פסיכה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פסיכה היא דמות מהמיתולוגיה הרומית. היא מתוארת כנערה יפה שעוררה את קנאתה של ונוס. "חמור הזהב" (או "מטאמורפוסיס") של לוקיוס אפוליאוס, מסביבות שנת 150 לסה"נ הוא המקור היחיד לסיפור, למרות שככל הנראה השתמש אפוליאוס בסיפור מוקדם יותר ושינה אותו כך שיתאים לשאר החיבור.
[עריכה] סיפור ארוס ופסיכה של אפוליאוס
(הערה: בערך זה יעשה שימוש בשמות הרומיים של הדמויות).
ונוס, אלת האהבה, התקנאה ביופייה של בת תמותה בשם פסיכה. היא הטילה על קופידון, בנה, לרדת לארץ ולגרום בעזרת חצי הזהב שלו לכך שפסיכה תתאהב באיש המכוער ביותר בתבל. קופידון מסכים אך מתאהב בפסיכה בעצמו, או לפי גרסה אחרת בגלל שדקר את עצמו בטעות באחד מחציו.
על מנת שלא תגלה את זהותו האמיתית, אמור אוסר על פסיכה להביט בו, וכך חיים בני הזוג בארמון מפואר מרוצף באבני חן וזהב, במשכן שרק האלים יכולים להרשות לעצמם, אך פסיכה האומללה לא יכולה להביט בבן זוגה ומשוכנעת שהיא חייה עם יצור מפלצתי, ספק חיה, ספק אדם. המפגש היחיד בין בני הזוג מתרחש כל לילה, כאשר אמור מגיע למיטת הזוג ומענג את פסיכה בעדינות ובאהבה מלאת רוך וכמובן, סיפוק.
אט אט פסיכה מתרגלת לחיי הנישואים הללו ואהבתה והערכתה לבן זוגה גוברים, ולכן, כאשר אמור חוזר ומזכיר לפסיכה את האיסור הגמור, זו מצייתת לו. באחד הימים באות אחיותיה לביקור ומגלות את הפאר בו מצויה אחותן האהובה. כאשר הן שואלות אותה על בעלה, פסיכה עונה בצורה עמומה ואחיותיה, בינן לבין עצמן, מחליטות להיפטר מאותו בעל מיסתורי.
מתוך תשובתה חסרת ההיגיון של פסיכה, אלה מסיקות שאו המדובר במפלצת או שאינו קיים כלל, משכנעות את אחותן מציעות לפסיכה את התוכנית הבאה: באישון הליל, אחרי שזו תוודא שבעלה נרדם, עליה להדליק בחשאי את העששית ולרצוח אותו, וכך יפול בחלקן העושר הרב שנמצא באותו משכן אלים, בו מתגוררת אחותם. פסיכה מסכימה: היא מדליקה את העששית כדי לחפש את כלי הנשק, אך להפתעתה הרבה אינה רואה יצור מפלצתי אלא גבר יפה תואר, שיערו מוזהב, גופו כליל השלמות, ישן וכנפיו מונחות על גבו בלא תנועה: קופידון, אל.
מתוך בהלה ותדהמה היא מפילה את העששית ושעוות הנר פוצעת את כנפיו של אמור שמתעורר וכהרף עין נס מהמיטה בכוחותיו האחרונים. פגוע, פיזית ונפשית, מהבגידה הצורבת, הוא חוזר לאמו. מרגע זה ואילך מתחיל מרדפה הנמרץ של ונוס לנקמה. היא מגלה שאפילו בנה התאהב בפסיכה ובעצת חברותיה וחבריה האלים מנסה לחבל בחייה של פסיכה.
אולם פסיכה מצליחה לעבור את מבחניה של ונוס, לעתים בעזרת אלים רחמניים, לעתים בעזרת טוב ליבה ותמימותה, אך כוחה ותקוותה הולכים ופוחתים. על סף ייאוש, כשהיא שוכבת שרועה וכמעט ללא רוח חיים בצד הדרך, מגיע אהובה קופידון ומציל אותה ממוות. בכל אותה תקופה, ידידיה של ונוס מנסים לשכנע אותה שפסיכה היא נערה ראויה לבנה, למרות היותה בת אנוש, ובנוסף נושאת בבטנה את פרי אהבתם.
סופו של הסיפור בחגיגות הנישואין של קופידון ושל פסיכה ובעלייתה למשכן האלים.
[עריכה] סימליות בסיפור
די להביט בפירוש שמות הגיבורים הראשיים: אמור - אהבה ופסיכה - נפש. תמות נוספות ראויות לדיון נוגעות במשמעותו של המבט באהבה, יתרונותיו של העיוורון, במחיר הסקרנות, באהבת הבצע ובכוח האהבה להוריד את האוהב לשפל המדרגה המוסרית אך גם להעלותו לדרגת האלים.
