ציוד צלילה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ציוד צלילה הוא הציוד הנדרש לשימושו של הצולל למען צלילה בטוחה.
תוכן עניינים |
[עריכה] צלילה ספורטיבית
[עריכה] חליפת הצלילה
חליפת הצלילה נועדה לשם הגנה על הצולל בסביבה התת-מימית, בעיקר מפני איבוד חום גוף (עד למצב קיצוני של היפותרמיה). איבוד חום הגוף נובע מטמפרטורת המים הנמוכה, ותפקידה של החליפה היא לבודד את גוף הצולל מהמים. כמו-כן החליפה מגנה מפני פגיעות גוף כגון שריטות, חתכים וצריבות (לדוגמא, כתוצאה ממגע עם ארס של מדוזה).
ישנם חמישה סוגי חליפות צלילה (אשר משמשות גם בענפי ספורט ימי אחרים):
- חליפת בגד גוף
- חליפה רטובה
- חליפה יבשה
- חליפה חצי-יבשה
- חליפת מים חמים
ההבדל ביניהן הוא במידת אטימותן למים ויש צורך להתאים את השימוש בהן לפי טמפרטורת המים: חליפת בגד הגוף עשוייה בדרך כלל מלייקרה ואינה אטומה למים. החליפה מספקת הגנה משפשופים אך אינה מגנה מפני איבוד חום ומשתמשים בה לרוב בטמפרטורות מים של 25 מעלות לפחות. חליפה רטובה היא הסוג הנפוץ ביותר ועשוייה מגומי מוקצף (נאופרן). היא מאפשרת למים להכנס, אבל מפחיתה מאוד את קצב החלפת המים, ובכך מסייעת בשמירה על חום הגוף ומשתמשים בה לרוב בטמפרטורות מים של 10 מעלות לפחות. חליפה יבשה מספקת בידוד חום על ידי שמירת גוף הצולל במצב יבש. החליפה יכולה להיות עשויה מנאופרן, גומי או בד סינתטי אטום למים, והיא מונעת כל כניסה של מים לתוכה. חליפות כאלו מאפשרות ללבוש בגדים חמים מתחתן, ומיועדות לרוב למים קרים מאוד בטמפרטורות של עד 2- מעלות. חליפות חצי-יבשות מהוות פשרה בין חליפות רטובות לחליפות יבשות. חליפות מים חמים נמצאות בשימוש בצלילות ארוכות במים קרים מאוד. מים חמים עוברים בצינור מבודד ממתקן כלשהו מעל פני המים אל החליפה, ובה מערכת צינורות מפזרת את המים החמים בחלקיה השונים. תופעת לוואי של חליפות צלילה היא ציפה מוגברת, ולפעמים נדרשת חגורת משקולות לפיצוי.
[עריכה] מיכל גז דחוס
מיכל הגז הדחוס נישא על גב הצולל ומספק לו את הגז לנשימה (עפי רוב אוויר). מאפיינים:
- המיכל עשוי מאלומיניום או מפלדה יצוקה ועמיד ללחצים מבפנים ומבחוץ.
- נפח המיכל: בין 1 ל־18 ליטרים.
- מילוי גז נשימה במיכל בלחץ של 200-300 אטמוספירות.
מיכלי אלומיניום הם קלים יותר ובעלי ציפה גבוהה יותר. מיכלי פלדה, לעומת זאת, הם צפופים יותר וצפים פחות ולכן משמשים בצלילות למים קרים שבהן החליפה הנדרשת להגנה מפני הקור גורמת לציפה מוגברת בגלל נפחה הגדול.
המיכל נקשר למאזן הציפה ולראשו מחובר ווסת הדרגה הראשונה. גז הנשימה הנפוץ ביותר הוא אוויר רגיל בלחץ גבוה, אך קיימות אפשרויות נוספות - ניטרוקס (אוויר מועשר בחמצן), הליוקס (תערובת של חמצן והליום) או טרימיקס - (תערובת של חמצן, חנקן והליום. החלפת חלק מהחנקן שבתערובת בחמצן מפחיתה את סיכוני הדקומפרסיה אך מגבירה את הסיכון להרעלת החמצן. החלפה של חלק מהחנקן בהליום מפחיתה את הסיכוי לשיכרון מעמקים, אך היא מייקרת מאוד את עלות הצלילה.
[עריכה] ווסת (דרגה ראשונה ודרגה שניה)
תפקיד הווסת הוא להפחית את הלחץ הגבוה של גז הנשימה הדחוס במיכל על מנת שיתאים לגוף האדם. לחץ הגז במיכל הוא כ-200 אטמוספירות, ואילו נשימה במצב רגיל ביבשה היא של אוויר בלחץ אטמוספירה אחת. הווסת מפחית את הלחץ בשתי דרגות: דרגה ראשונה מתחברת למיכל הגז ומפחיתה את הלחץ ללחץ ביניים של 8-10 אטמוספירות מעל ללחץ הסביבה ודרגה שנייה המפחיתה את הלחץ ללחץ הסביבה שניתן לנשימה. ישנה טבעת גומי (o-ring) אשר שומרת על האטימה בחיבור הוסת למיכל. אל הדרגה הראשונה מתחבר מד לחץ באמצעות צינור לחץ גבוה. מד זה מראה לצולל כמה אוויר נותר לו במיכל, ובדר"כ מצורף אליו גם מד עומק. הצולל נושם באמצעות צינור לחץ נמוך המחובר לווסת הדרגה השנייה. צינור לחץ נמוך זהה המכונה "אוקטופוס" נועד להנשמת צוללן אחר באם נגמר לו האוויר. צינור נוסף הוא צינור ה"אינפלייטור" המחובר גם למאזן הציפה על מנת שיהיה ניתן לנפח את המאזן בנוחות באמצעות האוויר במיכל.
בעבר לא היה קיים מד-לחץ אלא היה מנגנון בברז מיכל הגז שגרם לסגירת פתח האוויר ברגע שהלחץ במיכל הגיע ל-50 אטמוספירות ואז הצולל היה פותח את המיכל באופן ידני (בידיעה שנותר לו מעט אוויר). מנגנון זה נחשב ללא בטיחותי מאחר והוא לא מדויק ולעיתים לא פעל כלל, ולכן עברו לשיטת מד הלחץ.
בצלילות מודרניות משתמשים לעיתים במחשב צלילה. למחשב מחובר חיישן לחץ במיכל והוא מחליף את השימוש במד הלחץ ובמד העומק.
[עריכה] מאזן ציפה
מאזן הציפה הוא בגד בצורת וסט. תפקידו העיקרי של המאזן הוא לאזן את הצולל על ידי הגדלה/הקטנה של נפח הצולל כתוצאה מניפוח או ריקון תאי אוויר בתוך הוסט, ובכך לשלוט על הציפה של הצולל ולאפשר לו להנמיך ולהגביה בתוך המים בצורה מבוקרת. תפקיד נוסף של המאזן הוא להיות מעין חגורת הצלה - כאשר הצולל עולה מהצלילה עליו רק לנפח את המאזן ואינו צריך להשקיע מאמץ נוסף כדי שיוכל לצוף. מילוי האוויר במאזן נעשה מתוך מיכל הגז הדחוס או באמצעות נשיפה מהפה. בוסטים ישנו שסתום ליציאת אויר לפי דרישה או במקרה של לחץ עודף. לעיתים ישנם שני שסתומים בצד העליון ותהחתון של הוסט לפריקת אויר גם כאשר הוסט הפוך (במהלך צלילה). אל גב המאזן מחובר מיכל הגז ונתמך ע"י לוח קשיח מפלסטיק או מתכת. בעבר המאזנים לא היו מחוברים למיכל אלא הולבשו בחזית הגוף ואת מיכלי הגז סחבו באמצעות רצועות או מוטות אלומיניום על הגב. שיטה זו לא הייתה נוחה ולכן הפכו את המאזן גם למנשא עבור מיכל הגז. ברוב הוסטים ישנם כיסים לנשיאת ציוד עזר לצלילה (כלים, טבלאות דקומפרסיה, ציוד צילום וכו') ונקודות עיגון לחיבור ציוד נוסף.
[עריכה] מסיכה
המסיכות כיום באות במספר דגמים:
- מסיכות בעלות משטח מלא (בדומה למספר משקפי שמש)
- מסיכות בעלות שתי זגוגיות נפרדות (בדומה למשקפי ראיה).
- מסיכות מלאות (אשר מכסות את כל הפנים)
המסיכה חייבת להכיל גם את האף כדי שהצולל יוכל להשוות לחצים גם במסיכה. על המסיכה מורכבות רצועות גומי שכאשר נחבשת המסיכה יושבות מאחורי הראש ומתחברות דרך אזור הרקה למסיכה. מסביב למסיכה יש גומי אשר נועד גם לנוחות המשתמש וגם לאטימת המסיכה ביעילות המירבית מפני מים.
מסיכות צלילה עשויות מגומי או מסיליקון ומסיכות איכותיות יכילו זכוכית מחוסמת.
[עריכה] שנורקל
שנורקל הוא צינור פלסטיק באורך של כ-20 סנטימטר המאפשר נשימה מהאוויר הפתוח בעת שחיה רגילה עם ציוד מלא, על מנת שלא להשתמש באוויר שבמיכל. הצינור אינו ארוך יותר משתי סיבות:
- ריענון אוויר
- כניסת מים
הקנה קצר יחסית כדי שבנשיפה כל האוויר שבו יצא החוצה ובשאיפה יכנס אוויר "חדש". כאשר שואפים ונושפים דרך צינור ארוך הצולל נושם למעשה את אותו האוויר ולאט לאט החמצן שבו מידלדל.
כאשר הצינור ארוך קשה להוציא מים שנכנסו בטעות לתוך השנורקל (בדרך כלל בגלל כניסת קצה השנורקל לתוך המים), תהליך שנעשה באמצעות נשיפה ארוכה וחזקה לתוך השנורקל.
[עריכה] משקולות
משקולות יוצרות ציפה שלילית אצל הצולל ועוזרות לו לשקוע. מקובל ליצר את המישקולות מעופרת, בזכות המשקל הסגולי הגבוה שלה. המשקולות מושחלות בתוך חגורה היושבת על מותני הצולל, או בתוך כיסים מיוחדים שיושבים בתוך מאזן ציפה.
[עריכה] סנפירים
הסנפירים הם סוג של נעליים המתלבשות על רגלי/נעלי הצולל ובסופן מניפות ארוכות אשר מאפשרות תנועה זורמת ומהירה יותר במים (מאחר ששטח הפנים שלהן עם המים גדול מאוד) קיימים שני סוגי סנפירים:
- סנפירי רגל (רצועה)
- סנפירי נעל
סנפירי רגל הם סנפירים חסרי עקב ונקשרים אל הרגל באמצעות רצועה מאחורי הקרסול. מומלץ, ואף נהוג, לא לנעול סנפירים אלה על רגל יחפה אלא על נעלי צלילה מיוחדות הנקראות "בוטיס". סנפירי נעל הם בדר"כ סנפירים "פשוטים" יותר, ומתלבשים בצורת נעל על הרגל היחפה. למרות שכיום ניתן להשיג את כל הסניפירים "המתוחכמים" גם כסנפיר נעל.
[עריכה] בוטיס
נעלי צלילה הנלבשות מתחת לסנפירי רגל ומונעות כניסת אבנים בצורה הרבה יותר טובה מסנפירי נעל. עשויות מגומי ובד.
[עריכה] מערכת נשימה סגורה
מערכת זו אינה בשימוש בצלילה ספורטיבית. המערכת הומצאה במקור לשימוש כוחות של קומנדו ימי. במערכת הנשימה הסגורה מיכל האוויר ממולא בחמצן טהור, והאוויר הנפלט מריאות הצולל שב אל תוך המיכל. זאת בניגוד למערכת הרגילה בה הצולל שואף אוויר דרך וסת האוויר מהמיכל ומשחרר אותו אל תוך המים, דבר זה יוצר בועות על פני המים ורומז על המצאות צוללים. היות ובנשימה רגילה הגוף האנושי משתמש רק בכ- 4% מכמות האוויר הנכנסת, ניתן לצלול עם מערכת סגורה לאורך זמן רב. ייתרונותיה של מערכת הנשימה הסגורה הם העדר בועות על פני המים העלולות להסגיר את הצוללים, וטווח הפעילות הארוך שהיא מאפשרת.
חסרונותיה העיקריים:
- הגבלה בעומק הצלילה - לא יותר משבעה מטרים במקרה והמערכת פועלת בחמצן נקי. מעל עומק זה יפגע הצולל מהרעלת חמצן.
- מחיר גבוה
- מסורבלת יחסית
- האוויר הננשם ממוחזר ועימו גם החום והלחות שבנשימה.
