חמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חמנית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו פסיגיים
סדרה:	אסטראים
משפחה:	מורכבים
סוג:	חמנית
שם מדעי
Helianthus annuus

חמנית היא סוג צמחים הנמנה על משפחת המורכבים (Compositae).
הסוג חמנית כולל כ־50 מינים וביניהם החמנית החד שנתית (H.annuus.L) שהינו הצמח החקלאי העיקרי מסוג זה.
מוצא החמנית במערב אמריקה הצפונית. החמנייה גודלה על־ידי האינדיאנים בצפון אמריקה למאכל ולשמן והובאה על־ידי הספרדים לאירופה במאה ה־17, שם הופצה כצמח גן לנוי, למאכל ולמרפא.
חמנית מגדלים בעיקר לשמן באזורים נרחבים בעולם: במזרח אירופה, בדרום וצפון אמריקה, בדרום אפריקה, באוסטרליה, ספרד והתורכיה.
זנים לפיצוח (מאכל גרעינים) נפוצים באזור הים התיכון, בישראל, תורכיה וספרד.

תוכן עניינים 1 ביולוגיה 1.1 תיאור החמניה 1.2 מערכת השורשים בחמניה 1.3 הפריה בחמנית 1.3.1 מנגנון אי התאם עצמי בחמנית 1.4 הליוטרופיזם 2 סיקור זני הפיצוח בארץ 3 מחלות ומזיקים

[עריכה] ביולוגיה

[עריכה] תיאור החמניה

הגבעול גליל ,שעיר וגס, הולך ודק כלפי מעלה. עביו מותנה בתנאי הגידול ובדרך־כלל קיים קשר בין קוטר הגבעול וקוטר הקרקפת, המאפשר לאמוד את היבול עוד לפני פריחה.
עלי הכותרת של החמנית שעירים עם פטוטרות ארוכות וטרפים דמויי לב ומפורצים. מספרם 20 - 30.
תפרחת החמנית היא קרקפת המורכבת מפרחים צינוריים חד מיניים נקביים, הערוכים בקרניים אקסצנטריות היוצאות מן המרכז. הדור החיצוני מורכב מפרחים לשוניים עקרים. מספר הפרחים בדרך־כלל 500 - 2500 בהתאם לגודל הקרקפת.
שורש החמנית שפודי ומסתעף בעיקר בשכבת הקרקע העליונה, בה קוטר בית השורשים עשוי להגיע ל־2 מטרים ויותר. חלק מהסעיפים מעמיקים בקרקע עד כדי 2 מ'.

[עריכה] מערכת השורשים בחמניה

בחמניה ישנו מנגנון הנקרא "שלטון קודקודי", שליטה של החלק הגדל מהר (החלק שבקצה הנצר) על התפתחותם של שאר חלקי הצמח. בחמנית ישנו קודקוד נצר גדל אחד, ובנוכחותו אין גידול נראה לעין של הניצנים שבחיקי העלים מתחתיו. נוכחותו של קודקוד זה משנה את אופי ההתפתחות של נצרים אחרים בחמנית לדוגמה, הענפים הצדדיים גדלים אבל רק לכיוון אופקי, אלא אם כן מוסר הקודקוד הראשי ואז הם פונים מעלה. קודקודי נצר מתפתחים מעודדים היווצרות עוד ועוד שורשים, אך השורשים הקיימים אינם מתפתחים ומתרחבים. השפעת הקודקודים הגדלים גורמת למכלול התהליכים ההתפתחותיים המביאים להיווצרות כל התאים השונים המרכיבים את מערכות ההובלה ובנוסף היא אחראית לקישור העלים החדשים עם שאר חלקי הצמח. נוכחות והתפתחות רקמות הנצר שומרות על קיומו של ציר הצמח המקשר ביניהם לשאר חלקי הצמח, ובמיוחד לשורשים. כאשר רקמות הנצר מוסרות הציר המוביל אליהן מתנוון, ובכך מתחילה החמנית בתהליך גסיסה.

[עריכה] הפריה בחמנית

[עריכה] מנגנון אי התאם עצמי בחמנית

ההפריה בחמניה היא זרה וההאבקה מבוצעת בעיקר על־ידי דבורים . בחמניות קיים "מנגנון אי התאם עצמי" מנגנון גנטי המונע האבקה עצמית (מפחית ניוון בשארית) ובכך שומר ואף מגדיל את השונות הגנטית בחמנית. מנגנון זה מבוסס על אינטראקציה בין גרגירי האבקה לרקמות העלי. רקמת העלי מונעת התפתחות תקינה של גרגרי האבקה ובכך נמנעת עצם ההפריה. אי ההתאם מתקבל במקרה שבו גמטות שמקורן באותו צמח חמנית או גמטות ממקור זר הנושאות אללים זהים לאלו של אותה החמנית.

[עריכה] הליוטרופיזם

החמניה מפורסמת בתכונת ההליוטרופיזם שלה אשר הקנתה לה את שמה בשפות שונות. האיבר המבצע הליוטרופיזם הוא התפרחת, העוקבת אחר תנועת השמש עד לשלב שבו הפרח בוגר - תחילת ההאבקה. גם לפני הפריחה מתקיים הליוטרויפיזם של העלים העליונים. בהליוטרופיזם מעורבים רצפטורים לאור (פוטורצפטורים). הסידור של הרצפטורים מאפשר לצמח "לחוש" את כיוון האור על רצפטורים אלו אין כיום מידע. (קולר, 2003)

[עריכה] סיקור זני הפיצוח בארץ

מחזור הזרעים הנפוץ בארץ בגידול חמניות הינו של 4 שנים. בארץ נהוג לגדל חמניות בשתי שיטות בעל ושלחין היבול בגידול שלחין גדול פי 2.5 עד 3 מגידול בעל, ההבדל בעלויות אינו מתבטא בהכנת השטח אלא בהוצאות ההשקיה. החמנית הינה גידול קיצי המחייב שמירה על הקרקע נקייה מעשבים במהלך החורף. ישנם כ־20 הרביצידים המאושרים לריסוס חמנית, חלקם משמשים כקדם הצצה –הם שאריתיים בקרקע אך לא פוגעים בחמנית ,וחלקם בררניים מבחינת מגע. (כיתאין – שה"מ, 2004)

נכון לשנת 2004, זני הפיצוח השונים בארץ מתאפיינים בהקניית תכונות שונות המשפרות את ייבול החמנית ומאפשרות להגיע ליבול רב, בעל איכות גבוהה.
שיפור זני החמניות כולל פיתוח חמנית בכירה או אפילה, פיתוח זנים בעלי ייבול איכותי הניתן לפיצוח בקלות ,שיפור והקניית עמידות למחלות שונות התוקפות את הצמח.
הזנים הבכירים ביותר הם חמניות הפורחות לאחר 55- 60 יום (ד.י"3, עומר, שמש) והאפילים ביותר פורחים לאחר 75 יום (הזרע 2004) גובהם של מרבית הזנים הנמצאים היום בשוק נע בין 140- 160 ס"מ, פרט "קו 10" שהוא זן ננסי (80 ס"מ).
לזנים שונים פיתחו עמידות למחלות התוקפות את הגידול, עמידות גבוהה לעלקת הוקנטה לזן "הזרע 2005" בעוד הזן ד"י3 הוא הרגיש ביותר לעלקת. עמידות גבוהה במיוחד לחילדון העלה הוקנתה לזנים :הזרע 2658" ולזן" י2000". (ש.כיתאין – שה"מ, 2004)
משום שבארץ גידול החמניות מתמקד בעיקר בסוג לפיצוח, המדד לאיכות גבוהה של זנים הוא אורך הזירעון, כל הזנים החדשים מצטיינים באורך זרע של 22 מ"מ לפחות. כאשר בוחנים את ייבול הזנים יש להתחשב באחוז היבול שהוא סוג א', מכיוון שיבול שאינו סוג א' ערכו המסחרי יורד. הזן "הזע 2658" מצטיין ביבול גבוה (מעל 300 ק"ג וכ־80% מיבול זה סוג א'). בשאר הזנים היבולים נעים בין 250 -290 ק"ג כשאחוז הזרעים הממוין סוג א' עומד על כ־75%. (כיתאין - שה"מ - 2004)

[עריכה] מחלות ומזיקים

חילדון - מחולל המחלה היא הפטרייה Puccinia Heliathi. המחלה הורסת את הרקמות המטמיעות של הצמח, ככל שהיא מקדימה להופיע כך היבול קטן. הפטרייה משלימה את מחזור חייה על החמנית ועוברת מעונה לעונה על־ידי שרידי הצמחים ונספחיהם.

ריקבון הקרקפת - מחולל המחלה פטרייה מהסוג Rhizopus, המועברת לקרקפת על־ידי ציפורים. מחלות נוספות אשר ניתן למנוע בעזרת טיפול מתאים.

כשותית - גורמת לצמחים ננסים, ללא יבול במקרים קשים. ניתן להימנע על־ידי חיטוי הזרעים ברידומיל. קישיון רולפסי - נפוצה בשדות שלחין וסימנייה הם נבילה מוקדמת של עלים, ריקבון לח ונקודות לבנות על השורש. ניתן להימנע על־ידי שימוש בשיטת בעל.

מקרופמינה ('Sclerotium Bataticola) - פטריית קרקע, אשר מופיעה בתנאי יובש השקיה נכונה תוריד את פגיעתה בגידול.

עלקת – ראו ערך.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חמנית