
| *נציים (נצים, נשרים, עיטים ועוד) | |
| לרשימת המשפחות | |
| שם מדעי | |
 Falconiformes |
|
דורסי יום (Falconiformes או לעיתים גם Accipitriformes), הם סדרה מגוונת ביותר במחלקת העופות. הם נפוצים בכל העולם מלבד אנטרקטיקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדמה
בניגוד לרוב הדעות, ייחודם של דורסי היום אינו בכך שהם אוכלים בשר, מכיוון שעופות רבים אחרים עושים כן,- חסידות, אנפות, ואף מספר ציפורי שיר. ייחודם הוא בדרך שבה הם הורגים את טרפם. מכיוון שכולם מצויידים בטפרים הם נוהגים לעוט על הטרף, בין אם הוא על קרקע, עץ מים וכו',- ולנעוץ בו אותם. לעיתים הדורס ממש מחכך בתפיסתו את קורבנו כלפי המשטח שעליו הוא נע ו"דורס" אותו. מכאן בא להם שמם.
עופות אלה עתיקים למדי, וכנראה שהתפתחו מהדינוזאורים, כיוון שיש דמיון רב ביניהם. רבים מהם אינם זוכים לחיבה מצד האדם.
[עריכה] תיאור פיזיולוגי
מבנה גוף: לכול בני הסדרה גוף חזק ומוצק. לאלו הזקוקים לכוח גופני גדול (אוכלי הפגרים הגדולים, לדוגמה, הנלחמים על מזונם) ישנו גוף מגושם במקצת, מוצק במיוחד וחזק להפליא. לאלו המתמרנים בין עצים סבוכים (כמו הנצים והעיטים הטרופיים) ישנו גוף זריז ולא רחב במיוחד, הבנוי לעבור במקומות צרים. למינים המיטיבים לצלול (הכוללים בעיקר את בזיים) ישנו גוף מוארך, דמוי פלך או טורפדו, כך שהוא יוצר חיכוך מועט יחסית באוויר ובכך מותאם לצלילה מהירה במיוחד. משקלם נע בין כ-100 גרם אצל מיני בזים גמדיים מאמריקה, ועד ל-14 קילוגרם ואף יותר אצל העוזניות, שהן מהגדולים בעופות המסוגלים לעוף ובכלל.
מקור: המינים הם בעלי מקור מאונקל וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. לדוגמה, לבני משפחת הבזיים, לנצים ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. לעיט ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור חזק. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור קרנף ופיל. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (הנשר לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של עיטים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (הרחם ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מעצמות (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את הפרס). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של דיה הניזון מחלזונות. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל בכדי להכניסו אל תוך קונכיית החילזון.
מבנה רגל: רגליהם קצרות (פרט ללבלר) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעיתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ההרפיה ועיט הקופים), הנצים, הבזים הגדולים (כגון בז הציידים, בז הצפון ובז נודד) ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלהם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.
יוצא דופן הוא השלך (ועוד כמה מינים בודדים), הניזון מדגים (לעיתים אף גדולים ממנו) ועל כן פיתח טפרים מיוחדים: שני טפרים מצויים מאחור ושניים מקדימה, כדי שהדג החלקלק לא יחליק. הוא גם מחזיק את הטרף לאורכו, במקביל לגופו.
[עריכה] חושים
ראייה: כמעט לכול העופות ישנה ראייה טובה. ואולם, בני הסדרה הזאת מגיעים לשיאים בתחום זה. יש להם עיניים גדולות יחסית (אם כי עדיין קטנות משל דורסי הלילה), והעדשה שטוחות יחסית ומרוחקות יחסית מהרשתית. ככה מתקבלת תמונה גדולה יחסית על הרשתית. הקרנית גם עקמומית יחסית וכך חודר אור רב לעין ונופל על מדוכים רבים. כך ניחנים בני הסדרה בכושר הפרדה מצוין. משמעות הדבר היא שהם יכולים לראות קווי הפרדה בין עצם לעצם ממרחק גדול מאוד. הם בעיקר מתבייתים על תנועה. לפיכך יש לדעת: דורסי היום אינם רואים את העצם בקירוב רב, אלא פשוט מבחינים בו ממרחק גדול. חלקם מבחינים בתנועה ממרחק גדול פי 8 ויותר. זוהי אחת הסיבות שהאדם צד אותם לשם הבזיארות. בז הציידים נחשב לבז בעל הראייה הטובה ביותר, ויכול, בתנעי ראות מתאימים,- להבחין בארנבת ממרחק של כ-11 קילומטרים. גם לאוכלי הפגרים ישנה ראייה מצוינת למרחקים גדולים מאוד. לאוכלי הדגים, כגון העיטם והשלך,- ישנן עיניים המותאמות לראייה דרך מים גם ממרחקים גדולים. העיניים נמצאות בצדי הראש, אך ישנו אזור חפיפה מסוים ביניהן, ובו "זוכים" בני הסדרה לראייה תלת ממדית שבעזרתה הם יכולים לחשב מרחקים בצורה טובה למדי.
שמיעה: דורסי היום נחשבים לבעלי שמיעה מפותחת. הם יכולים לשמוע ממרחקים גדולים יחסית, אך בוודאי לא כמו דורסי הלילה.
ריח: לרוב העופות אין חוש ריח מפותח. כך גם לבני הסדרה הזאת. נמצא שנשרים אינם מוצאים במקרים רבים פגר החבוי מתחת לעשב או שיחים.
[עריכה] הרגלים וקשרים עם האדם
רוב המינים ניזונים מהחי שהם צדים, או מאכילת פגרי בעלי חיים. טרפם מורכב ממגוון של בעלי חיים המצויים בסביבתם, כגון: יונקים קטנים, זוחלים, דו חיים, עופות ודגים. חלקם, כמו עיטים מסוימים, בזים, נצים, והשלך,- מסוגלים אף לסחוב טרף כבד מהם. תרומתם רבה ביותר למאזן האקולוגי, בטרפם חיות חולות וזקנות ובאוכלם נבלות. הם מסייעים לחקלאות בצודם נברנים ומזיקים אחרים. למרות עזרתם הרבה, סובלים דורסי היום מפעולותיו של האדם, ואוכלוסיות מינים רבות נפגעות בצורה קשה ביותר. רובם מורעלים בהרעלה משנית לאחר שאכלו פגרים מורעלים.
חלק מהדורסים ניצודים על ידי האדם לספורט הבזיארות. ספורט זה היה נפוץ בימי הביניים ואומץ על ידי אצילים, וכיום נהוג פחות. זהו ספורט בו לוכדים דורס מסוים מגיל צעיר מאוד ומאלפים אותו לצוד בשביל בעליו. בדרך כלל נבחרים דורסים חזקים כגון בזים גדולים ועיטים. שלב האילוף קשה ביותר ולעיתים גם אכזרי. יש להסתיר את עיני הדורס במשך רוב הזמן על מנת שיהיה רגוע, מלבד בעת הציד עצמו. בתור כיסוי עיניים נהוג להשתמש בכובע מיוחד. מכול טרף שהדורס צד נוהגים לתת לו מעט מאוד על מנת שירצה לצוד שוב ובכך נהיה מאולף. בעזרת הדורסים נוהגים לצוד תרנגולאים שונים, ארנבות, שפנים ואף צבאים. בעת ציד הצבאים אחראי הדורס לעיוורו של הקורבן. דורסים רבים מתים במהלך האילוף, וחלקם בורחים. ספורט זה פוגע קשות הן באוכלוסיית הדורסים והן באוכלוסיית העופות הניצודים.
[עריכה] מיון
רבים הם הסבורים שדורסי יום ודורסי לילה קרובים אלה לאלה מבחינה סיסטמטית, אך לאמיתו של דבר אין קשר ביניהם וכל קבוצה משתייכת לסדרה שונה במיון עולם הטבע. הקונדוריים שבעבר השתייכו לדורסי יום נמנים עתה על סדרת החסידאים. השלכים נחשבו בעבר למשפחה בפני עצמה בסדרת דורסי יום, אך עתה זו נחשבת לתת משפחה של הנציים. לעומת זאת, הלבלריים שהיו תת משפחה של הנציים, נחשבים עתה למשפחה בפני עצמה בסדרת דורסי יום.
המיון העדכני של דורסי יום:
- משפחת הנציים (Accipitridae)
- משפחת בזיים (Falconidae)
מחקר גנטי מתחילת המאה הנוכחית, תיארך את הפיצול של המשפחות לקרטיקון העליון לפני כ-83-65 מיליון שנים.
