מושבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במושבה כצורת התיישבות ישראלית; לערך העוסק במושבה במשמעות "קולוניה", ראו קולוניה.
מושבה היא צורת התיישבות כפרית המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, על הבית ועל המשק שהתפתחה בימי העלייה הראשונה. המושבות בראשית ימיהן התבססו בעיקר על ענפי החקלאות השונים.
השימוש במונח "מושבה" (קולוניה) לאיפיון צורת התיישבות זו מקורו בכפרים היהודיים שהוקמו בדרום רוסיה לקראת סוף המאה ה-19, ובמידה רבה נקבע גם המבנה החברתי והכלכלי שלהם בהשראת אותם כפרים. פתח תקווה, הנחשבת כ"אם המושבות", הוקמה בשנת 1878 בידי יוצאי היישוב הישן בירושלים, לאחר ששבועות אחדים קודם קמה התיישבות דומה בגיא אוני על ידי יוצאי היישוב הישן בצפת. בשנת 1882 נוסדו בידי עולים ממזרח אירופה ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה (שהייתה למעשה התיישבות מחודשת בגיא אוני). מתיישבים אלה, שנהוג היה לכנותם "איכרי המושבות", פתחו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. הם היו הראשונים להגשים את רעיונות התחייה הלאומית ברוחם של הוגי הציונות באירופה - חיי יצירה בארץ ישראל המושתתים על חיי כפר וחקלאות. עלייתם נקראה, על כן, "העלייה הראשונה", אף כי הייתה עלייה לארץ גם קודם לכן.
מפעל חלוצי זה של התיישבות לא היה סיפור הצלחה מבחינה כלכלית. תנאי אקלים וקרקע קשים, חוסר נסיון חקלאי של המתיישבים, מערכת שירותים כושלת ועויינות כללית של השלטונות העות'מאנים - כל אלה פגעו במושבות וסיכנו את קיומן. המושבות ניצלו מהתמוטטות בעיקר בשל עזרתו של הברון אדמונד ג'יימס דה-רוטשילד. רוטשילד השקיע כספים רבים במושבות, בחקלאות ובתעשייה. המושבות אמנם ניצלו מהתמוטטות, אולם הן נאלצו לשלם באובדן עצמאותן כשהן הועברו לידי פקידי הברון לניהול. מאוחר יותר הועבר ניהול המושבות לידי פקידים אחרים - אנשי יק"א, חברה שנוסדה על ידי הברון מוריס דה הירש.
מרבית המושבות במרכז הארץ הפכו עם השנים לערים ועיירות עם ענפי מסחר, תעשייה ושרותים, תוך שהן שומרות על זיקה מסוימת לחקלאות.
[עריכה] לעיון נוסף
- מ' הכהן, 1969, על הראשונים.
- ח' גבתי, 1981, מאה שנות התישבות.
- י' בן-ארצי, 1988, המושבה העברית בנוף הארץ.
- ר' אהרנסון, 1990 הבארון והמושבות.
- ז' ענר (עורך), 1996, סיפורי מושבות.
- ר' אהרנסון, 2004, לכו ונלכה: סיורים במושבות הראשונות.
