פיגוע התאבדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיגוע התאבדות הוא פעולת טרור שבה המפגע (טרוריסט) מבצע את משימתו להרוג ולפצוע אנשים עם כוונה תחילה שהמפגע לא יצא חי. זה בניגוד לפיגוע הקרבה שבה יש סיכוי, קטן יחסית, שהמפגע כן יצא חי לאחר הפעולה. בעת המודרנית נוקטים שימוש בה ארגונים איסלמיים קיצוניים רבים כמו החיזבאללה, החמאס, הג'יהאד האיסלמי, אל קאעידה, כמו גם ארגון הנמרים הטמילים שרובו מורכב מהינדים. במובן הרחב יותר, פיגוע התאבדות היא כל התקפת טרור שבה המחבל הורג במודע את עצמו, אך במונח המצומצם שלה הכוונה היא למחבל המפוצץ את עצמו בלב אוכלוסייה אזרחית, דבר המתבטא במונח באנגלית Suicide bombing או במונח הישראלי פיגוע תופת.
המחבלים המתאבדים שמבצעים פיגועי תופת משתמשים במספר שיטות:
- חגורת נפץ הנלבשת על הגוף, ומכילה חומר נפץ, לעתים בצירוף חלקי מתכת (רסס) להגדלת הנזק.
- תרמיל, מזוודת נפץ או חפץ אחר הנישאים על ידי המתאבדים.
- נהיגה במכונית תופת (או במשאית/עגלה/אופנוע/סירת/חמור תופת), המכילה חומרי נפץ.
- ריסוק כלי רכב, כלי שיט או כלי טיס אל אזור הומה אדם (פיגועי ה-11 בספטמבר).
על פי מרבית ארגוני זכות האזרח, פיגועי התאבדות נגד אזרחים הינם פשעים נגד האנושות.
תוכן עניינים |
[עריכה] פיגועי התאבדות בתקופות קדומות
יש הרואים בסיפור התנכ"י של השופט שמשון, מודל עתיק של מפגע מתאבד. בסיפור, שמשון יחיד מול רבים, הפלשתים. לאורך כל חייו, שמשון מכה בפלשתים, עד שלבסוף הוא נתפס ומובל בשלשלאות למקדש פלשתי. לשמשון יש כוח על-אנושי, ובעודו לכוד ומנוקר עיניים, כאשר הוא מובל לשעשע את סרני פלשתים, הוא מתאבד במטרה מפורשת להרוג כמה שיותר מהעם האויב: "ויאמר שמשון: 'תמת נפשי עם פלשתים', ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו, ויהיו המתים אשר המית במותו, רבים מאשר המית בחייו" ( שופטים ט"ז ל'). כנגדם יש הטוענים שמעולם לא היה ביהדות מודל של התאבדות במטרה לקחת חיים של אחרים, מפני שנאמר "וחי בהם", ושמשון שהיה טיפוס יחידאי ויוצא דופן, עשה זאת בדיעבד במצב של חוסר בררה. ארבעים שנה לחם בפלשתים בלוחמת גרילה, ורק לאחר שתפסוהו, עינוהו, עיוורו את עיניו והשתעשעו בו והוא חש שסופו קרב, רק אז נקט בהתאבדות כמוצא אחרון.
במאות ה-12 וה-13 ניהלו החשישיון מערכת של טרור כולל פיגועי התאבדות כנגד מטרות ספציפיות בשלטון של המדינות שבהן ניסו לפגוע, ואפשר לראות בהם במידה רבה את מבשרי פיגוע הטרור האיסלמיים של העת החדשה.
כאשר הנאצים פלשו לברית המועצות, היו חיילים סובייטים שנכנסו מתחת לטנק גרמני עם רימונים, ואז הם התפוצצו יחד עם הטנק.
כמו כן חלק מהטייסים היפנים שכונו "קמיקזים", במלחמת העולם השניה יצאו למשימות התאבדות, שבהם התרסקו עם מטוסיהם על ספינות אמריקאיות.
[עריכה] פיגועי התאבדות בסוף המאה ה-20
פיגועי ההתאבדות האיסלמיסטים הראשונים באו בשנות ה-80, עקב מלחמת האזרחים בלבנון והתקפות הטרור מצד אש"ף, שגרמו לכיבוש דרום לבנון בידי צה"ל (מבצע שלום הגליל, 1982) והצבת נוכחות צבאית של כוחות בינלאומיים: בעיקר אמריקנים וצרפתים. בתקופה זו נוסדו בלבנון תנועת הג'יהאד האיסלאמי, אמל וחיזבאללה שהמציאו את השימוש האסלמיסטי בפיגועי התאבדות ואף פיתחו לו הצדקה תאולוגית (זאת מאחר והאסלאם בעקרון אוסר התאבדות). פיגועים אלה נעשו באמצעות מכוניות תופת, וכל אחד מהם גרם לעשרות הרוגים:
- בפיגוע התאבדות באמצעות משאית תופת שביצע ארגון חיזבאללה במחנה מפקדת המארינס בביירות, ב-23 באוקטובר 1983, נהרגו 241 אנשי צבא אמריקאים. בפיגוע דומה שנעשה 20 דקות מאוחר יותר במפקדת הכוח הצרפתי נהרגו 58 צרפתים.
- בפיגוע התאבדות שביצע ארגון הג'יהאד האיסלאמי ב-4 בנובמבר 1983 במפקדת צה"ל בצור נהרגו 60 אנשים (28 ישראלים ו-32 לבנונים).
- בפיגוע התאבדות של מכונית תופת שביצע ארגון חיזבאללה (תחת שם הכיסוי "הג'יהאד האסלאמי"), סמוך לשגרירות האמריקאית בביירות ב-18 באפריל 1983, נהרגו 63 אנשים.
- בפיגוע התאבדות שביצע ארגון חיזבאללה בשגרירות האמריקנית בביירות, בספטמבר 1984, נהרגו 30 אנשים ובהם השגריר האמריקני.
החל משנת 1987 החל ארגון הנמרים הטאמילים, בסרי לנקה לבצע פיגועי התאבדות. המתאבדים מכונים נמרים שחורים וזוכים לכבוד רב, הכולל פגישה אישית עם מנהיגי הארגון. הארגון הוציא לפועל למעלה מ-200 פיגועים כאלה - יותר מכל ארגון אחר. פיגועים אלה כוונו גם למטרות אזרחיות (כולל מקדש בודהיסטי), גם כלפי מטרות צבאיות, וגם כלפי אישים פוליטיים. כך הארגון התנקש בחיי ראש ממשלת הודו לשעבר רג'יב גנדי (1991), ובחיי נשיא סרי לנקה רנסינג פרמדסה (1993).
[עריכה] פיגועי התאבדות בישראל
עד שנות ה-90 מרבית הפיגועים שבוצעו בישראל היו כאלה שתכנונם כלל אפשרות נסיגה בטוחה למפגע - הנחת מטעני חבלה עם מנגנון השהיה, פיגועי מיקוח שהשתמשו בבני ערובה כקלף למשא ומתן, פיגועי ירי ממארב עם מסלול נסיגה, וכדומה. יוצא דופן בולט היה הטבח בנמל התעופה לוד בשנת 1972, בו נשלחו מחבלים לביצוע הפעולה מתוך כוונה ברורה שלא ישרדו. לאותה פעולה גוייסו מחבלים ממוצא יפני - תרבות בה מסורת עתיקת יומין של מסירת הנפש למען המטרה.
בשנות ה-90 הפכו פיגועי התאבדות לשיטה עיקרית של ארגוני הטרור הפלסטינים הפועלים נגד ישראל. בתחילה, על ידי הארגונים האיסלאמיים (חמאס והג'יהאד האיסלמי), ובתקופת אינתיפאדת אל אקצה גם על ידי ארגונים חילוניים.
פיגוע ההתאבדות הראשון בסדרה זו בישראל אירע ב-16 באפריל 1993, ליד מפגש מחולה בבקעת הירדן פיגוע בו נהרגו 2 אנשים (בנוסף למחבל) ונפגעו 5. בפיגוע ההתאבדות שלאחריו, שאירע בעפולה ב-6 באפריל 1994 (שעל פי התאריך העברי, כ"ה בניסן, חל בדיוק שנה לאחר הפיגוע במפגש מחולה), היו שמונה נרצחים. פיגוע זה אירע ארבעים יום לאחר הטבח במערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין, ולטענת החמאס, שיזם פיגוע זה והתגלה כמוביל פיגועי ההתאבדות בישראל, הפיגוע היה הראשון בשרשרת פיגועי נקמה על הטבח. יש גם הקושרים בין גל פיגועים זה לבין חתימת הסכם אוסלו הראשון ב-13 בספטמבר 1993, שעקבותיו הוחל לעשות שימוש בחומר נפץ תקני שהוברח דרך הגבולות שנפרצו. כמו כן יש שקושרים זאת לתקופה בת השנה בה שהו מאות מגורשי החמאס בלבנון (במהלך שנת 1993) וייבוא השיטה משם עם חזרתם לשטחים.
בפברואר-מרץ 1996, בעת כהונתו של שמעון פרס כראש ממשלה ולאחר חיסול "המהנדס" יחיא עיאש על ידי ישראל, היה גל של ארבעה פיגועי התאבדות. פיגועים אלו נחשבים לאחת הסיבות העיקריות להפסדו של פרס בבחירות ולעלייתו של בנימין נתניהו לשלטון.
במשך שלוש שנים, במהלך מרבית כהונתם של בנימין נתניהו ואהוד ברק כראשי ממשלה, מאוקטובר 1997 (אחרי שחרור אחמד יאסין) ועד דצמבר 2000, התמעטו פיגועי ההתאבדות בישראל. פיגועי ההתאבדות התחדשו כשלושה חודשים אחרי פרוץ אינתיפדת אל-אקצה, והחל מהפיגוע בדולפינריום ביוני 2001, בעת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, הפכו מבחינתו של רוב הציבור הישראלי למאפיין העיקרי של אינתיפדת אל-אקצה. בשנים 2000-2005 בוצעו בישראל מאות פיגועי התאבדות. על פי נתוני המרכז למורשת המודיעין במשך חמשת שנות העימות בוצעו 144 פיגועי התאבדות בידי 161 מתאבדים שגרמו ל-515 ישראלים הרוגים ולפציעת 3,428. [1]
המאמצים הרבים של מערכת הביטחון בישראל להילחם בשיטת טרור זו לא הצליחו למגר אותה לחלוטין, הן בגלל הקושי לאתר ולעצור מתאבדים בודדים, והן בגלל התמיכה לה זוכה טרור זה ברחוב הפלסטיני, בקרב המנהיגות הפלסטינית ובקרב אנשי הדת הערביים. הצעדים שנקטה מערכת הביטחון - מעצרים, פיצוץ מעבדות נפץ, שליטה מודיעינית של השב"כ על השטח, הריסת בתי מחבלים וסיכולים ממוקדים - גרמו לירידה חדה בכמות פיגועי ההתאבדות המוצלחים. בנוסף לפעולות התקפיות נגד ארגוני הטרור, מקימה ישראל גדר הפרדה שנועדה לחסום מעבר מחבלים לישראל.
[עריכה] פיגועי התאבדות בעולם במאה ה-21
ישראל היא קורבן בולט של שיטת טרור זו, אך אינה הקורבן היחיד. ההצלחה של ארגוני הטירור הפלסטיניים, נתנה השראה לטרוריסטים בעולם כולו. בעקבות כיבוש עיראק על-ידי צבא ארצות הברית, מופעלת שיטה זו גם בעיראק, כנגד הכוחות האמריקניים ובסכסוכים פנים עירקיים. נכון ל-2005 בעיראק בוצעו מאות פיגועי התאבדות, שגרמו לאלפי הרוגים. רוב הפיגועים הגדולים נעשו באמצעות מכוניות תופת.
חלק ניכר מפיגועי ההתאבדות בני זמננו נעשו בידי מוסלמים ועל רקע דתי. לפי פרשנות מסוימת לקוראן הקרבת הלוחמים היא חלק ממלחמת הדת. לוחם כזה נקרא "שאהיד". השהידים, לפי האמונה הזו, עולים לגן עדן ומקבלים שם יחס מיוחד. האמונה בדבר הטבות מפליגות רוחניות וחומריות, למתאבד ולבני משפחותו, הן תמריץ לביצוע הפעולה. אצל החיזבאללה היו מחלקים למתאבדים מפתחות פלסטיק לגן עדן. יתרה מכך, קבוצות קיצוניות באיסלאם הכריזו על "ג'יהאד עולמי" כנגד המערב ורואות בטרור כלי מרכז כדי לשבור את רוחו של מדינות המערב הנהנתניות והתבוסתניות, ולהכניעו.
פיגועי ההתאבדות הגדולים ביותר בעולם התבצעו על ידי ארגון אל קעידה בארצות הברית וידועים בשם פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. בפעולות אלו, בהן רוסקו מטוסי נוסעים אל בנינים הומי אדם (מגדלי התאומים והפנטגון), נרצחו ביום אחד 2,973 אזרחים.
ב-15 בנובמבר 2003 בוצע פיגוע התאבדות כפול כנגד שני בתי כנסת באיסטנבול. בפיגוע זה נרצחו 24 בני אדם, ובהם 6 יהודים. ב-2005 בוצעו מספר פיגועי התאבדות גדולים ביעדים שונים בעולם: לונדון (7.7), שארם א-שייח (23.7), הודו, באלי (1.10), ניו-דלהי (29.10), ועמאן (9.11). פיגועים אלה נעשו רובם בידי פעילי טרור מקומיים, שהופעלו בידי אל קעידה, וכללו מספר מחבלים מתאבדים שהתפוצצו במקביל באתרים סמוכים. מאות נהרגו בפיגועים אלה.
[עריכה] הכנת מחבל מתאבד למשימתו
בניגוד לתחושה הרווחת בציבור, פעולה של התאבדות איננה פעולה ספורדית של יחיד שקם בבוקר ומחליט לפוצץ עצמו בירושלים או בתל אביב. יש מנגנון שלם סביבו שמכין אותו לכך, כמו במבצע צבאי מתוזמן היטב, בו המתאבד הוא החוליה האחרונה בשרשרת ארוכה למדי. הכנה נפשית ופיסית של מחבל מתאבד עשויה להימשך תקופה לא מבוטלת. כל מחבל מתאבד הוא רק קצה הקרחון של מנגנון גדול למדי.
ישנם אידאולוגים, שמגבשים את האידאולוגיה של ההתאבדות ומחדירים אותם באנשים המתאימים. ישנם את אלו המאתרים את המתאימים לכך מבחינת המעמד החברתי והפרופיל הנפשי. ישנם אנשי איסוף, שמביאים אינפורמציה על יעדים. ישנם טקטיקנים שבוחרים את היעדים ואת הדרך הטובה ביותר. ישנם אנשים טכניים שמכינים את חומר הנפץ ותופרים את החגורה. ישנו את המשלח שדואג שהכל יסתדר אופרטיבית. ישנן את אנשי שטח, שמובילים אותו לדרכו, מלינים אותו היכן שצריך ומעבירים אותו את המחסומים.
בפיגועי החמאס בשנות ה-90 ההכנה המנטאלית של המתאבדים עצמם לקחה שבועות וחודשים, עד שהם הובאו למצב נפשי בו הם היו מוכנים לבצע פיגועי התאבדות. תהליך דומה, עבר גם על משתתפי הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001. ארוע השיא של הכנות אלה הם צילומי המחבלים-המתאבדים בטרם יציאתם לביצוע הפעולה.
מרבית המחבלים המתאבדים הם בעלי השכלה, חלקם אף עם השכלה אקדמית, משכבת הביניים. המניעים לרצון להתאבדות נעים בין אידיאולוגיה, נקמה, מצוקות נפשיות ואפילו מניעים כלכליים - הידיעה ש"ארגוני צדקה", סדאם חוסיין (עד לנפילת משטרו ב-2003), איראן או הרשות הפלסטינית ישלמו למשפחתם בין 10,000 ל 25,000 דולר, אם יבצעו פיגוע התאבדות מוצלח. זהו אחד המניעים למנהג של צה"ל להרוס בתים של מחבלים מתאבדים.
החל מסוף שנת 2001, עת מספר ההרוגים והפצועים הפלסטינים באינתיפאדת אל אקצא גדל באופן ניכר, ותנאי החיים בשטחים התדרדרו גדל מאגר המחבלים-מתאבדים הפוטנציאליים באופן דרמטי, והם נשלחים לביצוע הפיגועים תוך זמן קצר בהרבה, ובמעט הכנות נפשיות בלבד. גם הפרופיל של מבצעי הפיגועים כבר הרבה פחות ברור מאשר היה עד תקופה זו. כך גם אנשים נשואים עם ילדים, ואף נשים החלו לבצע פיגועי התאבדות.
[עריכה] שימוש בילדים
בשנת 2004, בעקבות העלייה התלולה בסיכולים המוצלחים מצד מערכת הביטחון של ישראל, והבדיקות המחמירות במחסומים, החלו ארגוני הטרור להשתמש יותר ויותר בנשים וילדים - מתוך הנחה שהם מעוררים פחות חשד ועוברים בדיקות פחות קפדניות. ב 24 במרץ, 2004 נתפס חוסאם עבדו, נער בן 14.5, שנשלח על ידי גדודי חללי אל אקצה של הפת"ח, במחסום חווארה ליד שכם, כשעל גופו חגורת נפץ. בחקירתו אמר: "באתי להתפוצץ כי נתנו לי 100 שקלים והבטיחו לי שאקיים יחסי מין עם הבתולות".
מאז נתפסו ונעצרו מספר רב של נערים שהיו בדרכם לבצע פיגוע התאבדות (האחרון שבהם נעצר בפברואר 2005). כמו כן, לפחות 9 פיגועי התאבדות בוצעו על ידי נערים בגיל 16 (מתוכם אחד מהם היה בראשון לציון והאחר היה בשוק הכרמל בתל אביב). מירב הנערים המתאבדים מגיעים מאזור שכם ומגויסים על ידי הפת"ח וחוליות גדודי חללי אל-אקצא שמודרכות על ידי חיזבאללה. גם ארגונים אחרים - לרבות החמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית השתמשו בילדים לצרכי טרור.
מידי חודש נלכדים במחסום חווארה ילדים המנסים להבריח אמצעי לחימה ומטעני חבלה. חלקם גם מנסים לפוצצם על חיילי המחסום.
עוד על שימוש בילדים לצרכי פיגועי התאבדות וטרור, ראו שימוש צבאי בילדים ובנערים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ענת ברקו, בדרך לגן עדן - עולמם של מחבלות ומחבלים מתאבדים ושולחיהם, ידיעות אחרונות, 2004.
[עריכה] קישורים חיצונים
- שופט קבע: איראן עמדה מאחורי הפיגוע בחיילי המארינס בביירות, Ynet
- באתי כי נתנו לי מאה שקלים והבטיחו לי יחסי מין ראיון עם חוסאם עבדו, הילד המתאבד משכם
- פרופיל של המחבלים המתאבדים באינתיפאדת אל אקצה, קובץ DOC
- סיכול פיגוע התאבדות (כולל תמונה של חגורת נפץ)
