לוחמה בשטח בנוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוחמה בשטח בנוי (בראשי תיבות: לש"ב) היא שיטת לוחמה לקרבות המתנהלים בשטח בנוי כגון עיר, כפר או מחנה פליטים. בעברית למונח זה יש מספר משמעויות.
- לוחמה בשטח בנוי הוא התרגום הכללי ל MOUT ("מבצע בשטח עירוני") שזה השם באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לניהול כוחות צבא (טנקים, מסוקים, רכבים וחי"ר) בתוך עיר אויב.
- לוחמה בשטח בנוי הוא גם התרגום ל CQB ("קרבות במתחמים סגורים") שזה השם באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לצוות חי"ר המורה כיצד להילחם (לטהר בית, לחפות, להסתתר מצלפים וכו) בתוך שטח עירוני עויין.
- לש"ב הוא שם ספציפי של שיטת לוחמה ישראלית.
המונח לוחמה בשטח בנוי הוא מודרני ומתייחס לקרבות שהתרחשו החל מהמאה ה-20 ואילך. מאמר זה מתמקד בעיקר בלוחמה בשטח בנוי בעת החדשה. ללוחמה בשטח בנוי בעת העתיקה ראו: לוחמת מצור.
תוכן עניינים |
[עריכה] מונחים
מונחים צבאיים:
- LIC (עימו"ג) - עימות מוגבל, או ליתר דיוק: "עימות בעצימות נמוכה". זוהי בעצם מלחמה מול כוחות גרילה, ארגוני טרור ומיליציות לא-סדורות ולא מלחמה בהיקף מלא של צבא מול צבא.
- MOUT - ה"מקרו" של לש"ב. כיצד לפרוס כוחות חי"ר, טנקים, נגמ"שים, ג'יפים, כלים הנדסיים וכוחות מיוחדים בשטח עירוני עוין ולתכנן תוכנית קרב שבה הם יצלחו להכריע את האויב בעיר עם מינימום אבידות הן לחיילים והן לאזרחים חפים מפשע.
- CQB - ה"מיקרו" של לש"ב. אימון כל צוות (בעיקר כוחות מיוחדים וחי"ר) ללחימה במתאר של שטח עירוני בנוי, עם בתים, אזרחים ושדה ראייה מוגבל.
- שו"ב (שליטה ובקרה) או C4ISR שזה ראשי תיבות של command, control, communications, computers, intelligence, surveillance, and reconnaissance (פיקוד, שליטה, קשר, מחשבים, מודיעין, מעקב וסיור): כינוי למערכות שליטה ובקרה, קשר, ריגול ותצפית המאפשרים לנהל את שדה הקרב תוך קבלת מידע בזמן אמת על זירת האירועים והעברת פקודות בקשר לכוחות בשטח.
מונחים משפטיים:
- משפט בינלאומי פומבי - אוסף חוקים ואמנות המסדירים את כללי הלחימה והתנהגותן של מדינות. החוק הבינלאומי קובע איזה פעולות מלחמתיות הן לגיטימיות וחוקיות ואלו פעולות הן לא חוקיות ואף פשע מלחמה.
- אמנת ז'נבה - אמנה המושפעת מהתפישה ההומניסטית ושיח זכויות אדם הבאה להגדיר את המותר והאסור במלחמה. מטרתה היא להגביל את כמות הנזק הנגרם לחפים מפשע במהלך מלחמות ולמנוע התרחשות זוועות כמו טבח שיטתי של אזרחים חפים מפשע.
- Combatant ("חמוש") - אדם שלוקח חלק פעיל בלחימה (שימוש בנשק, הנחת מטענים, פיקוד על כוחות לוחמים). זוהי מטרה לגיטימית לאש הצבא.
- Uncombatant ("חף מפשע" או "עובר אורח") - אזרח שלא לוקח חלק בלחימה. לרוב הוא עובר אורח המנסה להתחמק מהאש של שני הצדדים. עפ"י אמנת ז'נבה והאמנות הבינלאומיות אסור לפגוע באזרחים חפים מפשע.
- עקרון המידתיות - עקרון בחוק הבינלאומי הקובע שחוזק ההתקפה וחוזק כוח האש צריך להיות פרופורציונלי למידת האיום ולא יותר מהנדרש בשביל לנטרל את האיום (או לפגוע במטרה) מבלי לגרום נזק לתשתיות אזרחיות הסובבות אותה. לפי עיקרון זה, הפעלת כוח אש מופרז היא לא חוקית ואף יכולה להיחשב לפשע מלחמה. לדוגמה: מחיקת חצי עיר בארטילריה בשביל להרוס בסיס צבאי קטן שנמצא בפאתי העיר היא הפרה של עקרון המידתיות.
כלי נשק ואמצעי לחימה המשומשים בידי מיליציות לא סדורות:
- צלף - רובאי המיומן בפגיעה מדויקת במטרות. לרוב הצלף מסתתר ומכין מארב, ויורה כאשר הוא מזהה מטרה חשופה. שטח עירוני בנוי (וכן הרוס) מהווה גן עדן לצלפי גרילה.
- Booby Trap ("מלכודת פתאים") - מטען חבלה (פצצה) קטן המוסווה או מוסתר בתור חפץ תמים.
- מטען גחון - מטען חבלה כבד במיוחד (משקל של עשרות קילו) המיועד לפגוע ברכב קרבי משוריין כגון טנקים. באנגלית מטען כזה נקרא belly charge או IED, ראשי תיבות של Improvised explosive device.
- RPG - כינוי למטולי רקטות מכל סוג שהם, לרוב מטולי RPG-7 רוסיים כנגד טנקים. המטולים הזולים, אך היעילים, נפוצים מאוד בקרבות כאלה ומהווים איום רציני על כוחות חי"ר ושריון של הצבא, ואפילו על מסוקים לא זהירים.
- "טכניקל" (technical): ג'יפ או כלי רכב הנושא עליו נשק כבד כגון מקלע כבד או תותח ללא רתע.
[עריכה] סקירה כללית
לוחמה בתוך עיר שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח כנגד צבא סדיר. הגורם המסבך העיקרי שמצוי בלוחמה בשטח בנוי הוא נוכחותם של אזרחים, הן כחמושים מסוגים שונים (מחבלים, ראשי טרור, מליציות חמושות פוליטיות, מליציות חמושות מקומיות המגנות על בתיהן) והן כעוברי אורח (אזרחים שלא נלחמים ופשוט מנסים לא להיפגע בחילופי האש). צבא מוסרי ינסה להימנע מפגיעה באזרחים.
עוד גורמי סיבוך הם:
- שדה הראייה המוגבל בגלל הבניינים
- אינספור מקומות מסתור למגינים על העיר.
- יתרון בהחבאת צלפים ומטענים.
- תעלות הביוב שיכולות לשמש את המגינים.
אזרחים יכולים להוות גורם סיבוך גם עבור הצד המגן, בייחוד אם לצבא התוקף אין עכבות מוסריות או פוליטיות מלפגוע גם באזרחים ללא הבחנה. האזרחים, ביישוב שבדרך כלל נתון תחת מצור, מהווים נטל כלכלי על הצד המגן. על הצד המגן לספק להם מזון, מים ושירותי בריאות - דבר המכביד על משאביו. כמו כן, אזרחים יכולים להיות מנוצלים על ידי הצד התוקף כספקי מודיעין, סוכני חרש ואף כבוגדים שיחבלו בהגנות העיר ויסייעו לצד התוקף להפתיע את המגינים בנקודות התורפה של הגנותיהם. כמו כן, אזרחים ממורמרים יכולים לפתוח במהומות שיפגעו ביכולות העמידה של הצד המגן.
במלחמת העולם השנייה ובתורת הלחימה הנאצית, אשר הגיעה לשיאה בחזית המזרחית כנגד הסובייטים במבצע ברברוסה, השיטה לכבוש עיר הייתה בפשטות הפגזה והפצצה שלה בכמויות עצומות של תחמושות מן האויר ומן היבשה עד שהעיר הייתה מרוסקת והמגינים נכנעים. גם שאר בנות הברית השתמשו בשיטה דומה, כאשר חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה גרמו למאות אלפי אזרחים הרוגים בהפצצות שיטתיות של דרזדן, המבורג וטוקיו. על הירושימה ונגסאקי הטילה ארצות הברית פצצת אטום, דבר שגרם לכניעה מידיית של האימפריה היפנית.
כיום, שיטות כאלה נחשבות לבעייתיות ביותר ואף לפשע מלחמה מאחר ויש בהן פגיעה חסרת הבחנה באזרחים חפים מפשע, והן מפרות את עיקרון המידתיות. לכן, הצבאות המערביים המודרניים (לרבות צה"ל) נמנעים משימוש בארטילריה כבדה בשטח עירוני בנוי. יוצא דופן בכך הוא הצבא הרוסי, שבמלחמה בצ'צ'ניה הפגיז את גרוזני באלפי פגזים, טילים, פצצות ואף פצצות תרמובריות. ההפצצה הרסה חצי מהעיר וגרמה לעשרות אלפי הרוגים.
[עריכה] היתרונות שיש למגינים בשטח בנוי
בדרך כלל, הצד החלש במלחמה מנסה להכריח את הצד התוקף להילחם כנגדו בשטח עירוני שאוהד למגן ועוין לתוקף. הדבר נכון במיוחד לגבי מליציות לא סדירות, כגון ארגוני גרילה וארגוני טרור.
הסיבות לכך הן כדלקמן:
- הרבה יותר קשה לכבוש עיר מאוכלסת מאשר שטח פתוח. זאת עקב העובדה שהכוח הכובש חייב להשתמש בהרבה מאוד חיילים בשביל לטהר מבנים בשטח עירוני ואחר כך בשביל לאבטח אותם. דרושים המון חיילים על מנת לאבטח מבנה, ובעיר יש הרבה מבנים.
- הרבה יותר קל להגן על שטח בנוי בגלל ריבוי המבנים הגבוהים, הסמטאות הצרות, מסיחי הדעת (פחי אשפה, ערמות זבל וכו) ותעלות הביוב. הבניינים מספקים מאות מקומות מצוינים למארבי צלפים ואילו הסמטאות הם מקומות אידאליים להטמנת מלכודות פתאים ופצצות.
- לעיתים קרובות, האוכלוסייה האזרחית המקומית תומכת במגינים החמושים. התמיכה מתבטאת במתן מקומות מסתור, לוגיסטיקה (אוכל וציוד) ואף התנדבות לשמש כמגן אנושי לחמושים (תוך ניצול לא-חוקי של החסינות המוקניית לאזרחים).
- החוק הבינלאומי אוסר על שימוש בכוח אש מופרז ולא מידתי באזורים מאוכלסים באזרחים. דבר זה מונע מהתוקף להשתמש בארטילריה כבדה, מטוסי קרב והתקפת טנקים מסיבית. דבר זה מבטיח, בהנחה שהצד התוקף שומר על החוק הבינלאומי, שהמגן יצטרך להתמודד רק כנגד כוחות חי"ר, רכבים קלים, נגמ"שים ומסוקים.
- מלחמת התעמולה: מלחמה בשטח עירוני ומאוכלס גורמת בהכרח לנפגעים אזרחים ולנזק רב לתשתית האזרחית (בתים הרוסים, כבישים הרוסים, שלוליות ביוב ומכוניות מחוצות). צילומים של אזרחים מתים ורחובות הרוסים המשודרים בטלוויזיה ומופצים בתקשורת משפיעים מאוד על דעת הקהל, לרעת הכוח התוקף שמוצג כאכזרי וברוטלי. כמו כן, נפגעים חפים מפשע והביקורת בדעת הקהל גורמים לפגיעה מורלית בחיילי הכוח התוקף.
[עריכה] טקטיקות של הכוח התוקף
בגלל כל הגורמים שפורטו לעיל, מלחמה בשטח עירוני דורשת הרבה יותר כוחות (ביחוד חי"ר) מאשר קרבות רגילים. מלחמה בשטח בנוי מתבטאת באבדות גדולות לכוח התוקף וכן באבדות גדולות לאזרחים בעיר.
[עריכה] טקטיקות הצבא האמריקני
בתחילת שנות התשעים, התו"ל האמריקני ללש"ב היה מבוסס על כוחות קלים ומהירים, הנכנסים לעיר, מבצעים את המשימה ויוצאים.
במבצע איירין במוגדישו, סומליה הסתייעו האמריקנים רק בג'יפים ממוגנים מדגם האמר ומסוקי קרב קלים מדגם בלקהוק UH-60 החמושים במקלעי מיני-גאן. כוחות החי"ר לא היו מצוידים לשהיה ממושכת וחמושים במעט מאוד נשק כבד. בעקבות הסתבכות במבצע, שבעקבותיה הופלו שני מסוקי בלקהוק על ידי חוליות RPG סומליות, היה צורך בחילוץ הכוחות בשטח. שיירה שהגיעה בהאמרים נאלצה לסגת עקב חוסר היכולת שלהם לפרוץ מתרסים מאולתרים ולספוג פגיעות של רקטות נ"ט. בסופו של דבר חולץ הכוח באמצעות נגמ"שים משוריינים של האו"ם. לכוח נהרגו כ-18 חיילים, לסומלים נהרגו כ 1000 איש (חמושים ואזרחים). בעקבות הכשלון הובהר שבשטח עירוני צריך כוחות שריון כבדים, ושמיגון קל איננו מספיק להגן על החיילים.
לעומת זאת, לכיבוש הערים במלחמת עיראק 2003 התכוננו האמריקנים היטב, תוך שהם למדו מהקרבות שישראל ניהלה במבצע חומת מגן ולפי פרסומים זרים גם נעזרו במומחים ישראלים.
כיבוש הערים נערך ברובו באופן חלק, עם מעט אבידות לאמריקנים. הגורמים לכך הם:
- כוח מוחץ מבחינת היקף וכוח אש, הפועל במגוון רב של כלים.
- שריון משופר ורכבים ממוגנים היטב. שימוש בטנקים, נגמ"שים ובולדוזרים ולא רק בג'יפים.
- אפוד מגן (שכפ"צ), שהוכיח את יעילותו בעצירת כדורים שנורו אל עבר החלק העליון של הגוף.
- מדיניות של המנעות מעימות, אם זה לא הכרחי להשלמת המשימה.
- תיאום בין טנקים לחיל הרגליים.
- רמת הארגון הנמוכה של המגינים, נגרמה חלקית בגלל שיבוש מערכות השליטה והבקרה שלהם.
- חוסר ניסיון בלחימה עירונית של משמר הרפובליקה העירקית.
לעומת זאת, האבדות האזרחיות היו גבוהות ביותר. עפ"י סוכנות הידיעות AP, בדיקה של מחצית מרישומי בתי החולים העירקיים הראתה שלפחות 3,240 אזרחים נהרגו בין ה-20 במרץ, 2003 ל-20 באפריל, 2003.
אחרי כיבוש עיראק, החלו לצוץ התארגוניות גרילה וטרור, שהציבו מארבים לכוחות האמריקנים אבדות רבות. "צבא המהדי" של מוקטאדר א-סאדר, ארגוני טרור סוניים בהנהגת מוסאב אל-זרקאווי ולוחמי אל-קעידה שבאו מסוריה הסבו צרות רבות לאמריקנים. כמו כן, החמושים ביצעו גל נרחב של פיגועי התאבדות ופיצוץ מכוניות תופת כנגד אזרחים שיעים ומוסדות הממשלה העיראקית האזרחית.
כלקח מאינתיפאדת אל אקצה, החל גם חיל האוויר האמריקני לבצע סיכולים ממוקדים. בבולט שבהם, ב-8 ביוני, חוסל מוסאב אל-זרקאווי בתקיפה אווירית.
נכון ל דצמבר 2005, לאמריקנים נהרגו יותר מ 2000 חיילים בעימותים עם ארגוני הטרור והגרילה העיראקיים.
[עריכה] לוחמת שטח בנוי בצה"ל
צבא ההגנה לישראל פיתח תרגולות מיוחדות ועקרונות ללוחמה בשטח בנוי. חלקן מיועדות לכיבוש מלא של עיר ואילו אחרות מיועדות למבצעים נקודתיים כגון מעצר מחבלים. התרגולות של צה"ל השתנו והשתכללו מאז מבצע שלום הגליל והושפעו מהניסיון של צה"ל בביירות ובערים הפלסטיניות. שיטות אלה מבוססות על כוח אדם איכותי, טכנולוגיה מתקדמת ותיאום רב-יחידתי בין כל הכוחות בשטח.
תרגולות הלוחמה הנוכחיות של צה"ל הוכחו כיעילות והתבטאו במספר אבדות נמוך במיוחד בקרבות עם הפלסטינים (כ-250 חיילים נהרגו בין שנת 2000 לשנת 2005 באינתיפאדת אל-אקצא). צה"ל נכנס לראשונה באופן מסיבי למרכזי הערים ומחנות הפליטים הפלסטינים במבצע חומת מגן באפריל 2002. מאז ביצע צה"ל אלפי כניסות - הן משוריינות, הן רכובות, והן רגליות - לצורך מלחמה בטרור, סיכול פיגועים ועצירת מבוקשים. בעקבות ההצלחות ארגן צה"ל שני כנסים בינלאומיים בנושא "עימות בעצימות נמוכה" (LIC) שהתרחשו בגני התערוכה, תל אביב ב 2004 ו 2005.
חלק מעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי הם:
- השגת מודיעין טוב על אזור הפעולה והמיליציות הפועלות בו. השגת המודיעין מתאפשרת על ידי אמצעי ביון ומעקב מתקדמים וכן באמצעות הפעלת סוכנים ומודיעים להם אחראי השב"כ.
- "שיטת הנחיל": התקדמות לא לינארית אל שטח המבצעים ותקיפת המחבלים מכל הכיוונים.
- שימוש בטנקים ונגמ"שים כבדים על מנת להכניס כוחות רגלים בבטחה אל לב העיר, תוך סיפוק הגנה מפני אש אויב ורקטות נ"ט.
- שימוש בתומ"ת M-109 וב"מחבט" M-163 (תותח נ"מ מתנייע) בירי בכינון ישיר על מנת לפגוע בצלפים על הגגות.
- שימוש בדחפורי D-9 משוריינים על מנת לפתוח צירים לרכבים משוריינים ולחיילים, ניקוי זירות מטענים ונטרול מלכודות פתאים, פריצת מכשולים והרס בתים שמשמשים לירי על כוחות צה"ל.
- ניצול יתרונות טכנולוגיים כגון אמצעי ראיית לילה ואמצעי שליטה ובקרה מתקדמים.
- שימוש באפוד מגן קרמי, שהוכיח את יעילותו בעצירת כדורים והצלת חיים.
- שימוש בסיוע אווירי של מזל"טים המספקים מודיעין ותמונה מקיפה של זירת הלחימה.
- סיוע אווירי של מסוקי חיל האוויר הן לתצפיות, הן לחילוץ, הן לחיפוי אווירי, הן לירי טילים מדויק אל עבר חוליות RPG וקסאם, והן לביצוע סיכולים ממוקדים.
הקרב הקשה ביותר היה הקרב בג'נין בו נהרגו 23 חיילים. בקרבות אחרים - כגון בשכם, קלקיליה, טול כרם וברצועת עזה: מבצעי צה"ל בבית חאנון, ג'אבליה, חאן יוניס ורפיח (מבצע קשת בענן) - ספג צה"ל אבדות בודדות תוך הריגת מאות מחבלים ומעצר אלפים.
למרות זאת, נמתחו ביקורות על התרגולות של צה"ל:
- הורים שכולים טענו שעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי של צה"ל עדינות ו"מוסריות" מידי ובכך מסכנות חיילים שלא לצורך. חלק מההורים השכולים קוראים להפעלה מסיבית של נשק כבד כגון דחפורים, ארטילריה וחיל אוויר.
- פעילי שמאל וארגוני זכויות אדם טוענים שצה"ל מפעיל כוח מופרז ולא מידתי בערים הפלסטיניות וגורם להרבה נזק שלא היה הכרחי מטעמים צבאיים.
- ביקורת מצד חלק מהחיילים עצמם, בעיקר חיילי מילואים, נגעה לציוד והכשרה בלתי ראויים שאינם מאפשריםיישום של אותם עקרונות.
[עריכה] קרבות מפורסמים בשטח בנוי
- הקרב על סטאלינגרד, רוסיה (1943-1942)
- מרד גטו ורשה, פולין (1943)
- מרד ורשה, פולין (1944)
- קרב בודפשט, הונגריה (1945)
- כיבוש ברלין, גרמניה (1945)
- קרבות בביירות, לבנון (שנות ה-80, ביחוד 1982)
- מבצע איירין, מוגדישו, סומליה (1993-1992)
- הקרבות בקוסובו, יוגוסלביה (1994)
- הפצצת גרוזני, צ'צ'ניה (1996, 1999)
- מבצע חומת מגן, ערי יהודה ושומרון (2002)
- הקרב בג'נין, (2002)
- הקרבות בפאלוג'ה, עיראק (2004)
- מבצע קשת בענן, רפיח, (2004)
- מבצע ימי תשובה, צפון רצועת עזה (2004)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מלחמה בשטח בנוי והלקח של ג'נין, יגיל הנקין, "תכלת"
- על ההבדלים בין הייעודים של תורות הלחימה של יחידות ישראליות, פורום צבא ובטחון, פרש
- Full Spectrum Warrior, משחק המדמה לוחמה בשטח בנוי
- עימות נמוך עצימות, ד"ר אורי מילשטיין, אתר NFC
- גרסה נוספת של המאמר בוויקיפדיה, רק עם תמונות נוספות, פורום היידפארק
