האימפריה המוסלמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האימפריה המוסלמית, הידועה גם כמדינה המוסלמית של ימי הביניים, הוא שם כולל לישויות הפוליטיות שהתקיימו מימי הנביא מוחמד (570-632) עד לתקופה העות'מאנית (המאה ה-14) במזרח התיכון. למעשה, תקופה זו רצופה שינויים פוליטיים, ולא הייתה אחידות שלטונית כפי שיש באימפריה. כמו כן, מידת השליטה של השלטון המרכזי במרחבי האימפריה השתנתה לאורך התקופה. מבחינה דמוגרפית, המוצא האתני של התושבים היה ערבי, עד המאה העשירית, אז החלה כניסת גורמים תורכיים. המשותף לרוב התושבים במשך כל התקופה הוא דת האסלאם.

תוכן עניינים 1 ארבעת הח'ליפים הצדיקים (632 - 661) 2 תקופת האומיים (ח'ליפות דמשק, 661 - 750) 3 תקופת העבאסים (ח'ליפות בגדאד, 750 - 1258) 4 תקופת המעבר

[עריכה] ארבעת הח'ליפים הצדיקים (632 - 661)

בתקופה זו הח'ליף עמד בראש המדינה כמחליפו של מוחמד והייתה הסכמה בעם על סמכויותיו. נכבשו אזורים נרחבים והועמדו נציבים בראש כל פרובינציה. ח'ליפים אלה נקראו "רשידון" - ישרי הדרך. הח'ליף הראשון היה אבו בכר, השני עמר בן אל-ח'טאב. הח'ליף השלישי היה עות'מאן, שנרצח בשנת 656. אחד הנציבים, מועאויה האומיי, ביקש לנקום את דמו, אך הח'ליף הצדיק האחרון, עלי אבן אבו טאלב, סירב לעשות זאת. מועאויה יצא לקרב נגדו ועלי הסכים לערוך בוררות, אך הפסיד. קבוצה קיצונית שהתנגדה לבוררות (הח'וארג') רצחה את עלי בשנת 661.

[עריכה] תקופת האומיים (ח'ליפות דמשק, 661 - 750)

משפחתו של מועאויה, בית אומיה, עלו לשלטון תוך ניצול הקרע בעם. בירתם הייתה דמשק. עם ביסוס שלטונם רצחו בני מועאויה את בניו של עלי בכרבלא. רציחות אלו יצרו את השיעה.

בתקופה זו הייתה העדפה תרבותית ומנהלית של ה"מערב", התרבות הערבית, על פני הפרסית. הדבר איפשר למוקדי כוח במזרח לצאת נגד האומיים.

בשנת 745 החלו קרבות בין בית אומיה לבית עבאס, שטען שהוא קרוב יותר לנביא מוחמד. אנשי בית עבאס הרגו את הח'ליף האומיי ומשפחתו, ועלו לשלטון בשנת 750. אחד מצאצאי הח'ליף ברח לספרד והקים שם ח'ליפות אומיית.

[עריכה] תקופת העבאסים (ח'ליפות בגדאד, 750 - 1258)

העבאסים העבירו את בירתם לעיראק, ראשית בכופה, ואחר כך בבגדאד. בתקופתם נכתבה מחדש ההיסטוריה לכדי צורה אנטי-אומיית, זאת כדי לבסס את זכותם לשלטון. במהלך שלטונם של העבאסים התפתחו הקשרים התרבותיים עם האזורים הפרסיים שתחת שליטת האימפריה, והייתה הפרדה מסוימת בין השלטון הדתי לזה המדיני. "תור הזהב" העבאסי הוא בתקופת הארון אל רשיד (786-809).

בתקופה זו הייתה העדפה תרבותית של ה"מזרח", תרבות השלטון הפרסית, עם השפעה על הספרות. המאבק התרבותי בין משכילים ממוצא פרסי לערבי נקרא ה"שועוביה". את ההשפעה הפרסית הביאו הבויהים, ששלטו בבגדאד מ-945.

האימפריה הגיעה לכדי משבר במאה ה-9 עקב המצב הכלכלי-חברתי. הפרובינציות התנתקו והפסיקו לשלם מסים, ובמרכז האימפריה החלו מרידות שהפריעו לחקלאות. המשבר הכלכלי הוא שמנע את האימפריה מלהילחם בבויהים ולאחר מכן בתורכים. עם החלשות האימפריה החלו חדירות נוספות של עמים טורקים (אלה הם עמים בערבות אסיה התיכונה, שהתאסלמו בעבר). במאות ה-9 וה-10 היו שושלות לוחמות בגבולות האימפריה הצפון מזרחיים שכבשו אזורים קטנים. השפעה תורכית אחרת הייתה דרך הממלוכים. ההשפעה התורכית החשובה ביותר הייתה עם כניסת הסלג'וקים. צאצאי הסלג'וקים יקימו את האימפריה העות'מאנית.

[עריכה] תקופת המעבר

הסלג'וקים שלטו בשנים 1055-1258, כאשר תחתם כיהן ח'ליף עבאסי בעל סמכויות סמליות. השליטה הסלג'וקית בפרובינציות נחלשה עם עליית גורמי כוח מקומיים ועם מאבקים בביזנטים במערב ובמונגולים במזרח.

המונגולים, בראשות הולגו חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן, כבשו את בגדאד מידי הסלג'וקים וביטלו את הח'ליפות העבאסית בשנת 1258. אחד מצאצאי העבאסים ברח למצרים ושמר על תוארו תחת חסות הממלוכים שם, אך בכך הגיעה לידי סופה הח'ליפות בבגדאד, שהייתה מרכז האימפריה.

המונגולים המשיכו לשלוט באזור עד 1336. בתקופה זו התרבו מאבקים פנימיים על הירושה ומאבקים חיצוניים עם הממלוכים. מנגד, עלתה שושלת העות'מאנים, אשר התחילה לכבוש אזורים בצפון האימפריה, בעוד שהממלוכים כובשים אזורים בדרומה. החברה הצבאית הממלוכית התפתחה, ושלטה במצרים בשנים 1250-1517. ב-1260 חודשה הח'ליפות העבאסית בקהיר, אולם כל סמכויות הח'ליף הועברו לסולטאן הממלוכי. במהלך המאה ה-14 המונגולים התאסלמו ונטמעו באוכלוסיה המקומית, והממלוכים כבשו את כל השטחים שהיו בעבר תחת הח'ליפות הבגדאדית.

באמצע המאה ה-15 העות'מאנים כבשו את קונסטנטינופול וב-1517 את מצרים מידי הממלוכים, ובכך נוצרת האימפריה העות'מאנית.