ציטוקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציטוקינים (Cytokines) הם חלבונים קטנים אשר מהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון ובין תאי מערכת החיסון לתאים השייכים לרקמות הגוף.
הציטוקינים מופרשים בעיקר על-ידי תאי מערכת החיסון (תאי דם לבנים המפרישים ציטוקינים מכונים לימפוקינים), אך גם על-ידי תאים אחרים. הפעילות הציטוקינית היא לרוב מקומית, אך במקרים מסוימים יש השפעה על הגוף כולו.
הלימפוקינים הראשונים זוהו באמצע שנות ה-60, כאשר MIF (ראשי תיבות באנגלית: Migration Inhibition Factor, "גורם עיכוב נדידת תאים") התגלה במקביל על-ידי ג'ון דייוויד ובארי בלום. הציטוקינים הראשונים התגלו בתרביות של תאי כליה במעבדתו של סטנלי כהן ב-1974.
קיימות כמה קבוצות של ציטוקינים (אם כי לא כל הציטוקינים משתייכים לאחת הקבוצות):
- אינטרלוויקינים.
- כימוקינים.
- אינטרפרונים.
היסטמין ו-TNF (ראשי תיבות באנגלית: Tumor Necrosis Factor, "גורם תמותה של גידולים") מהווים שני ציטוקינים חשובים שאינם משתייכים לקבוצות הללו.
[עריכה] מאפיינים ואופן פעולה
הציטוקינים בדרך-כלל אינם מיוצרים בכל העת, אלא בעיקר לאחר מפגש עם אנטיגן. רוב הציטוקינים פועלים באופן אוטוקריני (כלומר, פועלים על אותם התאים עצמם שהפרישו אותם) או פאראקריני (פועלים על תאים סמוכים). רוב הציטוקינים מסוגלים לעורר מספר תגובות שונות בתאי היעד שלהם, תופעה המכונה פליאוטרופיזם. הסיבה לכך היא שלסוגים שונים של תאים יש במקרים רבים קולטנים לאותו הציטוקין. באותה העת, לציטוקינים רבים השפעה דומה או זהה, כיוון שהם מעוררים בדיוק את אותה תגובה של שרשרת העברת אותות בכל תאי היעד.
רבים מהציטוקינים הידועים הם בעלי הן יכולת השפעה מעודדת והן יכולת מדכאת על לימפוציטים בפרט ועל התגובה החיסונית בכלל. הציטוקינים נקשרים לקולטנים ספציפיים לסוג תאים מסוים, הממוקמים על-גבי ממברנות התאים. קישור הציטוקין לקולטן מעורר תגובה של העברת סיגנל בתא (Signal transduction cascade), אשר בסופה מובילה לשינויים ברמה הביוכימית וברמת הפנוטיפ. הקולטנים לציטוקינים הם לרוב מהסוג רצפטור טירוזין קינאז (RTK).
