האנשה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האנשה (פרסוניפיקציה) היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). האנשה משמשת לעתים קרובות כאמצעי פיגורטיבי בשירה ובפרוזה.
תוכן עניינים |
[עריכה] האנשה במיתולוגיה ובדת
בדתות ובמיתולוגיות עתיקות רבות, שהידועה בהן היא המיתולוגיה היוונית, ניתנו לאלים השונים תכונות אנושיות רבות, ביניהן רגשות כגון אהבה, שנאה וקנאה. האלים זאוס ואפולו מיוצגים לעתים קרובות כבעלי גוף אנושי.
[עריכה] השימוש בהאנשה
בדיבור ובכתיבה, האנשה יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעים שונים:
- באמצעות דימוי ('דימונה כיפהפייה מולטית/ שרועה על מגבת השיזוף של המדבר' - רוני סומק)
- באמצעות מטאפורה ('הצל צנח מכתפי ההר' - גנסין)
- באמצעות מטונימיה ('לב אוהב'; 'המלון מציע שלושה חדרים נאים')
[עריכה] האנשה בספרות
בפרוזה נעשה בהאנשה שימוש מורכב יותר מאשר בשפת היומיום או בשירה. במסגרת זו הופך החפץ, החיה, או המושג המואנש לדמות של ממש בסיפור, לעתים אף הדמות המרכזית. האנשה מסוג זה נפוצה במספר ז'אנרים ספרותיים. בספרות ילדים נעשה שימוש כה נרחב בהאנשת בעלי חיים ('פו הדב', 'גבעת ווטרשיפ' ורבים אחרים) עד כי חיות מואנשות הפכו כמעט לאלמנט סטנדרטי בז'אנר זה.
גם בז'אנר הפנטסיה נעשה שימוש רב בהאנשה, בדרך כלל כתוצאה של קסם. במסגרת ז'אנר זה נעשו מספר נסיונות מרתקים בהאנשה של מושגים אבסטרקטיים: הסופר טרי פראצ'ט כלל בסדרת ספרי 'עולם הדיסק' מספר דמויות מואנשות, שהידועה בהם היא דמות המוות; הסופר פירס אנתוני פרסם סדרת ספרים העוסקת בהתגלמויות האנושיות של מוות, טבע, זמן, מלחמה, גורל, טוב ורע; וגם ניל גיימן האניש מושגים אבסטרקטיים כגון 'חלום' ו'תשוקה' בסדרת ספרי הקומיקס 'סאנדמאן'.
השימוש בהאנשה הוא דרך נפוצה בכתיבה הפוליטית או הסאטירית. במקרה זה משמשות הדמויות המואנשות כדרך לייצוג דמויות סטיראוטיפיות, המתייחסות לסוג מסוים או לשכבה מסוימת של בני אדם. דוגמה בולטת לכתיבה מסוג זה היא ספרו ג'ורג' אורוול , 'חוות החיות', המהווה משל פוליטי.
בנוסף לשימושים אלו בהאנשה בז'אנרים שונים, משמשת ההאנשה לעתים להעתקת נקודת התצפית בסיפור, על ידי הצגתו מפיה של חיה או חפץ דומם. טכניקה זו מנוצלת, למשל, בספרו של פול אוסטר, 'טימבוקטו'.