היסטוריה של הספורט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התפתחות הספורט במשך ההיסטוריה יכולה ללמדנו רבות אודות תמורות ושינויים חברתיים ואודות הטבע של הספורט עצמו.
נראה כי הספורט הוא פיתוח ואימון של מיומנויות אנושיות בסיסיות לכשלעצמם, במקביל לשימוש התועלתי שבו. הדבר מצביע על כך כי הספורט הוא ככל הנראה עתיק כאדם הקדמון וכי הייתה זו דרך שימושית, עבור בני האדם, להגביר את השליטה בטבע והסביבה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפקידיו של הספורט
[עריכה] החלפת הפעילות הגופנית שנזנחה
הפעילות הגופנית בכלל, והספורט בתוכה בפרט, אינם אלא בבחינת סובלימציה (עידון) של ההישרדות הבסיסית ושל עולם הציד והמלחמות. אפשר ל"פזול", ולא במאמץ רב, אל כל ענפי הספורט שלאורך ההיסטוריה, מני הדו-קרב הארכאי ועד הפיינטבול המודרני ואפילו השחמט, ולדלות מתוכם את המרכיבים הדומיננטיים של ההישרדות והמלחמתיות. שלב המעבר מהפעילות ההישרדותית והקרבית-צבאית לפעילות הספורטיבית מסומן ומסומל כשלב בו שיפר האדם יכולת מסוימת, גופנית ו/או אינסטרומנטלית-כלית, ואו-אז, מטעמי שימור מסורת ואף אימוני גוף, טיפח את הפעילות ה"אבודה" ה"היא" - ההישרדותית-צבאית כפעילות ספורטיבית. דוגמאות בולטות נוכל למצוא בענפי ההאבקות, האיגרוף, הקשתות, הירי למטרה ועוד.
[עריכה] תעסוקה לשעות הפנאי
לשלב היסטורי זה ראוי לשבץ את "לידתו" של הזמן הפנוי (זמן איכות), במקביל לתהליך החיברות של האדם הקדמון ולמיסוד הדת והפולחן. כל המרכיבים הללו העלו את תרומתם המיוחדת להתפתחות הספורט: הזמן הפנוי - עיסוק בענפים גופניים לאו דווקא ממניעים פרגמטיים (הכנת הגוף להישרדות); החיברות - פעילויות משותפות בעלות אפקט חברתי-קהלי כגון תחרויות ספורט; מיסוד הדת והפולחן - התפתחות הרובד הפולחני של הספורט: תחרויות למען האלים, תפילות לניצחון, קידוש ענפים ומתחרים ועוד.
[עריכה] הכשרה למאמץ גופני עתידי
ענף עקרוני מאוד מיוחד, מודרני במידה מסוימת, אשר שומר ב"קנאות אובססיבית" על הזיקה בין ספורט וקרביות-צבאיות, הוא הפעילות הגופנית האגבית משהו המתבצעת ביחידות צבא, כמו למשל עריכת תחרויות בין מחלקות, פלוגות, גדודים, חטיבות, ואף במסגרת כלל צבאית, כשבסוף התחרות ממתין איזשהו פרס קורץ, אישי ו/או קבוצתי. בדרך זו משמש הספורט כאמצעי לשיפור יכולתו של החייל בטרם יחווה קרב אמיתי.
[עריכה] הירגעות
לא בכדי הפעילות הגופנית מקובלת כ"משחררת אגרסיות". נקודה פסיכולוגית זו מקורה באותם מטענים גנטיים המצויים ב"פנימיותו" של האדם, שראשיתם עוברי וקמאי, עוד מימי המערות והתקופה הקדם-ארכאית. בכל אדם חבוי מין אדם קדמון, שורדני ואגרסיבי, וההשתחררות הנפשית ממנו מושגת על-ידי פעילות גופנית, בעיקר תחרותית.
[עריכה] פרה היסטוריה
ישנן תגליות מודרניות רבות של ציורי קירות בצרפת, אפריקה ואוסטרליה מתחילת ימי הולדת האנושות המספקות הוכחות להיותם של טקסים רשמיים כבר בתקופה זו. בין ציורים אלו ישנם המתוארכים כלפני מעל 30,000 שנים.
ציורי תקופת האבן נתגלו במדבר לובי אשר מתארים, בין היתר, פעילויות שונות כגון שחיה וקשתות.
האמנות עצמה היא דוגמה להתעניינות במיומנויות שאינן הכרחיות להישרדות, ועל כן הוא ראיה להיותן של שעות פנאי פנויות בתקופה זו. על כן סביר להניח כי בתקופה זו התקיימו פעילויות יזומות לספורט.
כאשר ביקר לראשונה קפטן קוק באיי הוואי, ב-1778, הוא דיווח על כך שהילידים גלשו. הילידים האינדיאנים האמריקאים התעסקו במשחקים וספורט עוד לפני ביאת האירופאים, כגון משחקי לקרוס, ריצה ופעילויות אתלטיות אחרות. בני המאיה והאצטקים עסקו אף הם במשחקי כדור רציניים. המגרשים עליהם שיחקו תרבויות אלו משמשים אותנו עד היום כבסיס למספר משחקים.
מראיות היסטוריות אלו ואחרות עולה כי הספורט התפתח במקביל להתפתחות החברה האנושית עצמה.
[עריכה] סין העתיקה
קיימים פרטי אומנות ומבנים הרומזים לכך שהסינים עסקו בספורט כבר בסביבות שנת 4000 לפנה"ס. נראה כי מקור ההתפתחות של פעילויות ספורטיביות בסין היה קשור לעבודות הייצור, אמנות, מלחמה ובידור שבאותה תקופה.
נדמה כי התעמלות הייתה מאוד פופולרית בעברה של סין. כך ללא ספק המצב הוא כיום, כאשר המיומנות הגבוהה של לוליינים סינים הוא דבר מוכר בצורה בינלאומית.
בבייג'ין ישנו מוזיאון המוקדש לנושא הספורט בסין וההסיטוריה שלו. (ראו מוזיאון הספורט הסיני)
[עריכה] מצרים העתיקה
אנדרטאות למלכי מצרים רומזות כי כבר לפני אלפי שנים התעסקו המצרים בספורט, ביניהם ענפי השחיה ודייג. אפשרי כי הדבר אינו מפתיע, בהינתן בחשיבות של הנילוס לחיים במצרים. בין ענפי הספורט האחרים ניתן היה למצוא את ענף הטלת הכידון, קפיצה לגובה והתאבקות.
גם בתקופה זו טבעו של הספורט הפופולרי קשור לפעילויות היומיומיות באותה התקופה.
[עריכה] יוון העתיקה
- ערך מורחב – הספורט ביוון העתיקה
מתקופת יוון העתיקה ידוע לנו על מגוון רחב של ענפי ספורט . הנפוצים שבהם היו האבקות, ריצה, אגרוף, קפיצה למרחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס ומרוצי מרכבות. מגוון זה מראה כי כמו גם בשאר התרבויות-הציביליזציות גם ביוון השפיעה התרבות הצבאית על התפתחות הספורט ולהיפך.
תחרויות ספורטיביות מתוארות באיליאדה, מהיצירות החשובות בתרבות יוון העתיקה. סוגים שונים של תחרויות נערכים לכבוד מותו של פטרוקלס, מי שהיה ידידו בלב ובנפש של הגיבור אכילס. התחרויות, שנקראו בשם "משחקי אבל", נוהלו על-ידי אכילס, לאחר שפטרוקלס נהרג על-ידי הקטור, בנו של פריאמוס מלך טרויה. במשחקים אלה, שבהם נטלו חלק ידידיו המפקדים של ההרוג, באו ערכי רוח הצוות וחישול האופי לידי ביטוי. אכילס, כמנהיג התחרויות הללו, מציע פרסים כמספר המשתתפים. הפרסים היו חלק מרכושו ומכלי נשקו של החלל, ובנתינתם כפרס, הושג אפקט שימור שם הנפטר ופועלו.
המשחקים האולימפיים העתיקים נערכו כל ארבע שנים ביוון העתיקה. היוונים הקפידו באדיקות רבה על מחזוריות זו מחד ועל רצף מחזורי המשחקים מאידך, בעיקר משום שיוחסו להם סימני לוואי אליליים-מקודשים, ואלה נערכו בחסות זאוס, ראש האלים ההלני. המשחקים נקראו גם בשם "משחקי שנת החמש" מכיוון שספרו את שנת המשחק פעמיים: פעם כשנת משחק ופעם כשנה הפותחת את המחזור הבא. המשחקים נערכו לא רק כאירוע ספורטיבי, אלא גם כחגיגה של המצוינות של היחיד, מגוון אומנותי ותרבותי וכן גם כאירוע תיירותי עבור חידושים בתחום האדריכלות והפיסול.
במקורה, הייתה זו תקופה של אסירות תודה וכבוד כלפי האלים היוונים. הוכרזה הפסקת אש בזמן אירועי המשחקים ועל כן פעולות צבאיות והוצאות להורג הושעו לפחות להלכה. מדובר על כל "חודש השלום" (תקופה המקבילה לחודש אוגוסט) כשהמשחקים נערכו בסך הכול במשך חמישה ימים: יומיים לפני מחצית החודש, ויומיים לאחריה. כל זאת על מנת לאפשר לאנשים להתקהל בשלום ולהשלים את האירוע בצורה מתורבתת.
המתחרים שהגיעו לאולימפיה מכל רחבי יוון ומכל העולם היווני, לרבות האורחים והצופים, נחשבו למקודשים ובעלי חסינות שחלילה מלפגוע בהם. על רקע זה מסתברת היטב ההוראה האוסרת על הכנסת כלי נשק לאולימפיה. כמו-כן כל ספורטאי נאלץ להישבע מול פסלו של זאוס שהוא יווני, זכר, חופשי ומי שלא ביצע אף אחד מהפשעים הבאים: רצח, חילול הקודש והפרת כללי השלום.
[עריכה] רומא העתיקה
- ערך מורחב – ספורט ברומא העתיקה
הפעילות הגופנית הספורטיבית ברומא העתיקה הייתה נחלתם של מעטים: אנשי מקצוע מזה ושבויי מלחמה מזה. את הספורט הרומאי איפיינו התכונות הבאות: נוקשות וקשיחות, שעשועיות, תועלתיות ופוליטיזציה. צמד האטרקציות הרומיות - מירוץ המרכבות ושעשועי הדם (קרבות גלדיאטורים) - נועד לרכז את ההמונים ביציעי הצופים, למוסס את האגרסיות שלהם ולהגביר את תמיכתם בבית הקיסרות על ידי עידוד היצר הפטריוטי. פה-ושם מוצאים השפעות יווניות, אך אלה נועדו לבני האריסטוקרטיה. שני דברים חסרו בספורט הרומי, שכה ייחדו את זה היווני - העדר גימנסיונים (ספורט במערכת החינוך) ותחרויות על בסיס (כמעט) חובבני.
[עריכה] התפתחויות אירופאיות וגלובליות
על פי הידוע לנו, הספורט הקבוצתי מאפיין בעיקר את התרבויות המערביות. ספורט יחידים, כגון התאבקות וקשתות, תורגל בכל רחבי העולם, אולם הספורט הקבוצתי המודרני צמח באירופה ובעיקר באנגליה. ישנן מספר דוגמאות נגדיות שראוי לציינן, ביניהם קבדי שמוצאו בהודו וכן גם טלאצ'טלי.
הספורט הפך להיות במידה הולכת וגוברת למאורגן ומסודר מתקופת המשחקים האולימפיים בעת העתיקה ועד לימינו. פעילויות שהיו הכרחיות להשגת אוכל ולהישרדות, הפכו להיות פעילויות סדירות המתקיימות לבידור או תחרות, כגון צייד, דייג וגננות. המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני יצרו שעות פנאי רבות נוספות ואפשרו צפייה בתחרויות ספורט ונגישות גדולה יותר אליהן.
מגמות אלו נמשכו ואף גברו בעקבות התפתחות תקשורת ההמונים ותקשרות גלובלית. המקצוענות הפכה להיות שכיחה ובכך הוסיפה לעלייה בפופולריות של הספורט. הדבר מזכיר את האידאל היווני לפיו ניצחון במשחקים היה מבוקש במיוחד ומתוגמל בענף זית, אות לכבוד הרב אותו היה המנצח מקבל בכל רחבי יוון ובמיוחד בעירו.
