נאוטילוס (מערכת נשק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

"תותח" הלייזר של ה-THEL

נאוטילוס - שיתוף פעולה בין ארצות הברית לישראל שמטרתו הגנה מפני רקטות ופגזי ארטילריה. באנגלית נקרא הפרויקט בשם THEL - Tactical High Energy Laser.

תוכן עניינים

1 טכנולוגיה
- 1.1 יתרונות וחסרונות
2 היסטוריה
- 2.1 השעייה
- 2.2 הפשרה
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] טכנולוגיה

פרויקט זה מתבסס על ירי לייזר רב-עוצמה לכיוון המטרה והשמדתה. המערכת מורכבת ממכ"ם מתוחכם, ומערכת מעקב העושה שימוש באור בתדרי תת-אדום. עקרון ההפעלה הוא יצירת אור לייזר באמצעות תגובה כימית מהירה בין חומרים שונים כחנקן פלואורידי, אתילן, דאוטריום והליום. מערכת תת-אדום מתבייתת ונועלת את עצמה על המטרה כדי לכוון את קרן הלייזר. המערכת מאפשרת כחמישים הפעלות בזו אחר זו, במירווח של שניות אחת מהשנייה, ומגיעה עד לטווח של כעשרה קילומטרים.

[עריכה] יתרונות וחסרונות

יתרונות:

פגיעה מדוייקת ומהירה
יכולת ליירט מספר רקטות בזמן קצר
פוטנציאל לשימושים צבאיים נוספים (יירוט מטוסים מנמיכי טוס, מסוקים ומזל"טים)

חסרונות:

בעיות טכניות ובטיחותיות בעת פעולה כנגד מטרות מבריקות מאוד, הפועלות כמראה.
בעיות בטיחות הנובעות משיטת הלזירה (לייזר כימי) ומהימצאות מייכלים גדולים של חומרים כימיים בעייתיים.
יכולת כיסוי מוגבלת לשטח קטן יחסית - רדיוס של כעשרה ק"מ
יעילות נמוכה בתנאי עננות
חוסר ניידות ופגיעות
מחיר גבוה

[עריכה] היסטוריה

בשנת 1996 חתמו נציגי ישראל וארצות הברית, הנשיא ביל קלינטון וראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס, על מיזם שאפתני משותף - פיתוח קרן לייזר שתיירט רקטות מכל טווח. בניגוד לפרויקט החץ המוצלח, פרויקט זה מדשדש לו, עקב הקטנת המימון מצד ישראל, שבאה בעקבות הנסיגה מלבנון, אף שישראל הייתה אמורה להיות המדינה הראשונה שתצויד בנשק זה.

ב־4 במאי 2004 קיימו ישראל וארצות הברית ניסוי משותף בניו מקסיקו, שבמהלכו הצליחה מערכת ה"נאוטילוס" ליירט טיל קטיושה. עד כה הצליחה המערכת ליירט בהצלחה של 100 אחוז, 28 טילי קטיושות ו־5 פגזי ארטילריה.

נכון לשנת 2004, לאחר שהושקעו בה כ-200 מיליוני דולרים (50 מיליון מתוכם במימון ישראלי), עדיין מדובר במערכת נייחת, גדולה מאוד ופגיעה המיועדת לטווח טקטי בלבד, שצה"ל איננו רוצה בה כמו שהיא. על-פי הערכות, יידרשו כארבע-חמש שנות פיתוח נוספות על מנת להפוך אותה למערכת ניידת מבצעית.

לאחרונה, בעקבות ירי רקטות קסאם על שדרות, עלתה שוב שאלת היתכנותה של מערכת מבצעית של הנאוטילוס, כאשר האחריות עליה בישראל עברה לידי "מנהלת חומה" שתחת גגה נמצא גם פרויקט החץ. כיום מערכת זו היא היחידה בעולם היכולה לתת מענה לרקטות הקסאם. ישנם כאלו המצדדים בהבאת המערכת הנייחת כמו שהיא, כנגדם יש הטוענים שבניית המערכת הנייחת כיום תפגע ביכולת הפיתוח של מערכת ניידת.

עד לא מזמן, נשקלה האפשרות לפתח מערכת מוטסת שתפעל כנגד טילים בליסטיים. שילוב של טיל החץ עם מערכת זו היה אמור לספק הגנה אווירית טובה למדינת ישראל כנגד סוגים שונים של איומים.

[עריכה] השעייה

הפרויקט הושעה על ידי ממשל ארצות הברית לאחר שהתעוררו בעיות בטיחותיות קשות בתפעול המערכת, שסיכנו את מפעיליה, ולאחר שישראל סירבה להשקיע סכומי כסף גבוהים יותר. גורמי ממשל בארצות הברית מעדיפים לחכות להבשלת טכנולוגיית לייזר חדשה המבוססת על גבישים. כתחליף השקיעה ארצות הברית עשרות מליוני דולרים בישראל על מנת שתפתח מערכת ליירוט טילים בליסטיים ורקטות קצרי טווח הקרויה Spider.

אלוף (מיל.) פרופ' יצחק בן ישראל, ששימש כקצין מחקר ופיתוח ראשי בצה"ל בעת קבלת ההחלטה על הנאוטילוס, נחשב לאחד המצדדים הגדולים בהמשך פיתוחה ובהשמשתה. בזמנו טען כי הפסקת פיתוחה היא בכייה לדורות, שכן היא הפתרון הטכנולוגי היחיד לאיום הרקטות. גם בעת שיגור מטחי הקטיושות על צפון ישראל ב-2006, טען כי באמצעות השקעה של כמה מאות מיליוני דולרים, יכול היה להיות בידי צה"ל מענה טוב לאיום הצפוני של חיזבאללה ולאיום הדרומי של חמאס. במקביל לדבריו הובעה על ידי גורמים מקצועיים שונים ביקורת על כך שצה"ל לא השמיש את המערכת לשימוש מבצעי ולא הקציב לכך את המימון הדרוש.

[עריכה] הפשרה

לאחר מלחמת לבנון השניה גברו הקולות בישראל שתבעו את קנייתה של המערכת לשימוש מבצעי בצפון הארץ ודרומה. על פי תחשיב שעשה הפיזיקאי ד"ר עודד עמיחי היה ניתן למגן את צפון הארץ ודרומה בעלות של 2.5 ימי לחימה של מלחמת לבנון השניה, וכי עלות השימוש השוטף בנאוטילוס היא לא רק היעילה ביותר אלא אף הזולה ביותר מכל מערכות האחרות.

בעקבות הלחץ הורה שר הביטחון עמיר פרץ ב-24 באוגוסט 2006 על הפשרת הפיתוח.