סרטאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסרטאו (בפורטוגזית: sertão, מילולית: פנים הארץ) הוא מונח אשר בברזיל מתייחס לחבל ארץ צחיח למחצה בצפון-מזרח ברזיל. הוא משתרע על פני חלקים ממדינות באהיה, פרנמבוקו, פאראיבה, ריו גראנדי דו נורטי, סיארה ופיאאוי. לעתים ההתייחסות אליו היא בלשון רבים, אזי הוא נקרא סרטואס (sertões).

למרות גודלו של האזור, שגדול מרבות מארצות אירופה, האוכלוסייה בו דלילה ביותר, והגיעה בסוף המאה ה-19, לכמה עשרות אלפים. רוב האוכלוסייה התרכז בחוות החקלאיות ובכפרים הקטנים. אף המרכזים האדמינסטרטיבים שהוקמו ברחבי האזור לא גדלו והתפתחו לערים. האוכלוסייה הורכבה בעיקר מבני תערובת ושחורים שהתחלקו, למעבדי אדמות משותפות , חוכרי אדמות ושכירי יום. מעליהם עמדו בעלי האחוזות- הקולונלים ובתווך היו הז'גונסוס והקנגיסירוס שהיו כנופיות שודדים ורוצחים שנדדו ברחבי הסרטאו תוך ביצוע פשיטות על חוות וכפרים והטלת טרור על האזור כולו.

[עריכה] גאוגרפיה

גאוגרפית מורכב הסרטאו בעיקר מרמות נמוכות, השייכות לאזור ההררי של ברזיל. רוב חלקי הסרטאו מתנשאים לגבהים שבין 200 ו- 500 מטרים מעל לגובה פני הים, כאשר בקצהו המזרחי מצויים אזורים גבוהים יותר, המתמזגים עם האזור הלח למחצה הידוע בשם אגרסטה. בצפון נמשך הסרטאו עד למישורים החופיים של מדינת ריו גרנדז'ה דו נורצ'ה, ובדרום הוא מגיע לקצה של מדינת מינאס ז'ראיס.

שני נהרות מרכזיים חוצים את הסרטאו, נהר הז'גאריבה (Jaguaribe) ומזרחה ממנו, נהר הפירניאס (Piranhas). להוציא את נהר סאו פרנסיסקו, שאר הנהרות מתייבשים בתום העונה הגשומה.

[עריכה] אקלים וצמחייה

מכיוון שהסרטאו נמצא בקרבת קו המשווה, הטמפרטורה בו נשארת יציבה במהלך מרבית חודשי השנה והאקלים בו הוא טרופי טיפוסי, וחם במידה קיצונית במערב.

אף על פי כן, הסרטאו ייחודי בכמות המשקעים הנמוכה בו, בהשוואה לאזורים אחרים בברזיל. כתוצאה מהטמפרטורה הנמוכה יחסית של דרום האוקינוס האטלנטי, נשאר הסרטאו צחיח במרוצת רוב השנה. למרות שממוצע המשקעים ברוב הסרטאו נע בין 500 ל־800 מילימטרים בשנה, ואף מגיע לשיא של כ־1,300 מילימטרים בחופה הצפוני של פורטלזה, מוגבלים רוב המשקעים לתקופה הגשומה הקצרה. זו נמשכת בין ינואר לאפריל במערב, ובין מרץ ליוני במזרח.

הגשמים אינם קבועים, מה שמוביל בשנים מסוימות לכמות משקעים מינימלית, המלווה בבצורות חמורות, ולשיטפונות הרסניים באחרות. תופעות אלו גרמו לרעב בקרב חקלאים המתפרנסים מחקלאות לצורך קיום, שגבר עוד יותר כתוצאה מחוסר איזון בחלוקת הבעלות על הקרקע בסרטאו. הגרועה שבתקופות הרעב הללו התרחשה בין השנים 1977 ו־1979, עליה נאמר כי במהלכה מתה מחצית מאוכלוסיית האזור.

הסרטאו מכוסה בצמחיית שיחי קטינגה קוצניים ובמידה מסוימת רעילים הייחודיים לאזור הסרטאו. רוב צמחיית הסרטאו כיום התדלדלה משמעותית כתוצאה ממאות שנים של חוואות בקר ובירוא אדמות לגידול כותנה. חלקים מהסרטאו מוכרים כייחודיים מבחינה אקולוגית.

אזורי הסרטאו ויושביהם הבוקרים נתפרסמו באגדות עם ושירים ברזילאיים. אחת התכונות של הבוקרים המופיעים בשירים ובאגדות הוא לבוש עשוי עור עבה מאוד המכסה את כל גופו של הבוקר כהגנה מפני הצמחייה הקוצנית.

[עריכה] דת ותרבות

הדת הקתולית תפסה מקום חשוב בחיי התושבים. טקסי טבילה, נישואין ומיסה נערכו בידי כמרים שנשלחו מאזור החוף. אולם למן המחצית השנייה של המאה ה-19 נראתה ברחבי הסרטאו הידלדלות של כוחות הכנסייה. רבים מן הכפרים נשארו ללא כמרים לאחר שאלו לא נשלחו להחליף כמרים שנפטרו. כנסיות רבות הפכו מוזנחות ותושבים נאלצו לנסוע למקומות אחרים כדי להשתמש במוסדות הכנסייה. הדבר הביא כמובן להתגברות הופעתם של אנשים שנדדו ברחבי הסרטאו, שיפצו כנסיות ובתי קברות ונתנו דרשותיהם שנפלו על אוזניים קשובות וצמאות למשמע הטפה דתית.

בין תושבי הסרטאו הייתה נפוצה מאוד שתיית הקשאסה (אלכוהול מקנה סוכר) כבר מגיל צעיר ביותר, כאמצעי לשכחת הצרות וכן כדי להימנע משתיית מים שהיו מזוהמים לרוב. האלכוהול גם שימש כמטבע עובר לסוחר, ובירידים הוחלפו בקבוקי קשאסה בתמורה למוצרים אחרים. למרות שמטיפים כמו קונסילירו הטיפו כנגד שתיית אלכוהול, הבעיה לא נפתרה . השתכרויות הביאו פעמים רבות למעשי אלימות שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף של הסרטאו. האלימות הובאה לרוב על ידי הקולונלים שפתרו בעיות משמעת ואי ציות להוראותיהם ברציחות, כאשר איש החוק, שמונה לרוב בידיהם, עומד מנגד ללא רצון או יכולת לפעול.