ישראל אומן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' ישראל אוֹמַן (Robert J. Aumann, נולד ב-8 ביוני 1930), מתמטיקאי ישראלי החוקר את תורת המשחקים, חתן פרס נובל לכלכלה ב-2005.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חיים וקריירה אקדמית
אומן נולד בעיר פרנקפורט שבגרמניה. משפחתו היגרה לארצות הברית ב-1938, כחודשיים לפני ליל הבדולח. אומן הינו בעל אזרחות אמריקאית בנוסף לזו הישראלית וחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.
למד בישיבה תיכונית במנהטן, ואחר כך למד לתואר ראשון במתמטיקה בניו יורק סיטי קולג' ולתואר שני ותואר דוקטור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). ב-1955 עבר לאוניברסיטת פרינסטון, שם חקר את תורת המשחקים, שהייתה תחום מחקר חדש באותה העת. בשנת 1956 עלה לישראל והתיישב בירושלים.
בשנת 1955 נישא לאסתר שלזינגר, בתו של ד"ר אברהם שלזינגר, מנהל בית החולים "שערי צדק", שאותה פגש בניו יורק, לשם באה כדי להשתלם בצורפות. לזוג נולדו חמישה ילדים. בנם הבכור, שלמה אומן, נפל במבצע שלום הגליל. אסתר אומן נפטרה ב-1998. בשנת 2005 נשא אומן לאישה את בתיה כהן, אחותה הגדולה של אסתר.
עד לפרישתו לגימלאות היה חבר סגל המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית. כיום הוא מכהן כפרופסור אמריטוס במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית ומְרַכֵּז מחקר בינתחומי העוסק בתורת המשחקים ובשימושיה.
אומן, כיהודי דתי לאומי שבא מעולמה של הקהילה היהודית בגרמניה, התחנך וחי ברוחה של תפיסת "תורה עם דרך ארץ" של הרב שמשון רפאל הירש. כתב מספר מאמרים המדגימים שימוש בכלים מתמטיים לביאור סוגיות סבוכות בתלמוד. את העיקרי שבהם, העוסק בסוגיה במסכת כתובות, הקדיש לזכר בנו הבכור, שלמה אומן, שנפל במבצע שלום הגליל. אומן עסק גם בנושא השנוי במחלוקת של הדילוגים בתורה, ואף דחף לפרסומו של מאמר מדעי בעניין בכתב העת Statistical Science. ב-1996 השתתף בוועדה של מתמטיקאים שבחנה טענה לקיומו של מידע סמוי בתורה. הוועדה ערכה ניסויים נוספים שנועדו לבדוק טענה זו, וניסויים אלה לא הצליחו לאשש את הטענה [1].
[עריכה] עבודתו המדעית
פרופסור אומן זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בתחום תורת המשחקים, שהיא ענף מתמטי שמטרתו לחקור מצבי עימות ואסטרטגיות לקבלת החלטות. אומן נחשב למייסדם של כמה ענפים בתורת המשחקים. הוא הראשון שניתח באופן מאורגן סדרות של משחקים, כשהוא מראה כיצד עצם החזרה על אותו מצב יכולה לאכוף התנהגות של שיתוף פעולה, גם כאשר המשחק הבודד אינו מעודד התנהגות כזו. בעקבות עבודתו, משתמשים כלכלנים בשיטות מתחום תורת המשחקים לניתוח מצבים מתמשכים של ניגוד אינטרסים, כמו מלחמות מחירים בין יצרנים המתחרים על אותו שוק.
אומן יצר כלים לטיפול במצבים של ידיעה חלקית, כאשר לכל שחקן יש ידיעה מוגבלת על התוצאות האפשריות של המשחק, ועל המידע שעומד לרשות יריביו. בתחום זה הראה אומן כיצד להגדיר 'ידע כללי': לא זו בלבד שמידע כזה משותף לכל השחקנים; ואף לא רק שכל אחד מהם יודע שהמידע משותף לכולם; אלא כולם יודעים שכל אחד מהם יודע שהמידע משותף לכולם, וכן הלאה.
אומן הציע גם מושג חדש של שיווי משקל מתואם, שהוא כללי יותר משיווי משקל נאש שיצר ג'ון נאש בשנות ה-50.
בתחילת שנות השמונים נמנה עם צוות הכותבים של הקורס "תורת המשחקים" באוניברסיטה הפתוחה.
[עריכה] פרס נובל
בשנת 2005 זכה, ביחד עם פרופ' תומס שלינג (מאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית), בפרס נובל לכלכלה, על "הגברת ההבנה בנושאי עימות ושיתוף פעולה במסגרת תורת המשחקים". בנימוקיה למתן הפרס הסבירה הועדה שבעקבות עבודותיהם של אומן ושלינג הושגה הבנה רחבה יותר של מושג הרציונליות, והתנהגויות שקודם לכן נחשבו לבלתי רציונליות ניתנות עכשיו להסבר רציונלי. מעניין לציין ששלוש שנים קודם לכן קיבל את פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, על שהראה מקרים רבים בהם השיפוט האנושי מוטעה, ומוביל להחלטות לא רציונליות.
במסיבת העיתונאים שכונסה עם פרסום הידיעה על הזכייה בפרס אמר אומן [2]:
- "הפרס הזה הוא במפורש לא רק עבורי, הוא מגיע לאסכולה שאנחנו פיתחנו פה בארץ, ואני לא היחידי, בתורת המשחקים. הפכנו את ישראל למעצמה מספר אחת בעולם במקצוע הזה".
בראיון לשבועון "מקור ראשון" הציג אומן את עבודתו הכלכלית על רגל אחת [3]:
- "לקחתי מודל שפיתח לויד שפלי, שלדעתי גם לו מגיע פרס נובל, והוכחתי על פיו, שבמשק שבו כל השחקנים קטנים - יש שיווי משקל של מחירים, ולאף אחד אין השפעה. במודל של משק מודרני, שבו יש רצף של סוחרים, לאף אחד אין השפעה על המחירים".
בשטוקהולם נתן אומן הרצאת נובל, תחת השם "מלחמה ושלום", שאלה חלק מעיקריה:
- המלחמה איננה אי-רציונלית, אלא יש לחקור אותה על-מנת להבין ולמנוע אותה;
- תורת המשחקים החוזרים מעבירה את הדגש מה"עכשיו" אל ה"אחר-כך";
- עשיית שלום פשטנית עלולה לגרום למלחמה, ואילו מירוץ החימוש, איומי מלחמה אמינים וחורבן הדדי מובטח עשויים למנוע מלחמה באופן מהימן.
[עריכה] פרסים אחרים
פרס הנובל בו זכה אומן מצטרף לשורה ארוכה של פרסים שזכה בהם, בין השאר:
- 1983: פרס הארווי
- 1994: פרס ישראל בחקר הכלכלה
- 1998: פרס ע"ש ארווין נמרז בכלכלה
- 2002: פרס א.מ.ת (פרס האומנות המדע והתרבות) בכלכלה
- 2006: יקיר ירושלים [4]
[עריכה] עמדותיו הפוליטיות
אומן הינו מראשוני החברים בעמותת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ורעיון ארץ ישראל השלמה. החשיפה הנרחבת שלה זכה בעקבות זכייתו בפרס נובל הביאה לידיעת הציבור את דעותיו הפוליטיות, שאותן אין הוא מהסס לבטא ברבים.
אומן התנגד בנחרצות לתוכנית ההתנתקות.
בנאום שנשא בתחילת 2006 בכנס הרצליה ביקר באופן חריף את היחס למפוני גוש קטיף, באומרו "הטיפול בפליטים המגורשים מהווה חרפה לאומית. הרבה מהפליטים נמצאים עדיין בבתי מלון, כמעט חצי שנה אחרי הגירוש, בלי תנאים מינימליים. רובם לא הגיעו לדיור של קבע או אפילו לדיור זמני מתקבל על הדעת. אין עבודה. הילדים מיואשים. לא מדובר באויב מפר חוק, אלא באנשים ערכיים ממלח הארץ. אני לא שותק ולא אשתוק בעניין הזה." [5].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר הבית של אומן
- פרס נובל לכלכלה - 2005
- ההודעה על הזכייה והנימוקים
- סיקור בעיתונות הישראלית על ההודעה: הארץ 1, הארץ 2, מקור ראשון, בשבע, NRG
- סיקור בעיתונות הישראלית על קבלת הפרס: הארץ, חדשות MSN, Ynet,
- הנימוקים להענקת פרס א.מ.ת לשנת 2002 לאומן
- פירושו למשנה "בענין מי שהיה נשוי שלוש נשים", בקובץ מוריה
- גנאלוגיה מתמטית של ישראל אומן באתר The Mathematics Genealogy Project
- נאומו של אומן בכנס הרצליה, אתר Ynet, מוצ"ש ה-21 בינואר 2006
- "הבחירות האלה הן על הגירושים הבאים" - ראיון עם פרופסור אומן, מאת: ערן בר טל, אתר NFC
- "מעשה ביהודי שרצה לעבור נהר על חבל" - ראיון עם פרופסור אומן בנושא סקרים, מאת: זאב גלילי.
- "שלום ללא אשליות", מאמר מאת פרופסור ישראל אומן, באתר "אומדיה"
1969: פריש, טינברגן 70: סמואלסון 71: קוזנץ 72: היקס, ארו 73: לאונטיף 74: מירדל, האייק 75: קנטורוויץ' טג'אלינג ס. קומפאנס 76: פרידמן 77: אולין, מיד 78: סיימון 79: שולץ, לואיס 80: קליין 81: טובין 82: שטיגלר 83: דברה 84: סטון 85: מודיליאני 86: ביוקנן 87: סולו 88: אלה 89: הבלמו 90: מרקוביץ', מילר, שארפ 91: קואז 92: בקר 93: פוגל, נורת' 94: הרסני, נאש, סלטן 95: לוקאס 96: מירליס, ויקרי 97: מרטון, שולס 98: סן 99: מנדל 2000: הקמן, מקפאדן 01: אקרלוף, ספנס, שטיגליץ 02: כהנמן, סמית 03: אנגל, גריינג'ר 04: קידלנד, פרסקוט 05: אומן, שלינג 06: פלפס |