לודיטים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלוּדיטים היו קבוצה של פועלים אנגלים בתחילת המאה ה-19 שמחו – לעיתים על ידי הריסת מכונות – נגד השינויים שגרמה המהפכה התעשייתית, שינויים שהם חשבו שמאיימים על פרנסתם.
התנועה התפשטה במהירות באנגליה בשנת 1811, כשמפעלי צמר וכותנה רבים נהרסו, עד שהממשלה הבריטית דיכאה אותה באכזריות. הלודיטים נפגשו בלילה בשדות שסביב הערים התעשייתיות, כשהם מתאמנים בתמרונים שונים. אזורי ההתפרעות העיקריים היו בנוטינגהמשייר בנובמבר 1811, ואח"כ בווסט ריידינג ביורקשייר בתחילת 1812, ובלנקשייר במרץ 1812. קרבות שקולים בין הלודיטים להצבא הבריטי ארעו בטחנת בורטון במידלטון, ובטחנת ווסטת'וטון, שניהם בלנקשייר. שמועות מאותו הזמן טענו כי סוכנים של הממשל היו מעורבים בגרימת ההתפרעויות והקרבות. שופטים וסוחרי מזון היו למטרות לאיומי רצח ולהתקפות בידי גנרל לוד האנונימי ותומכיו.
"הריסת מכונות" (חבלה תעשייתית) נעשה לפשע שעונשו מוות, ושבע עשרה אנשים הוצאו להורג ב1813. רבים אחרים הוגלו לאוסטרליה. בזמן מסוים, היו יותר חיילים בריטים שנלחמו בלודיטים מאשר חיילים שנלחמו בנפוליון בספרד.
[עריכה] דעתו של אי. פי. ת'ומפסון על הלודיזם ב"יצירתו של מעמד הפועלים האנגלי"
בספר הקלאסי שלו על ההיסטוריה האנגלית, "יצירתו של מעמד הפועלים האנגלי", אי. פי. ת'ומפסון הציג את דעתו על ההיסטוריה הלודיטית.
הלודיטים בדרך כלל אופיינו, וכן השם שלהם נעשה שם נרדף, לאנשים שמתנגדים לכל שינוי – בעיקר לשינוי טכנולוגי כמו זה שהתרחש באותו זמן בתעשיית האריגה באנגליה. הם בדרך כלל מוצגים כאלימים, בריונים, ולא מאורגנים.
ת'ומפסון מציג טענות רבות כנגד ראייה זו של הלודיטים. הוא מנסה להראות כי הלודיטים לא התנגדו לטכנולוגיה החדשה, אלא כי הם התנגדו לשינוי של המחירים שנקבעו באופן מסורתי, ולפיכך ההנהגה של מה שהיום נקרא השוק החופשי.
ת'ומפסון טוען כי השימוש ברטוריקה של שוק חופשי נעשה כל כך רגיל ומשכנע היום שקל לשכוח כי הבסיס הרעיוני לשוק חופשי פותח רק לאחרונה, בערך בתקופתם של הלודיטים. לפני תקופה זו, בעל מלאכה היה מבצע את עבודתו עבור מחיר נתון. הרעיון של חישוב המחיר על פי העבודה, החומרים והרווח היה זר להם, וכן לרוב האנשים מתקופה זו.
ת'ומפסון מציג כמה דוגמאות המראות כי הדבר שהלודיטים התנגדו לו הייתה השיטה הכלכלית החדשה. לדוגמה, השיר הלודיטי, "נצחונו של הגנרל לוד":
"האשם עלול לפחד, אך הוא לא מתנקם
בחייו או רכושו של האדם הישר.
כעסו הוא רק על מסגרות האריגה
ולאלה שמפחיתים את המחירים הישנים".
ת'ומפסון מצטט תיאורים היסטוריים של ההתקפות הלודיות על בתי מלאכה שבו הרסו חלק ממסגרות האריגה, בעוד אחרות (שבעליהן כיבדו את המנהגים הכלכליים הישנים, ולא ניסו להוריד מחירים) לא נהרסו.
שנית, ת'ומפסון מתנגד לדעה כי הלודיטים היו בריונים. היו מעט מאוד מעצרים והוצאות להורג של הלודיטים, ובכל זאת הם פעלו באופן יעיל ביותר כנגד כוחות המדינה. הסברו של ת'ומפסון לזה הוא כי הם פעלו בהסכמתן של הקהילות המקומיות.
כמו כן, ת'ומפסון טוען כי הלודיטים היו מאורגנים. הוא מציין כי בחלק מהפעילויות שלהם היו מעורבים יותר ממאה איש.
לסיכום, דעתו של ת'ומפסון היא, כי בהצגה של הלודיטים כבריונים וונדליסטים, אנו ממשיכים את התעמולה של אז. המציאות היא כי הלודיטים היו אנשים רגילים שמחו כנגד שינויים מסוימים.
הדעה ההפוכה, היא כי הלודיטים היו קבוצה פארמילטרסיטית, שניסתה לכפות מונופול ייצור עבור רווחתם הם על ידי סאבוטאג'.
[עריכה] לודיטים טכנולוגיים חדשים
בתקופה האחרונה, מספר חוקרים, פעילים וממציאים החלו לראות את הטכנולוגיה כמפלצת, שניתן לשלוט בה רק על ידי חלק מעצמה. ה"לודיטים הקיבורגים" ממציאים טכנולוגיות אישיות יותר, כמו מערכות מחשב הנישאות על הגוף, על מנת למנוע את החדירה של הטכנולוגיה שסביבם. לדוגמה, הם משתמשים בטכנולוגיית הקלטה אישית על מנת להתנגד להיררכיה המפקחת החד צדדית.
