האימפריה הספרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דגל האימפריה הספרדית

האימפריה הספרדית היא כינוי לספרד ומושבותיה מסוף המאה ה-15 ועד למאה ה-19.
ספרד (ביחד עם פורטוגל) הייתה לראשונה מבין מדינות אירופה בעת החדשה שהתפשטה לאימפריה גלובלית, החל מעליית השלטון הנוצרי (רקונקיסטה) וגילוי יבשת אמריקה ב-1492. בשיא התפשטותה שלטה ספרד על שטחים במערב אירופה, צפון אמריקה, צפון אפריקה, דרום מזרח אסיה ובעיקר בדרום ומרכז אמריקה (אמריקה הספרדית) שם השפעת תרבותה והשפה הספרדית נשמרו עד היום.

[עריכה] ראשית האימפריה

כבר מראשית המאה ה-15 השתלטה ספרד בזכות ירושות שונות של מלכיה, על ארצות השפלה, ועל שטחים בצרפת ובאיטליה.
גילוי יבשת אמריקה בידי קולומבוס (שיצא בחסות מלכת ספרד איזבלה) פתח עידן שבו כובשים ספרדיים (שכונו קונקיסטדורים) השתלטו על דרום ומרכז אמריקה בהתאם לחוזה טורדסיאס, שחילק את "העולם החדש" בין ספרד לפורטוגל.
ב-1525 הוקמה מלכות "ספרד החדשה" (נובה איספאנה) שחלשה על מרכז אמריקה, חצי האי פלורידה וחלק ממה גדול שידוע היום כארצות הברית (אזור טקסס וקליפורניה) ובירתה הייתה מקסיקו סיטי. בין המאות ה-16 וה-18 הביאו המושבות הספרדיות באמריקה (שנשלטו בצורה של משנה למלך ספרד) עושר עצום לספרד (תוך שהם מנצלות את התושבים המקומיים וסוחרות בעבדים מאפריקה) והפכו אותה למדינה החזקה ביותר באירופה.
כדי לשלוט על דרכי המסחר בין אמריקה למזרח הרחוק השתלטה ספרד באמצע המאה ה-16 גם על הפיליפינים ועל איי הודו המזרחית (כיום מיקרונזיה וחלקים מאינדונזיה).
עם כניסת הקולוניאליזם האירופי לאפריקה כבשה ספרד החל מ-1884 את סהרה המערבית, צפון מרוקו וחלקים מגינאה שנודעו כמערב אפריקה הספרדית.

[עריכה] שקיעת האימפריה

במהלך המאה ה-18 איבדה ספרד את שטחיה בצפון אמריקה לצרפת ובחוזה 1819 מכרה את פלורידה לארצות הברית.
מלחמות פנימיות על המלוכה וסדרה של מלחמות עם מדינות אירופה (תבוסה לצרפת של נפוליאון בראשית המאה ה-19) החלישו את ספרד ונתנו את האות למלחמות העצמאות במושבות שבאמריקה (פרגוואי וונצואלה היו הראשונות ב-1811), כך שבמהלך המאה ה-19 איבדה ספרד את מרבית האימפריה שלה.
לאחר ההפסד במלחמת ארצות הברית-ספרד ב-1898 איבדה ספרד את קובה ופוארטו ריקו (אחרונות המושבות באמריקה) ואת הפיליפינים ואיי הודו המזרחית. במערב אפריקה החזיקה ספרד עד לאמצע המאה ה-20, אז קיבלו עצמאות (החל מ-1956) מרוקו, גינאה וסהרה המערבית.