האחים המוסלמים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האחים המוסלמים (בערבית: الاخوان المسلمون) הוא ארגון מוסלמי בעל גישה פוליטית לאיסלם. הארגון נוסד ב-1928 במצרים בידי חסן אל בנא לאחר התמוטטות האימפריה העותומנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] אידאולוגיה
ארגון האחים המוסלמים מתנגד לנטיות חילוניות במדינות האיסלם, ושואף לחזרה אל תפישות האיסלם והתנגדות להשפעה המערבית. הם גם מתנגדים להשפעות הסופים- [זרם באיסלאם המאמין כי האלוהות יצרה את העולם כאחדות אחת תחת חוקים הרמוניים]. הם מארגנים מפגשים, החל מתפילות בציבור ועד אירועי ספורט, לשם התערות חברתית.
המוטו של הארגון הוא: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. קוראן הוא חוקנו. ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה היא הנעלה בתקוותינו".
[עריכה] מבנה
לאחים המוסלמים סניפים ב-70 מדינות. לטענתם השתתפו במרבית הסכסוכים הנוגעים לאיסלם, החל ממלחמות ישראל-ערב ומלחמת העצמאות של אלג'יר ועד עימותים מהתקופה האחרונה באפגניסטן ובקשמיר. כיום, האחים המוסלמים במצרים הם ארגון מיליטנטי סודי, ושמם נקשר בפעולות מחתרתיות פוליטיות שונות. במדינות אחרות יש להם תפקיד בולט יותר, ואף מושבים בבתי הפרלמנט. הם תמכו בארגונים שונים, ואף הובילו להקמתם -- כגון התנועה האיסלמית והג'יהאד האיסלמי במצרים, ותנועת הקהילות המוסלמיות המכונות "מוג'הידין" באירופה ובארצות הברית.
[עריכה] היסטוריה
תנועת האחים המוסלמים החלה את דרכה כתנועת נוער החותרת לרפורמה חברתית ומוסרית במצרים. הם התייחסו לאיסלם כאל דרך חיים. רבים מתומכי התנועה בסוריה הקימו סניף משלהם בארצם. אחד מאלה היה הסניף בחלב, שנוסד ב-1935 והפך למטה התנועה בסוריה. התנועה הפכה לתנועה עממית בשם "מפלגת האחים המוסלמים".
[עריכה] האחים המוסלמים במצרים, סוריה וירדן
בשנות ה-30 הפכה התנועה לפוליטית יותר בטבעה, והיא הפכה רשמית לקבוצה פוליטית ב-1939. ב-1942, במהלך מלחמת העולם השניה, חסן אל באנה הקים סניפים נוספים של התנועה בעבר הירדן ובפלסטינה. מטה הסניף הסורי עבר לדמשק ב-1944. לאחר מלחה"ע השניה, חברים בארגון המצרי נקטו בפעילות אלימה נגד ממשלתו של המלך פארוק. כשהארגון הוצא אל מחוץ לחוק במצרים, עברו מאות מתומכיו לירדן. רבים מהם גם השתתפו במלחמת העצמאות של ישראל, בצד הערבי. חבר בארגון התנקש בחייו של ראש הממשלה המצרי מחמוד פהמי נוקרשי ב-28 בדצמבר 1948. הארגון הוצא אל מחוץ לחוק, ואל באנה עצמו נהרג בידי סוכני ממשלה בפברואר 1949, בקהיר.
האחים המוסלמים במצרים תמכו בתחילה בממשלתו החילונית של גמאל עבד אל נאצר ושיתפו עימה פעולה, אולם התנגדו להשפעות משמאל. חבר התנועה עבדול מונים עבדול ראוף ניסה להתנקש בחיי נאצר ב-26 באוקטובר 1954. התנועה הוצאה שוב אל מחוץ לחוק, ומעל 4,000 מחבריה נעצרו, ובהם סאייד קותב, האינטלקטואל המשפיע ביותר שבחברי התנועה. הוא כתב ספרים רבי השפעה בעודו בכלא. חברי תנועה נוספים עברו לירדן, לבנון, ערב הסעודית וסוריה.
הארגון התנגד לברית שהייתה למצרים עם ברית המועצות באותה התקופה, והתנגדה להשפעה הקומוניסטית במצרים, במידה כה רבה עד כי ישנם דיווחים לפיהם נתמכה בידי ה-CIA במהלך שנות השישים.
נאצר השיב לתנועה את מעמדה כתנועה חוקית ב-1964, ושחרר את כל האסירים. התוצאה הייתה נסיונות התנקשות נוספים בחייו. הוא הוציא להורג כמה ממנהיגי התנועה ב-1966 ושב ועצר רבים אחרים.
יורשו של נאצר במצרים, אנואר סאדאת, הבטיח רפורמות והחלת השריעה (חוקי הדת המוסלמית). אולם הסכם השלום של סאדאת עם ישראל קומם את האחים המוסלמים, וכפי הנראה היה להם חלק בהתנקשות בחייו ב-1981.
בשנות החמישים, חברי התנועה בירדן תמכו בחוסיין מלך ירדן במאבקו במתנגדים פוליטיים ובנסיונותיו של נאצר להפילו. כשחוסיין אסר על התארגנויות פוליטיות בירדן ב-1957, המגבלה לא חלה על ארגון האחים המוסלמים.
הסניף הסורי היה הבא לצאת אל מחוץ לחוק, כשסוריה התאחדה עם מצרים ליצירת הרפובליקה הערבית המאוחדת ב-1958. התנועה ירדה למחתרת. כשסוריה עזבה את הרפובליקה המאוחדת ב-1961, האחים זכו ב-10 מושבים בפרלמנט בבחירות הבאות. אולם מהפכת הבעת' ב-1963 הכריחה אותם לשוב למחתרת, לצד כל התנועות הפוליטיות האחרות.
מינוי חאפז אל אסד לנשיא סוריה ב-1971 קוממה את האחים המוסלמים משום שהם לא החשיבו את העלאווים, שאסד היה אחד מהם, למוסלמים. אסד ניסה בתחילה לרצותם, אולם נסיונות אלה נחלו הצלחה מזערית בלבד. תמיכתו של אסד במרונים במלחמת האזרחים בלבנון גרמה לאחים המוסלמים להכריז מחדש על ג'יהאד. הם החלו במסע של התקפות ופעולות טרור. ב-1979, הם הרגו 83 צוערים עלאווים בבית-הספר לארטילריה בחלב. נסיונותיו של אסד להרגיעם על-ידי החלפת בעלי-תפקידים בממשל ושחרור אסירים פוליטיים לא עזרו. בסופו של דבר אסד השליט סדר בכוח, בעזרת צבאו.
לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, התנועה כולה התפרקה למתונים וקיצוניים. אלה האחרונים הכריזו על ג'יהאד נגד מנהיגי מפלגת הבעת'. המלך חוסיין אפשר לסניף הירדני לקיים אימונים צבאיים בארצו.
ניסיון התנקשות באסד ב-25 ביוני 1980 היווה את הקש האחרון מבחינתו. אסד גרם לפרלמנט הסורי להכריז על חברות באחים המוסלמים כעל פשע שדינו מוות, ושילח את הצבא נגד חברי התנועה. בפעולה, שנמשכה עד לפברואר 1982, מחק הצבא הסורי את התנועה כמעט לחלוטין, והרג 10,000 עד 25,000 איש בטבח חמא. הסניף הסורי נעלם, והניצולים ברחו והצטרפו לארגונים איסלמיים במדינות אחרות.
ב-1984 התקבל שוב האחים המוסלמים במצרים, באופן חלקי, כארגון דתי; הצבא מקיים ביקורת קפדנית על פעילות הארגון, שעדיין מהווה נקודת חיכוך.
ב-1989, התנועה הפוליטית של האחים המוסלמים, חזית הפעולה האיסלמית, זכתה ב-23 מתוך 80 המושבים בפרלמנט בירדן. המלך חוסיין ניסה להקטין את השפעתם על-ידי שינוי חוקי הבחירות, אולם בבחירות 1993 הם הפכו לקבוצה הגדולה בפרלמנט. הם התנגדו נחרצות להסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם ב-1994.
[עריכה] האחים המוסלמים בערב הסעודית
הסניף הסעודי של האחים המוסלמים שכנע את המלך סעוד לאפשר להם להקים אוניברסיטה איסלמית במדינה ב-1961.
[עריכה] האחים המוסלמים בישראל
בשנת 1973 אפשרה ממשלת ישראל למנהיג התנועה המקומי, אחמד יאסין, להקים ארגונים חברתיים ודתיים וארגוני צדקה בקרב המוסלמים הפלסטינים. ב-1983 הוא נעצר בשל אחזקת נשק, ונשלח לכלא. כששוחרר ב-1985 הפך פופולרי מתמיד; כשהחלה האינתיפאדה הראשונה ב-1987, היה יאסין אחד ממקימי החמאס. ב־22 במרץ 2004 חוסל יאסין על ידי ישראל באמצעות טילים שנורו כלפיו ממסוקי קרב של חיל האוויר הישראלי.
[עריכה] האחים המוסלמים באפגניסטן
בראשית ימי המלחמה הסובייטית באפגניסטן, האחים המוסלמים נחשבו לחלק מרכזי מהאופוזיציה האנטי-סובייטית. תנועת ההתנגדות באפגניסטן הוקמה במחאה על פעילותו השמאלנית של המלך זאהיר שה. לתנועה היה קשר לאחים המוסלמים.
[עריכה] האחים המוסלמים בצ'צ'ניה
ממשלת רוסיה טוענת כי האחים המוסלמים משחקים תפקיד מהותי במרד המתמשך בצ'צ'ניה. הרוסים גם מאשימים את האחים המוסלמים בתכנון פיגוע הטרור ב-27 בדצמבר 2002, שבו מחבל מתאבד במכונית תופת פוצץ את מטה הממשלה בגרוזני.
[עריכה] האחים המוסלמים כיום
כיום נחשבת תנועת האחים המוסלמים למתונה יחסית לתנועות איסלמיות אחרות הפעילות במזרח התיכון, כגון אל קעידה. במדינות בהם הדבר מתאפשר להם, האחים המוסלמים תומכים בבחירות חופשיות ומשתתפים בהן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
