מלח (כימיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכימיה, מלח הוא חומר יוני הנוצר בתגובה בין חומצה ובסיס. תגובה כזו נקראת תגובת סתירה.
בשפת היום-יום משמש לרוב המושג "מלח" לציון מלח הבישול, בו אנו מתבלים את מזוננו; מלח זה (נתרן כלורי) מהווה דוגמה אחת מיני רבות למלחים, קבוצת החומרים הכימיים.
מלח הוא תרכובת המורכבת מקטיון (יון שמטענו החשמלי חיובי) ומאניון (יון שמטענו החשמלי שלילי). מלחים הם לרוב תוצרים של הפעילויות הכימיות בין החומרים הבאים:
באופן כללי מלחים יוצרים גבישים, והם מסיסים במים; כשזה קורה, המלח מתפצל לאניון ולקטיון המרכיבים אותו. נוכחות החלקיקים הטעונים בתמיסה מאפשרת לה להוליך חשמל, ואף ליצור זרם חשמלי (ראו סוללה).
טמפרטורת ההתכה של המלחים גבוהה לרוב, חוזקם הפיסי נמוך ודחיסותם נמוכה.
מלחים נקראים על שם היונים המרכיבים אותם. בעברית נהוג לרשום תחילה את רכיב הקטיון (לרוב יון המתכת או יון אמוֹניוּם), ואחריו את רכיב האניון:
- פחמה (קרבונט) הוא מלח של חומצה פחמתית (פחמן דו חמצני): נתרן פחמתי (נתרן קרבונטי), למשל.
- כלורה (כלוריד) הוא מלח של חומצה הידרוכלורית: אשלגן כלורי (כלוריד האשלגן), למשל.
- ציאניד הוא מלח של חומצה הידרוציאנית (ציקלון בי): אשלגן ציאני, למשל.
- חנקה (ניטרט) הוא מלח של חומצה חנקתית: אשלגן חנקתי, למשל.
- זרחה (פוספט) הוא מלח של חומצה זרחתית: פוספיט הוא מלח של חומצה זרחיתית.
- גפרה (סולפט) הוא מלח של חומצה גופרתית: סולפיט הוא מלח של חומצה גופריתית; סולפיד הוא מלח של חומצה גופרית.
