עליית מגורשי ספרד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| עליות לארץ ישראל והתיישבות בה |
|
גירוש ספרד התרחש בשנת 1492 (רנ"ב). היהודים המגורשים חיפשו מקום אחר להתגורר בו. חלקם ניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, והקרובות לה מבחינה תרבותית, כפורטוגל שבה שכנה קהילה יהודית גדולה; אולם מלכי ספרד עודדו את גירוש היהודים גם מפורטוגל, ארבע שנים מאוחר יותר.
מגורשים רבים היגרו לאימפריה העות'מאנית הצעירה, שהעומד בראשה - הסולטאן ביאזיד השני - קיבל אותם בשמחה, מתוך תקווה שיועילו לקידום האימפריה.
[עריכה] העלייה לארץ ישראל תחת שלטון הממלוכים
חלק מהמגורשים ניסו להתיישב בארץ ישראל. העיר היחידה שבה ידוע לנו על התיישבות של מגורשי ספרד באותה תקופה היא צפת. נראה שכבר בשנת 1504 (רס"ד) תפסו יוצאי ספרד מעמד של בכורה בעיר, על פני קהילת המוסתערבים. הספרדים אף זכו לתרומות נגיד מצרים - יצחק שולאל - וקוממו עליהם את חכמי המוסתערבים.
[עריכה] העלייה לארץ ישראל תחת שלטון העות'מאנים
האימפריה העות'מאנית, כבשה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1516 (רע"ז), את ארץ ישראל מידי הממלוכים, שינתה את פני הארץ לחלוטין, ופתחה את התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. העות'מאנים שנמצאו בשיא פריחתם, השקיעו בבנייה, בסדר ובבטחון, והשגשוג ניכר הן בקרב האוכלוסייה המוסלמית של סוריה - ארץ ישראל והן ביישוב היהודי בארץ.
גלי עלייה של יהודים גברו, בעיקר מקרב מגורשי ספרד וצאצאיהם, אך גם מאיטליה, אשכנז וצפון-אפריקה; ויהודים רבים הצטרפו ליישוב המקומי - המוסתערבים. העולים שבארצות מוצאם, חיו בדרך כלל בערים, העדיפו להמשיך ולגור בערים גם בארץ ישראל (בארבע ערי הקודש - ירושלים, חברון, טבריה, וצפת - ובעזה); ולא לגור בכפרים, למרות שגם בהם ישבו יהודי הארץ (בעיקר אלה שבגליל).
היישוב היהודי בעיר עזה באותה תקופה, גדל באורח ניכר. זוהי גם תקופת הפריחה הכלכלית והתרבותית של העיר צפת, ובייחוד של הרובע היהודי בה, שרבים מן המגורשים פנו להתיישב בו.
גם על ירושלים עברו שינויים דמוגרפיים, ארגוניים ותרבותיים. אמנם בשנת 1509 (רס"ט) היו בה עדיין יחסית מעט ספרדים, אך כעבור עשר שנים מוצאים בה חכמים יוצאי ספרד מן השורה הראשונה של חכמי דור הגירוש, המפורסמים בפעילותם הרוחנית והציבורית בראשית התקופה העות'מאנית - ר' לוי אבן חביב (הרלב"ח); המקובל ר' אברהם בן אליעזר הלוי; גיסו ר' אברהם זכות; וכן ר' יעקב בירב.
