יוסף ריבלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף ישעיהו ריבלין (1837 לערך - 1896), מראשי הקהילה היהודית בירושלים.
נכדו של רבי הלל ריבלין משקלוב תלמיד הגר"א. נודע בכינויו באידיש "רבי יושעה השטטלאך מאכער" (בונה השכונות).
היה ראש ועד כל הכוללים שאיחד את כל קהילות האשכנזים בירושלים (למשך תקופה אף את קהילת הספרדים). כן כיהן כמזכיר "הוועד הכללי כנסת ישראל".
תוכן עניינים |
[עריכה] כפעיל ההתישבות מחוץ לחומות
ריבלין היה הכח המניע ליציאה אל מחוץ לחומות והקמת שכונות רבות ביניהן נחלת שבעה ומאה שערים, וכן היה מהיוזמים ליסוד פתח תקוה.
הוטחה בו הרבה ביקורת מצד חלק מאנשי ירושלים גם על הסיכון שביציאה מחוץ לחומות וגם על שימוש בכספי החלוקה מחו"ל למטרות קיום מצוות "הרחיבי מקום אהלך" (כלשונו כפי שנכתב גם בספר קול התור של רבי הלל ריבלין). ריבלין טען באיגרותיו לחו"ל כי המקטרגים הם מיעוט ורוב אנשי ירושלים לצידו. כדי להוות דוגמה ליציאה מחוץ לחומות גר במשך שנה וחצי לבדו בשכונת נחלת שבעה (באותה תקופה במשכנות שאננים התגוררו רק בשעות האור ולפני השקיעה היו חוזרים לתוך העיר העתיקה) עד שהצטרפו אליו אנשים נוספים.
[עריכה] כתביו
כתב את הספר "ברית אבות בסערת אליהו" שהוא ספר פזמונים המבטאים את עקרונות הגאולה על פי הגר"א, בספר הקיים בידינו היום מעורבים גם פיזמונים של צאצאיו והחוקרים חלוקים ביניהם לגבי אילו פיזמונים נכתבו על ידו.
אסופה ממאמריו נתפרסמה בשנת 1966 בספר מגילת יוסף.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מוסד היסוד - תולדות ראשית היישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א
- ברית אבות בסערת אליהו - ספר הפזמונים לר' יוסף ריבלין