הוליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוליזם (מתוך המילה היוונית ολoς, שפירושה שלם או כולל) היא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להקבע או להיות מוסברות רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה־20. במילון אוקספורד האנגלי, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהינו גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".
הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאה האלוהית לבין רעיון האבולוציה.
השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.
