מעלית חלל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעלית חלל היא מעלית משוערת אשר תוכל לחבר את פני השטח של כוכב כלשהו לחלל.
מעלית חלל על כדור הארץ תאפשר שליחת עצמים ואסטרונאוטים לחלל. בניית מעלית חלל שכזאת תהיה תוכנית ענק והמעלית תצטרך להבנות מחומר שיוכל לסבול לחץ ענק ולהיות קל משקל, זול וקל לייצור. כדי שמעלית חלל תהיה מעשית יצטרכו לפתור מספר חשוב של בעיות הנדסה חדשות אחרות. הטכנולוגיה של ימינו אינה מתאימה לדרישות אלו, אבל כמה אופטימיסטים מאמינים כי מעלית חלל תיתכן בעשורים הבאים.
[עריכה] היסטוריה
הרעיון של מעלית חלל הופיע לראשונה ב-1895 כאשר מדען רוסי ששמו קונסטנטין ציאולקובסקי בהשראת מגדל אייפל בפריז חשב על מגדל שמגיע כל הדרך לחלל. הוא דמיין מצודה שמיימית בסופו של הכבל הדק הנעה סביב כדה"א במסלול גיאוסטציונרי. המגדל יבנה מהאדמה לגובה של 35,800 קילומטרים (מסלול גיאוסטציונרי). הערות מניקולה טסלה רומזות שגם הוא הגה את רעיון המגדל. הערותיו נשלחו אחרי תקופת מסך הברזל לאחר מותו.
מגדלו של טסיולקובסקי יהיה מסוגל לשלוח עצמים למסלול ללא טיל. מהרגע שבו המעלית תשיג מהירות מסלולית כאשר תנסע על הכבל, עצם שישוחרר מראש המגדל יהיה גם הוא בעל מהירות מסלולית הנדרשת כדי להשאר במסלול גיאוסטציונרי.
בנייה מהקרקע מעלה הוכחה כמשימה בלתי אפשרית: אין חומר קיים בעל כוח דחוס מספיק כדי לתמוך במשקלו תחת תנאים כאלו. לקח עד 1957 בשביל עוד מדען רוסי, יורי נ. ארטסוטאנוב, כדי להגות תוכנית ישימה יותר לבניית מגדל חלל. ארטסוטאנוב הציע להשתמש בלווין גיאוסטציונרי כבסיס ממנו יבנה המגדל. באמצעות שימוש במשקל נגד, כבל יורד ממסלול גיאוסטציונרי לפני השטח של כדה"א בעת שמשקל הנגד משתרע מהלווין אל מחוץ לכדה"א ומרכז המסה של הכבל ישמר ללא תנועה ביחס לכדה"א. ארטסוטאנוב פירסם את הרעיון שלו במוסף יום ראשון של קומסומולסקאיה פרבדה ב-1960.
עשיית כבל באורך של למעלה מ-35,000 קילומטרים זאת משימה קשה. ב-1966 ארבעה מהנדסים אמריקאיים החליטו לקבוע איזה סוג של חומר יהיה נדרש כדי לבנות מעלית חלל, בהנחה שזה יהיה כבל ישר ללא שוני בקטע ההצטלבות שלו. הם מצאו שהכוח הנדרש הוא כפול פי שניים מהכוח של כל חומר קיים, כולל גרפיט, קוורץ ויהלום.
ב-1975 מדען אמריקני נוסף, ג'ירום פירסון, תיכנן קטע הצטלבות מתחדד שיתאים יותר לבניית המגדל. הכבל המוכן יהיה עבה במרכז המסה שלו, היכן שהמתיחה היא עצומה, ויהיה צר יותר בקצה כדי להוריד את הסכום המשקל שהמרכז צריך לתמוך בו.
בספרו מסוגת המדע הבדיוני משנת 1997, "3001: האודיסאה הסופית", מתאר ארתור סי קלארק ארבע מעליות חלל כאלו שמגיעות אל טבעת במסלול הגיאוצנטרי (שהוא עצמו הביא לעין הציבור, אגב, בשנת 1945) שמשמשת כתחנת חלל מאסיבית.
[עריכה] מרכיבים
ישנם מבחר תיכנונים למעליות חלל. כמעט כל תוכנית כוללת תחנת בסיס, כבל, טפסנים ומשקל נגד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
